המושג “אישה בזנות”
עלול להישמע מכובס לעומת המילה “זונה”. יכול להיות שאתם כבר מכירים את המינוח הזה ואתם נוחרים עליו בבוז, כי כמה כבר אפשר עם הפוליטקלי קורקט המתחסד הזה? אוקי. אנחנו מקבלים את הנחירה הזו בהכנעה.
אם שרדתם את הפסקה הראשונה, תנו לנו עוד רגע של הקשבה ונסו להיכנס לראש…
המילה “זונה”, המוכרת בעיקר כקללה, היא שם תואר של אישה חסרת פנים, אנונימית וכמעט לא אנושית.
במושג “אישה בזנות” מופיעה ראשית כל המילה “אישה”. זו יכולה להיות כל אישה, גם אחת שאתם מכירים, כמו השכנה, האישה מהאוטובוס ואפילו מישהי שלמדה אתכם בכיתה.
כשאתם אומרים “אישה בזנות” אתם מבטאים תפיסת עולם השומרת לכל אשה את הזכות לקבל יחס של אישה, ללא קשר לאופן בו היא משתכרת. תפיסת העולם הזו גם משאירה מקום לאפשרות שאותה אישה תחולל שינוי בחייה ותיחלץ מהזנות.
אצל רובנו ה”זונה” שייכת לסרטי קולנוע, לפורנו, לרומנים עבי כרס ולשוליים החברתיים המפוקפקים והרחוקים. בדרך כלל קשה לנו לפתח אמפתיה כלפי משהו שנמצא כל כך רחוק מאתנו.. באפלה… וכך, ה”זונה” מפסיקה להיות אישה, אבל רק אצלנו בראש, בגוף שלה היא נשארת אישה כל הזמן.
מבינים למה הסמנטיקה חשובה? האמת שאנחנו מביאים לכם רק את קצה הקרחון של הסיפור וחשוב לקבל עוד נקודות מבט על נשים שמעורבות בזנות, בשביל להבין את העניין לעומקו.
כיצד? יותר פשוט ממה שאתם חושבים. במיוחד בשבילכם אספנו 4 סרטים עלילתיים, שונים לחלוטין אחד מהשני, אך המאחד את כולם הן הדמויות הראשיות: נשים בזנות. צפייה מהנה.
“חברה בתשלום” – בימוי סטיבן סודברג. בשנת 2009 שחקנית הפורנו סשה גריי, הופיעה בתפקידה הראשון בסרט קולנוע עצמאי. בסרט גריי מגלמת את צ’לסי בת ה-22, אישה בזנות שמרוויחה 2000 דולר לשעה. לצ’לסי יש בן זוג, הם חיים יחד והוא יודע במה היא עוסקת לפרנסתה. הוא לעומתה, עובד כמדריך כושר שמרוויח 150 דולר לשעה. תיאור החיים הקפיטליסטים מנותקי הרגש של השניים, והמפגשים של צ’לסי עם הלקוחות העשירים, לא מפסיקים לעורר מחשבה, גם הרבה אחרי שהסרט נגמר. על הקשר שבין גוף וחומר, כסף ורגשות, קור וניתוק והיעדר אנושיות שמקורה בחום ואהבה. באפריל 2016 תשודר בארה”ב סדרת טלוויזיה המבוססת על הסרט.
“מונסטר” – בימוי פטי ג’נקינס. איילין וורנוס הייתה אישה בזנות חסרת בית ומכורה לאלכוהול שהפכה להיות הרוצחת הסדרתית הראשונה בארה”ב שהוצאה להורג. הסרט מבוסס על סיפור חייה. תיאור חייה הבלתי נסבלים של איילין ואיך היא מצליחה למצוא אהבה בתוך כל הכאוס ואיבוד השפיות פשוט מהפנט. בשנת 2003 קיבלה השחקנית הראשית שרליז ת’ורן את פרס האוסקר על המשחק המופתי שלה בסרט.
“אירינה פאלם” – בימוי: סאם גראבארסקי. מריאן פיית’פול מוכרת לנו כזמרת אך ב2007 יצא סרט בכיכובה, בו היא מגלמת את דמותה של אירינה פאלם. פאלם היא סבתא אשר נכדה חולה מאוד וכעת על משפחתה לגייס סכום כסף גדול כדי לממן את הטיפול בו. בעקבות הטרגדיה המשפחתית פאלם מחליטה לעבוד במועדון חשפנות אשר נותן סוגים שונים של שירותי מין והיא הופכת לאחת מעובדות המקום. הסרט דרמתי, עם הרבה קריצות קומיות ומרגש מאוד.
אני כריסטיאנה פ. – בימוי יולי אדל. בסוף שנות השבעים, חשפו בספר מטלטל, שני עיתונאים גרמניים את תיעוד חייה של הנערה כריסטיאנה פ., שהפכה למכורה לסמים קשים בגיל 12 ובהמשך לזה גם התדרדרה לזנות. בשנת 1981 הספר הפך לסרט והפך אותה ואת סיפורה למוכרים בכל העולם. חייה של כריסטיאנה מתארים את הקלות הבלתי נסבלת של ההתמכרות, כמה קל לפתות נערה לשימוש בסמים וכמה קשים חייה הופכים להיות כשהיא מכורה.
