השאלה “למי אני נמשך” יכולה לעלות אצל כל אדם, מכל מין ובכל גיל. אנחנו חיים בחברה שמרמזת לנו כי הדרך “הנכונה” היא להימשך למגדר האחר, למרות שאין זה נכון כלל, משום שאין באמת דרך נכונה, לכל אחד מאיתנו מתאימה הדרך השלו.
אנו גם חיים בחברה שמשדרת שיש רק אפשרות בחירה אחת: גבר או אישה, אך כידוע אין זה נכון ויש מקרים בהם גבר או אישה נמשכים ליותר ממגדר אחד, כלומר הם ביסקסואלים.
אנו חיים גם בחברה שמצד אחד מתייחסת לסקס כאמצעי להתרבות (הריון), ומצד שני היא משדרת שמיניות וסקס הם דברים שצריך ליהנות מהם והם לא בהכרח קשורים להריון ומשפחה. המסרים הרבים שאנחנו מקבלים מהמשפחה שלנו, מחברים, מבית הספר ומהתקשורת לעיתים יכולים להשאיר אותנו מבולבלים.
ומה קורה כשהבלבול הזה מביא איתו בדידות ?
תחושת הבלבול הכרוכה בשאלה “למי אני נמשך” היא טבעית לחלוטין ויכולה לצוף אצל כל אחד מאיתנו. בכדי שנרגיש סגורים על מי אנחנו באמת, אנחנו זקוקים לידיעה הברורה למי אנחנו נמשכים, על מנת שנוכל להגדיר את עצמנו. הצורך להגדיר את עצמנו הוא צורך טבעי שיש לרבים מאיתנו. לעיתים מתוך הצורך הזה אנחנו ממהרים להסיק מסקנות, פשוט כי קשה לנו לחיות בתוך חוסר הוודאות. אך דווקא כשזה מגיע לתחום המיני ולמי אני נמשך מינית אין סיבה לקפוץ למסקנות ולהגדרות כל כך מהר ובעיקר לא מומלץ לעבור את התהליך הזה לבד.
אם אתה מרגיש שהשאלה למי אני נמשך מטרידה אותך מאוד ומרחיקה אותך מחברייך, גורמת לך להרגיש בודד ושונה – אל תהסס ותפנה לעזרה. גם אם זה לא מאוד מאוד מטריד אותך, לפעמים כדאי לך לשתף את רגשותיך עם אחרים. בישראל יש לא מעט גופים שיכולים לסייע בתחום, לכל המעוניין ובחינם. כמו כן, הפנייה אליהם היא אנונימית. בסוף המאמר ריכזנו עבורך רשימה של מרכזים וקווי סיוע שישמחו לעזור לך.
למה אני מתבייש ?
לפעמים חוסר הידיעה למי אני נמשך יכולה לעורר תחושת בושה. אנחנו מביטים על אחרים ורואים כיצד הם בטוחים בעצמם ובמיניותם ואנחנו חשים נבוכים בגלל הרגשות הכי אינטימיים שלנו. תחושה זו היא טבעית לחלוטין והיא יכולה להיעלם עם הזמן, כאשר נרגיש בטוחים בזהות שלנו. הבושה לא חייבת להיות שם לנצח. כדאי לזכור שאת תחושת הבושה “קיבלנו” למעשה ממה שמשדרים האחרים, הקרובים והרחוקים מאיתנו. אם גדלנו בסביבה שמלגלגת על אורך חיים אחר, שהוא לא רק גבר+אישה, יתכן ונתקשה למצוא את הביטחון בנטיות המיניות האישיות שלנו. לכן חשובה מאוד התמיכה שניתן לקבל.
כל פנטזיה אומרת עלי שאני הומו ?
לא. לא כל פנטזיה על בני אותו מין מיד הופכת אותנו להומואים או לסביות או ביסקסואלים. המח שלנו יכול לפנטז על הכול. זה המרחב האישי והפרטי שלנו ואין לאף אחד שליטה עליו. אם הפנטזיות עושות לנו טוב אין שום סיבה שלא ניתן להם דרור ולא צריך לנסות ולדכא אותן. כמו כן, לא כל התנסות מינית עם בני אותו מין מיד מגדירה אותנו כהומואים, לסביות או ביסקסואלים. סקרנות מינית יכול לבוא על סיפוקה גם אחרי פעם אחת או כמה פעמים ואין להסיק ממקרה אחד על המשיכה המינית שלנו.
מה זה הארון הזה שכולם מדברים עליו ?
ממחקרו של הד”ר לעבודה סוציאלית, גיא שילה, עולה כי בשנים האחרונות יש ירידה בגיל הממוצע של צעירים בישראל היוצאים מהארון והוא נע כעת סביב 16.5, לעומת גיל 22 שהיה הממוצע בסוף שנות התשעים.
יציאה מהארון היא ביטוי שמתאר חשיפת נטיותיו המיניות של הומו, לסבית או ביסקסואל/ית בפני החברה. הארון הוא תיאור של מקום אפל שלא נעים לחיות בו לבד ובמסתור והיציאה ממנו יכולה להיות רגע משמעותי מאוד בחייו של כל הומו, לסבית או ביסקסואל/ית. רבים מתארים כי הרגע בו יצאו מהארון היה רגע בו ירד מעל ליבם משקל עצום וכי מאותו רגע לא נאלצו יותר ללכת עם המסכה שהסתירה את זהותם האמיתית. יחד עם זאת היציאה מהארון יכולה להביא עימה אתגרים חדשים כמו ניכור מצד המשפחה והחברים. לכן, חשוב לקבל ליווי ותמיכה כאשר עושים צעד כה משמעותי. גם חשוב לזכור שיציאה מהארון אינה בהכרח אקט אחד וחד-פעמי. זה בסדר להיות מחוץ לארון מול אנשים מסוימים ובתוך הארון מול אנשים אחרים.
במאה שנים האחרונות חלו שינויים אדירים ביחסה של החברה המערבית להומואים, לסביות וביסקסואלים. עם השנים החברה המערבית הפכה מנוכרת פחות ומקבלת יותר, לדוגמה בתחילת המאה העשרים זו הייתה עבירה פלילית להיות הומו בארה”ב והיום סלבריטאים רבים יוצאים מהארון ומדברים על חייהם בגאווה כמו הקומיקאית אלן דג’נרס וטים קוק מנכ”ל אפל. לשמחתנו יש לקהילת הלהט”ב יותר ויותר מייצגים בתחומים משפיעים כמו פוליטיקה, אומנות, תרבות, ספורט ומדע בארץ ובעולם אשר משמיעים את קולם באשר לשיוויון הזכויות שמגיע לקהילה. ומי התחיל את כל זה? עוד על ההומו הראשון שיצא מהארון.
קווי סיוע ואגודות שונים:
הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות