מיקום המרפאה: רחוב לוינסקי 108, בתוך התחנה המרכזית החדשה, בקומה 5, חנות 5531 טלפון: 03-5373738

אנטומיה של האישה

Female reproductive system, image diagram
Female reproductive system, image diagram

פות – הוא מכלול איברי המין החיצוניים של האישה.

תפקידיו הביולוגיים העיקריים של הפות כוללים מתן שתן, לידה, יחסי מין והפרשת נוזלי הווסת. הפות מתפתח בשלבים אחדים, בעיקר בתקופת ההיריון ובגיל ההתבגרות. על פתח הנרתיק ופתח צינור השופכה מגינות דלתות כפולות: “השפתיים הגדולות”  או החיצוניות ו“השפתיים הקטנות” או הפנימיות. בחזית הפות נמצא גם הדגדגן. בפות ובמיוחד בדגדגן מצויים תאי עצב בריכוז גבוה יחסית לאיברי גוף אחרים ומכאן הרגישות הרבה לכאב או לתענוג (שנועד מבחינה ביולוגית לשמש תמריץ לקיום פעילות מינית).

התלולית הרכה מעל איבר המין היא שומן המכסה את עצם הערווה; שמה כף הערווה. היא מתפצלת בסופה לשני קפלי עור – השפתיים הגדולות. צבע העור של השפתיים הגדולות דומה בדרך כלל לצבע העור של האישה, אולם לעתים יש הבדלים ניכרים. העור הפנימי והקרום הרירי הם בדרך כלל בגוון ורוד או חום. עם תחילת גיל ההתבגרות כף הערווה מתכסה בשיער הערווה. השיער בדרך כלל מתפשט לכיוון הירכיים וחיץ הנקביים, אך בצפיפות פחותה יותר.

השפתיים הקטנות הן שני קפלים רכים בתוך השפתיים הגדולות. אף ששמן “השפתיים הקטנות”, לעתים הן בעלות גודל ניכר, ואף בולטות מחוץ לשפתיים הגדולות. השוני הרב בפות של נשים שונות טמון בהבדלים המשמעותיים בצורה, בגודל ובגוון של השפתיים הפנימיות.

הדגדגן

הדגדגן הוא רקמה זקיפה בעלת אלפי קצות עצבים שנמצאת בפות. בעת עוררות מינית הדגדגן מתנפח, נעשה רגיש למגע, ומעביר ריגוש והנאה מינית העשויים להוביל לאורגזמה. דגדגן הוא איבר מין הקיים רק אצל יונקים ממין נקבה. אצל נקבות אנושיות הדגדגן גלוי לעין בחלק הממוקם בסמוך לאזור השפתיים הקטנות, מעל פתח השופכה ופתח הנרתיק .הדגדגן בנוי רקמה ספוגית זקיפה וגלילית. זהו איבר שבעיקרו הוא פנימי והוא משתרע בנבכי אגן הנקבה. הדגדגן נועד אך ורק להנאה מינית ואין לו תכלית נוספת.

פתח השופכה ושלפוחית השתן

שלפוחית השתן היא איבר שרירי דמוי שק הממוקם באגן הירכיים אשר מאחסן את השתן המסונן מהדם בכליות. השתן מגיע אל השלפוחית דרך השופכנים היוצאים מן הכליות. שחרור השתן מהשלפוחית נשלט על ידי סוגר שצמוד לחלקה העליון של השופכה. אצל הנשים אורך השופכה הוא 3-4 סנטימטר בלבד, היא אינה עוברת דרך שום איבר מין (בניגוד לגברים שאצלם עוברת השופכה בפין), וסופה הוא בפתח השופכה בפות, שנמצא בין הדגדגן לנרתיק.

עוררות מינית גורמת למספר שינויים פיזיים בפות

ניתן לחלק את הגירוי לארבעה שלבים שרירותיים במקצת:

שלב ראשון

תחילה הפות משומנת על ידי דפנות הנרתיק עקב ריכוז הדם הגורם ללחות לחלחל מהדפנות. טיפות אלו נאספות וזורמות אל מחוץ לנרתיק, ומרטיבות את הפות. השפתיים הגדולות משתטחות ומתפשקות. הדגדגן והשפתיים הקטנות גדלים. בשונה מגברים, בהם ניתן בקלות להבחין בגירוי מיני (עקב הזקפה) ,הנשים אינן בהכרח מודעות לכך שהפות שלהן מסוכך.

שלב שני

הגידול בדחיסות של הדם בפות גורמת לה להתנפח, ועקב כך קטן פתח הנרתיק בכ-30%. הדגדגן הופך להיות יותר ויותר זקוף, והעטרה נעה לכיוון עצם הערווה, כך שהיא מוסתרת על ידי הערלה. עובי השפתיים הגדולות גדל, עד פי 2-3 מגודלן המקורי. התעבות זו גורמת להם להתפשק, ולכן חושפות את פתח הנרתיק.

שלב שלישי

מיד לפני האורגזמה, הדגדגן מתנפח וגורם לעטרה לצאת אל מבעד לערלה. התכווצויות של שרירים מתרחשות בנרתיק, ברחם ובפי הטבעת. בתחילה, התכווצויות אלו מתרחשות בקצב של כאחד בכל 0.8 שניות. לאורך האורגזמה, הן נחלשות אך אקראיות יותר. מספר ההתכווצויות תלוי בעוצמת האורגזמה. האורגזמה עשויה להיות מלווה בשפיכה נשית, נוזל שמקורו בבלוטת סקין או בשלפוחית השתן. מיד לאחר האורגזמה, הדגדגן עשוי להיות כל כך רגיש, עד כי גירוי נוסף של הדגדגן עשוי להיות מרגש או לא נוח.

השלב הרביעי

הדם שהצטבר בקיר הנרתיק מתחיל להתפוגג, אם כי בקצב איטי הרבה יותר אם לא התרחשה אורגזמה. הפות חוזר למצבו הרגיל.

הנרתיק

הנרתיק הוא צינור שרירי וגמיש אשר מחבר את דפנות הפות אל צוואר הרחם .פתח הנרתיק ממוקם בקצהו האחורי-תחתון של הפות, מתחת לפתח השופכה. הנרתיק הוא האיבר אליו חודר הפין בשעת משגל, ואליו נשפך נוזל הזרע. תאי הזרע עוברים מהנרתיק אל צוואר הרחם, וממנו אל הרחם ואל החצוצרה שבה מתבצעת הפרית ביצית האישה, וכך מתחיל היריון. הביצית המופרית נודדת מהחצוצרה אל הרחם, ונצמדת בו אל רירית הרחם. העובר מתפתח ברחם עד הלידה.

במהלך הלידה, מתרחבות דפנותיו האלסטיות של הנרתיק באופן המאפשר לעובר לנוע מהרחם אל מחוץ לגופה של האישה. בהקשר זה מכונה הנרתיק “תעלת הלידה” או  “לדן”.

דרך הנרתיק גם מופרשים נוזלי הווסת (מחזור חודשי) כשאין הריון בסופו של תהליך הביוץ.

אורכו, רוחבו וצורתו של הנרתיק משתנים במהלך חייה של האישה. בשעת משגל או לידה, הנרתיק מתרחב לכדי פעמיים או שלוש מכפי גודלו המקורי. סיכה נרתיקית (המתבטאת בתחושה של לחות פנימית) מופרשת במהלך גירוי מיני על ידי בלוטות הממוקמות בסמוך לפתח הפות וצוואר הרחם. גם דפנות הנרתיק מפרישות סיכה, אף שאינן כוללות בלוטות כלשהן.

קרום הבתולים – הממוקם מאחורי פתח הנרתיק – מכסה בחלקו את הנרתיק אצל רוב הנשים, מלידתן ועד לקריעתו במהלך המשגל הראשון, או לעתים כתוצאה מפציעה, בדיקה רפואית, פעילות גופנית אינטנסיבית והחדרת טמפון או גביעונית.

הנרתיק מסוגל אף להיות מקור לגירוי מיני עבור האישה, אם כי מחקרים מראים כי הרב המכריע של הנשים אינן מגיעות לאורגזמה מחדירה נרתיקית בלבד. בנרתיק קיים אזור ארוגני המכונה “נקודת ג’י”, אשר ממגע בו ישנן נשים אשר מגיעות לאורגזמה ולגירוי מיני עז.

נקודת הג’י –  או נקודת גרפנברג (Gräfenberg) על שם הגינקולוג הגרמני ארנסט גרפנברג, היא אזור קטן בגוף האישה, בדופן הבטנית של הנרתיק, מאחורי עצם הערווה וסביב השופכה. על פי הסברה הרווחת, זהו אזור ארוגני אשר גירויו מסב הנאה ואורגזמה רבת עוצמה. עצם קיומה של הנקודה שנוי במחלוקת, ורוב הספרים המתייחסים אליה מיועדים לקהל הרחב ולא לזה המדעי. את המונח “נקודת ג’י” טבע בשנת 1981 פרנק אדייגו, חוקר מיניות אמריקאי, על שם גרפנברג, ששיער קיומה של נקודה זו בשנות ה-50.

צוואר הרחם

צוואר הרחם הוא החלק הצר והתחתון ביותר של הרחם.  צוואר הרחם מחבר בין גוף הרחם לבין הנרתיק. חלקו התחתון של צוואר הרחם בולט לתוך הנרתיק, ולכן גם ניתן לצפות בו בבדיקה גינקולוגית.

תפקידי צוואר הרחם

במהלך אורגזמה צוואר הרחם מתנענע והפתח החיצוני שלו מתרחב. מחקרים ראשונים הציעו שצוואר הרחם פועל באופן שכזה על מנת למשוך את נוזל הזרע שנמצא בנרתיק אל תוך הרחם, ועל ידי כך הוא מעלה את הסיכוי להפריה.

במהלך המחזור החודשי פתחו של צוואר הרחם מתרחב מעט על מנת לאפשר לרירית הרחם לנשור החוצה בצורה של וסת. יש הסוברים כי הכאב בצורה של התכווצויות בזמן המחזור החודשי נובע בחלקו מהתרחבות זאת. כתמיכה בטענה זו, ניתן לראות כי אותו כאב בצורה של התכווצות בזמן המחזור החודשי יורד בדרגתו ואף נעלם לאחר הלידה הראשונה, כנראה מכיוון שפתח צוואר הרחם מתרחב.

במהלך הלידה, ההתכווצויות של הרחם מביאות להתרחבותו של צוואר הרחם עד לקוטר של כ-10 ס”מ, על מנת לאפשר ליילוד לעבור דרכו.

כללי – איברי הרבייה של האישה

בני האדם שייכים למשפחת היונקים, מאחר והם יונקים עם לידתם ומאחר והעובר גדל ברחם האישה עד היוולדו. לנקבה יש שתי שחלות בהן מתפתחים תאי הביצה (ביציות), סמוך לשחלה נמצאת החצוצרה דרכה עוברות הביציות מהשחלה לרחם. אל הרחם מתקשר
צינור רחב, הנרתיק – המקשר בין הרחם לפות, שהיא מכלול איברי המין החיצוניים של האישה.

רחם

הרֵחֶם הוא איבר שרירי וחלול בעל דפנות עבים הנמצא בגוף האישה ומשמש להתפתחות העובר בתוכו. צורתו של הרחם מזכירה צורת אגס חלול והוא שוכן באזור אגן הירכיים. אל חלקו העליון מתחברות שתי החצוצרות שצידן השני מתחבר לשחלה. חלקו התחתון של הרחם, הוא צוואר הרחם, שריר טבעתי חזק, המתחבר אל הנרתיק. הנרתיק הוא החלק המקשר את איברי הרבייה עם העולם החיצוני ומשמש מעבר פנימה לתאי הזרע ומעבר החוצה לתינוק הנולד.

שחלה

השחלות נמצאות בחלל הבטן מעל לרחם ותפקידה הוא לייצר ביציות, שהן תאי רבייה (אצל הגבר תאיה הרבייה הם תאי הזרע). הביציות נודדות מהשחלה אל החצוצרות שם הן ממתינות זמן קצר להפריה, כלומר לקליטת תא רבייה זכרי ומשם הן ממשיכות בנדידתן אל הרחם. אם הביצית מופרת על ידי תא זרע היא נדבקת אל קיר הרחם ומתפתחת לעובר, זהו תהליך אותו אנו מכנים: הריון. אם לא מתרחשת הפריה – זהו המצב השגרתי – נפלטת הביצית, יחד עם דם אשר הזין אותה במשך ההמתנה, אל מחוץ לגוף בתהליך הקרוי וסת (במחזור החודשי).

בגיל ההתבגרות מבשילות הביציות ומתחילות את נדידתן – ביצית אחת בכל 28 יום – אל הרחם. המחזור החודשי נפסק כשהאישה מגיעה לגיל הבלות , בו אינה יכולה יותר להיכנס להריון (בשל הפסקת הבשלת הביציות- כשבשחלותיה מתחת לאלף ביציות שלא הבשילו(.

נוסף לייצור הביציות מבוצעת בשחלות סינתזה של מספר הורמונים נשיים (אסטרוגן, פרוגרסטרון ועוד). תרכובות אלו נשלחות מהשחלות, דרך מחזור הדם, אל כל חלקי הגוף, וגורמות לשינויים פיזיולוגיים שבהם מתאפיין ההבדל בין גברים ונשים (אצל הגברים מיוצרים הורמונים זכריים באשכים).

חצוצרות

החצוצרות הן שתי צינוריות דקות המחברות בין השחלות לרחם. שתי החצוצרות, מחוברות כל אחת לצד שונה של החלק העליון של הרחם מצד אחד, ומול שחלה מהצד השני. החצוצרות אינן מחוברות באופן ישיר אל השחלות אלא נפתחות לעברן. כאשר מתפתחת ביצית בשחלה, היא נעטפת בשקיק המכונה “זקיק שחלתי”. כשהביצית מוכנה, נקרעים קיר השחלה והזקיק, והיא משתחררת לעבר החצוצרה, בתוכה היא עושה את דרכה לעבר הרחם, כשהביצית נדחפת בעזרת תנועות הריסים שבתוך הציפוי הפנימי של החצוצרות. המסע אל הרחם אורך מספר שעות עד מספר ימים (זהו ביוץ). אם הביצית מופרית ע”י זרע, בעת שהיא בתוך החצוצרה, אז בדרך כלל היא משתרשת בדופן הרחם מה שמסמן את תחילתו של היריון. לעתים קורה שהביצית המופרית משתרשת בחצוצרה ולא ברחם, ואז נוצר היריון חוץ-רחמי.

פי הטבעת

פי הטבעת (אנוס בלטינית) הוא הפתח החיצוני של הרקטום (חלחולת), הנמצא בקצה המעי הגס. פתיחתו וסגירתו מתבצעת על ידי שני שרירים טבעתיים ודרכו מופרשת הצואה ממערכת העיכול. הציפוי של תעלת פי הטבעת נפגע בקלות על ידי גושי צואה נוקשים. התעלה מרופדת בקרום רירי, בעור פי הטבעת בלוטות חלב וזיעה.

לפי הטבעת משמעות גם במיניות האדם. במהלך מין אנאלי מוחדר איבר המין הזכרי (או אביזר מין ( דרך פי הטבעת לרקטום וכך מביא לגירוי מיני של קצות העצבים של הנרתיק אצל נשים או הערמונית אצל גברים, הסמוכים לדופן הקדמיים של החלחולת.

החלחולת – רקטום

החלחולת (רקטום בלטינית) היא חלקו הסופי של המעי הגס. זהו איבר דמוי צינור שאורכו הוא כ-17 סנטימטרים. הוא מחובר לפי הטבעת דרך צינור קטן ודק הנקרא התעלה האנאלית. כאיבר האחרון במערכת העיכול, החלחולת משמשת לאגירת הפסולת הנוצרת במעי הגס, עד להפרשתה הצואה.

 

שתפו עם חברים

ביום חמישי 28.3.24 המרפאה תהיה סגורה. נשוב לפעילות ביום ראשון 31.3.24

עמכםן הסליחה

On 28.3.24 the clinic will be closed.

We will return to activity on Sunday 31.3.24. 

Sorry for the inconvenience