מכורים לסמים להט”בים או מיעוטים מיניים

Substance Abuse Treatment Providers’ Explicit and Implicit Attitudes Regarding Sexual Minorities

הקדמה

אנשי טיפול צריכים להבין בצורה טובה יותר את הגורמים המסייעים להצלחת הטיפול במכורים לסמים להט”בים או מיעוטים מיניים.  מחקרים מצביעים על כך שלהט”בים נמצאים בסיכון גבוהה יותר לפתח בעיות הקשורות לבריאות הנפש, בעיות בריאות באופן כללי (Cochran, 2001; Cochran, Sullivan, & Mays, 2003) ובעיות הקשורות לשימוש בסמים בפרט (Hughes& Eliason, 2002). עם זאת, קיים מעט מאוד מחקר בנושא זה, ורוב המחקרים העוסקים בטיפול במכורים לסמים לא כוללים מידע לגבי הנטייה המינית או הזהות המגדרית של המשתתפים, מידע אשר עשוי להביא לשינוי בשיטות הטיפול.

בתחום מחקר דומה, נמצא כי מטפלים העובדים עם לקוחות ממיעוט אתני ציינו כי חשוב להבין מדוע אנשים השייכים לקבוצות בעלות סטיגמה עשויים להגיב בצורה פחות טובה או אפילו להירתע מטיפול כפי שהוא מוצע להם כיום. קיים גם צורך להבין יותר טוב את הגורמים אשר משפיעים על מספקי השירות עבור אוכלוסיית המכורים לסמים בקרב חברי להט”ב. במובן זה, יתכן שאין גורם יותר משמעותי המשפיע על הטיפול מאשר עמדותיהם של נותני השירות כלפי מיעוטים מיניים ומידת הבנתם של נותני שירותים אלו בנושאים הקשורים לטיפול בהם.

באופן היסטורי, מיעוטים מיניים תמיד היו קבוצה אשר נדחקה לשוליים. הומופוביה הינה גישה שלילית כלפי הומוסקסואלים. הטרוסקסיזם הינה הנחה שיחסים עם בן זוג מהמין השני הינם הביטוי הקביל היחידי לאהבה רומנטית ואילו יחסים הומוסקסואלים אינם קבילים.

מחקרים הבוחנים עמדות שליליות כלפי אוכלוסיית להט”ב מצביעים על כך שההטיה הטרוסקסיסטית מצד המטפל עלולה להוות גורם לחץ מתמשך ומדכא, אשר עלול להניב בריאות נפשית ירודה, כגון: דיכאון, דה-מוראליזציה, אשמה ומחשבות אובדניות בקרב מטופלים החשים כי בוחנים אותם לאור הסטיגמה של הקבוצה אליה הם משויכים (Meyer, 1995, 2003; Otis & Skinner, 1996). יתרה מזאת, הסטיגמה החברתית כלפי אותו האדם עלולה להביא ל”הומופוביה מופנמת” (Ross & Rosser, 1996; Shidlo, 1994).

מתוך סקירת הספרות העדכנית שנעשתה על ידי המחברים, נראה כי ישנה עדות לכך שהומופוביה מופנמת קשורה לדיכאון ולפגיעה עצמית, כגון: שימוש בסמים והפרעות אכילה (Williamson, 2000). מספר מחקרים שלא פורסמו, מצאו קשר בין הומופוביה מופנמת, בושה ושימוש בסמים (ר’ למשל Jaffe, 1999; Jurek, 1999). עם זאת, עד כה לא בוצע מחקר אמפירי בנושא זה. בהתחשב בכך שנמצא כי פחד או תיעוב כלפי הומוסקסואלים  קשור לשימוש בסמים, אזי הכרחי שספקי שירותי טיפול ללהט”ב המכורים לסמים יהיו רגישים לנושאים הקשורים למיעוטים מיניים ויקבלו את זהותם המינית של הלקוחות שלהם.

Smith (1993) השתמש באינדקס של הומופוביה (The Index of Homophobia; Hudson & Ricketts, 1980) על מנת להעריך עמדות כלפי הומוסקסואלים ולסביות בקרב 165 אחיות פסיכיאטריות. התוצאות מצביעות על כך שכ-20% ממשתתפי המחקר היו בעלי עמדות הומופוביות רבות וכ 57% נוספים נמצאו עמדות הומופוביות במידה מסוימת. אותה מדידה נערכה כדי לבדוק את מידת ההומופוביה בקרב 187 עובדים סוציאליים (Berkman & Zinberg, 1997). החוקר במחקר זה מצא ש 11.2% מהמשיבים היו בעלי עמדות הומופוביות (למרות שרק לאחד מהמשיבים הייתה רמה גבוהה של הומופוביה).

במחקר אחר, נערך סקר ל-242 יועצים טיפוליים באייווה, אשר בחן את עמדותיהם כלפי לקוחות להט”בים (Eliason, 2000). כמעט כל היועצים היו בעלי עמדות חיוביות או אמביוולנטיות כלפי להט”ב, אולם נראה כי העמדות השליליות ביותר היו כלפי הביסקסואלים והטרנסקסואלים. נמצא כי כמחצית מהיועצים לא היו מודעים למושג “הומופוביה מופנמת”, וחלקם אף ציינו כי סוגיות הקשורות ללהט”ב צריכות להיות כמה שיותר מזעריות במסגרת הטיפול.

אנו מאמינים כי גישות המטפלים כלפי אוכלוסיית להט”ב מהווים גורם משמעותי בתוצאות הטיפול. ההשפעה של דעות קדומות עשויה להיות בולטת יותר בעבודה עם קבוצה הנמצאת בשוליים עוד משחר ההיסטוריה.

מממצאי מחקר בתחום עולה כי 59% להט”בים הביעו העדפה למטפל בעל נטייה מינית מקבוצת מיעוט (McDermott, Tyndall, & Lichtenberg, 1989). דבר זה עשוי להצביע על כך שלהט”ב חוששים שמטפלים הטרוסקסואלים לא יבינו אותם או גרוע מכך, שיפלו אותם עקב זהותם המינית.

דומה כי עמדותיהם של נותני הטיפול כלפי לקוחות להט”ב המשתמשים בסמים מהוות גורם חשוב באיכות הטיפול שמוגש לאוכלוסייה זו. ראשית, רוב השירותים מבוססים על מודל 12 הצעדים, לפיו החיבור בין הלקוח למטפל חשוב לשימור ותחזוקת הטיפול. מיעוטים מיניים עשויים לחוש מחוברים יותר למטפל אשר אינו מפגין עמדות הומופוביות באופן מוצהר או סמוי. שנית, טיפול בלהט”ב על ידי מטפלים שמקבלים באהדה את זהותם המינית (“גיי-פרנדלי”) עשוי להביא לתוצאות חיוביות בטיפול. שלישית, מטפלים הומופובים עלולים להגביר את שיעורי החזרה של לקוחותיהם לשימוש בסמים. במחקר שלפנינו, בוצעה הערכה של העמדות הגלויות והמוצהרות של מטפלים כלפי מיעוטים מיניים.  
דיון

מטפלים במכורים לסמים במחקר הנוכחי היו בעלי ניסיון רב של עבודה עם לקוחות להט”בים. המטפלים דיווחו שכשישית מהלקוחות בהם טיפלו הזדהו כלהט”ב, ומעל חמישית מהמשתתפים במדגם הזדהו כמיעוטים מיניים בעצמם.

מאחר והמשתתפים נכנסו למחקר בידיעה שמטרתו לבדוק את הגישות שיש להם כלפי להט”בים, אזי סביר להניח שמטפלים במחקר הנוכחי היו מודעים יותר לסוגיות הקשורות ללהט”ב בטיפול בהשוואה למרבית המטפלים.

למרות שהמטפלים נמצאו כבעלי פחות אמונות הומופוביות מוצהרות מאשר מדגמי הסטודנטים במקצועות אלה, בכל זאת היה טווח ניכר בגישותיהם. סביר לשער כי לגישות של מטפלים במכורים לסמים יש השפעה ניכרת על החיים של אחרים, בפרט על הלקוחות שהם מטפלים בהם. בנוסף, השונות בגישות המוצהרות במחקר זה, קשורה בקשר חזק לשונות בגישות האוטומטיות או הסמויות שיש למטפלים אלה כלפי הומוסקסואלים.

כמו-כן ניכר מהמחקר הנוכחי שהבדלים מובהקים עשויים להיות בין גברים ונשים, ובין הטרוסקסואלים והומוסקסואלים, הן במדידות המוצהרות והן בלא-מוצהרות של הטיה הטרוסקסיסטית. לדוגמא, הגישות הכי חיוביות כלפי להט”ב במחקר זה היו שייכות לגברים הומוסקסואלים וללסביות, בעוד שלנשים הטרוסקסואליות היו פחות גישות חיוביות ולגברים הטרוסקסואלים ואילו הגישות הכי שליליות כלפי מיעוטים מיניים היו לגברים ההטרוסקסואלים.

ניתוח גורמים הפיק חמישה גורמים מובחנים. ארבעה גורמים נקשרו באופן ישיר יותר לסוגיות ספציפיות בטיפול במכורים לסמים ויתכן שהגישות כלפי להט”ב בכלליות אינן בהכרח קשורות לאמונות לגבי האופן בו הנטייה המינית של האדם משפיעה על מהלך הטיפול.

15.2% מהמטפלים האמינו שטיפול במכורים לסמים יותר אפקטיבי להטרוסקסואלים, 26.1% מצאו שקשה לדרג את הבעיות הייחודיות שלהט”ב מציגים בטיפול, ו-17.4% האמינו שכל הלקוחות צריכים לראות במשפחה הגרעינית כיחידה חברתית אידיאלית. 26.1% מהמטפלים ראו או היו עדים לאפליה כנגד להט”בים בסוכנות שלהם, ו-19.6% מהמטפלים לא חשו שהם בעלי הכשרה נאותה לעבוד עם להט”ב.

אנשים שמכורים לסמים נמצאים, בין הקבוצות הקשות ביותר לטיפול. מיעוטים מיניים עשויים להרוויח מתוכניות אשר מכירות בסיכוי שסטיגמה חברתית תורמת לבעיותיהם. מטפלים צריכים להיות מודעים באמצעות תוכניות חינוך רציפות, לסוגיות שלהט”ב מתמודדים עימן ושאשר עשויות להיקשר לטיפול, לרבות העובדה שלקוחות שנכנסים לטיפול, נוטים להיות בעלי תחלואה נלווית פסיכולוגית ופיסיולוגית. בסופו שלדבר, חשוב שהמטפלים ישאלו את המטופלים שלהם לגבי נטייתם המינית. זאת על מנת להבין אם הלקוחות שלהם נמצאים בסיכון מוגבר וכן כדי לציין שזה נושא הולם לדיון.