נשים הנמצאות בזוגיות לסבית מדווחות לרב על רמה גבוהה של אינטימיות, על סיפוק רב מהקשר הרגשי, על תקשורת פתוחה וכנה, על יכולת לסמוך ולהשען זו על זו, ועל חברות יוצאת דופן.
בהקשר המיני, החוויות של נשים הן רחבות יותר מאשר החוויה של קיום יחסי מין נטו. לנשים יש אזורים רבים בגוף הנחשבים כארוטוגניים והן יכולות לשאוב הנאה מינית גם ממגע בחלקי גוף שונים וגם ללא הגעה לאורגזמה. ההנאה המינית של אשה אינה נמדדת בזקפה ושפיכה, ואיכות יחסי המין בין נשים נמדדת במגע אינטימי קרוב אשר מערב חוויה רגשית ולא רק תשוקה מינית.
לכן חשוב להרחיב את אופן ההתבוננות על יחסים אינטימיים ולהבדיל אותם מייחסי מין.
יחד עם זאת, ישנן לא מעט נשים הנמצאות בזוגיות ארוכה שאינן מקיימות יחסי מין כמעט בכלל, והדבר חסר להן. לעתים גם עולה הקושי לחזור לאינטימיות מיניות אחרי תקופה ארוכה של ריחוק מיני.
למה זה קורה?
אנחנו פוגשות מישהי בדייט. יש כימיה, יש צחוק, מתעוררת משיכה. מתקרבות, מסתכלות בעיניים, זה מרגש בטירוף. לגעת? לא לגעת? מי תעשה את הצעד הראשון…? נשיקה לוהטת. אח”כ כל טלפון מקפיץ, כל הודעת סמס או וואטסאפ. יש התרגשות ורצון שהיא תשאר תמיד,
מצד שני, ככל שבנות הזוג נקשרות יותר, הן חשות שיש להן יותר מה לאבד, ועושות מה שאפשר כדי להפוך את האהבה לבטוחה ויציבה יותר – מפגשים בימים קבועים (ביום שאחת מהן לומדת באונ’ בתל אביב היא ישנה אצל זוגתה התל אביבית, וביום שהתל-אביבית נוסעת להוריה בחיפה, היא עוצרת אצל זוגתה בחדרה..), הרגלים, כינויי חיבה, מגורים משותפים, טקסי חתונה… כל אלה מאד מרגיעים ומסבים תחושה של בטחון. אבל ההתרגשות כרוכה במידה מסויימת של חוסר בטחון.
בדומה לזוגות הטרוסקסואלים, גם נשים ביחסים ארוכי טווח מדווחות על ירידה בחשק ובתשוקה, ואכן, יש מי שיאמר שהתשוקה מתנגשת עם ההרגל.
ביחסים הטרוסקסואלים,הגבר נתפס לרב כמי שמחזיק את הצורך הבסיסי במין (בין אם מדובר בצורך ביולוגי או תפקיד חברתי-תרבותי). במקרים אלה האישה מוצאת את עצמה פעמים רבות נענית לקרבה המינית ותוך כדי כך מתחברת לצורך המיני שקיים גם בה. בזוגיות בין נשים, יש לעתים הרגשה שחסר מי שיתניע את התהליך, וזה פשוט לא קורה. נשים חוששות יותר להיות במקום שעלול להתפרש כלוחץ או דוחק ליחסי מין, ולכן גם כאשר מעוניינות בקשר מיני עם בת הזוג ימנעו לעתים מליזום אותו.
באופן כללי, יחסי המין בין נשים נושאים אופי של התחשבות והדדיות יחד עם רגישות ונטיה לפגיעות מבחינה מינית. ישנן נשים שהיו בעבר ביחסים הטרוסקסאוליים כי לא הרשו לעצמן לממש את מיניותן וגם זה מוסיף לרגישות המינית שאיתה הן נכנסו לקשר הלסבי.
למרות הגישה שאומרת – תקשורת טובה ופתוחה תביא גם לסקס טוב, או לחילופין, סקס הוא מטאפורה ליחסים, מסתבר שלעתים לא כך הם פני הדברים (ואף ממש להיפך). פעמים רבות מהווה המיניות מהות בפני עצמה, ולא רק ביטוי ליחסים. הבעיה אצל נשים נובעת פעמים רבות מעודף קרבה ולא מחוסר קרבה.
נשים בזוגיות ארוכת טווח נוטות להפוך להיות ה”חברות הכי טובות”, מצב שבו בנות הזוג עושות הכל או כמעט הכל ביחד – הן מנקות יחד את הבית, יוצאות יחד לקניות, חולקות אותן חברות ואותם בגדים ואפילו אותם תחביבים. זה נהדר כשמדובר בשותפות לדירה, אבל מתח מיני לא יכול להתקיים לאורך זמן במקום שבו לא קיימת נפרדות.
בנוסף, קשרים בין נשים מושתתים לעתים קרובות על דאגה זו לזו ונטייה ל”טיפוליות”. המפגש בין נשים מבוסס פעמים רבות על תחושת “הצלה”, אך התרגשות מינית דורשת את היכולת לא לדאוג, לשחרר שליטה ואפילו מידה מסוימת של אגואיסטיות. “אני צריכה להקשיב לעצמי, למה שאני רוצה, למה שטוב לי, ולהצליח לבטא את זה באופן חופשי מול בת הזוג שלי”.
קשרים בין נשים, כאמור, מאופיינים ברמה גבוהה של אינטימיות, שיתוף, הדדיות והתחשבות. ערכים כמו שוויון, הסכמה וסובלנות הדדית הם ערכים חשובים מאד בכל מערכת יחסים ובכל דיאלוג, אולם כשמעתיקים אותם במדויק לחדר המיטות, הם עלולים להוות מעצור ליצרים או להפוך או הסקס לזהיר מידי.
הסכמה הדדית ורצון משותף הם הכרחיים בכל קשר מיני והם נקודת המוצא תמיד. יחד עם זה, תשוקה זקוקה למרכיבים נוספים כמו משחקי תפקידים ומשחקי כח, פיתוי, ערמומיות ועוד. לנשים לפעמים קשה להתחבר לחלקים האלה כי הן מקשרות זאת לשפה הטרוסקסואלית לא שוויונית.
לסיכום, תשוקה ומיניות מהוות מרכיב חשוב במערכת יחסים זוגית (בהנחה שבנות הזוג אכן רוצות בכך, ואינן מגדירות עצמן כנשים א-מיניות). נשים מגיעות לעתים לקשר הלסבי עם מטען הקשור למיניותן עקב איסורים פנימיים ותרבותיים שחוו טרם היציאה מהארון או חוויות מיניות הטרוסקסואליות לאו דווקא חיוביות שצברו באותה עת. יחד עם זאת, הקשר הלסבי מהווה מצע מעולה לזוגיות שיש בה הנאה וסיפוק ברבדים שונים, ואם לומדים לאזן בין ביחד ללחוד, בין נפרדות ואינטימיות, אין ספק שאפשר להרוויח שנים ארוכות של קשר קרוב, מיני, בריא ומשמח!
*הכותבת הינה עובדת סוציאלית קלינית. מנהלת את הקליניקה ליעוץ פסיכולוגי במרכז הגאה בתל אביב.
