מניעת איידס וטיפול בצעירים להט"בים: "הפרקטיקות הטובות ביותר" - Safe-sex מניעת איידס וטיפול בצעירים להט"בים: "הפרקטיקות הטובות ביותר" - Safe-sex
מיקום המרפאה: רחוב לוינסקי 108, בתוך התחנה המרכזית החדשה, בקומה 5 (מעל קווי אגד 4,5).
לתשומת ליבכם, בימי שני המרפאה נפתחת ב 15:00 לקבלת תוצאות וקביעת תורים. קבלת קהל לבדיקות מתחילה בשעה 17:00.
בחרו עמוד

הקדמה

משבר בבריאות הציבור בארצות הברית משפיע על צעירים, לרבות נוער להט"ב. לפחות מחצית ממקרי ההידבקות החדשים באיידס הם אנשים מתחת לגיל 25. יותר מ-126000 צעירים הינם נשאי איידס בשנות העשרים לחייהם (CDC,2001a). יש להפחית את שיעור ההידבקות באיידס ואת ההתנהגויות המעלות סיכון להידבקות באיידס ובמחלות מין נוספות בקרב צעירים. דבר זה יושג רק באמצעות מאמצי תיאום בין הקהילה והמדינה על מנת לספק מניעה וטיפולים קהילתיים של יעוץ, בדיקות והפניות (CTRS) לייעוץ טיפולי ולתוכניות מניעה החותרות לשינוי התנהגותי. עד כה, מוקד בריאות הציבור היה לשמור שאנשים לא ידבקו באיידס. כעת נוער נשא איידס גם עומד במטרת ההתערבות (Futterman et al., 2001).

הפגיעוּת של צעירים

צעירים להט"ב הינם אחת מהקבוצות הכי פגיעות. הם נמצאים בסיכון להידבקות באיידס, לא רק בגלל השכיחות הגבוהה של איידס בקרב פרטנרים פוטנציאלים לסקס, אלא גם בשל הטרוסקסיזם והומופוביה, הגורמים להם להסתיר את הנטייה וההתנהגות שלהם. דבר זה גורם לעיוות התהליכים ההתפתחותיים ויוצר בידוד וגורמי לחץ (Havens, 2002).

גברים שחורים צעירים אשר שוכבים עם גברים הינם כעת האוכלוסייה שבה קיימת ההידבקות הכי גבוהה (CDC,2001b). צעירים עם צבע עור שהינם להט"ב, ניצבים בפני הצורך להשתלב בשלוש קהילות: חברות בקהילה האתנית/גזעית שלהם, הקהילה ההומו-לסבית, והחברה הרחבה יותר (Hunter, 1995). כדי להשתלב בשלוש קהילות אלה יש צורך במאמצים אדירים מצידם (Chau, 1989).

צעירים המזדהים כטרנסג'נדרים  נדחים לרוב על ידי משפחה, חברים ומוסדות חברתיים, לרבות ספקי שירותי בריאות; כתוצאה מכך יש אצלם רמות גבוהות של מחוסרי בית ושלילת תעסוקה וחינוך. רוב המסרים למניעת איידס אינם מגיעים לאוכלוסיית הטרנסג'נדרים הצעירים, או שהם מתעלמים מתוך ראייה בהם כמסרים שאינם מתאימים עבורם (Dugan, 1998).

צעירים שנדבקו באיידס, לרבות אלה שאינם יודעים את הסטטוס שלהם, נמצאים בסיכון להידבקות משנית ולבעיות רגשיות והתנהגותיות, לרבות מין לא מוגן ושימוש בסמים (Nicholas & Abrams, 2002).

השפעה חברתית על הבריאות המינית של צעירים

קהילות, הורים, בתי הספר, מוסדות דת וארגונים נוספים מלמדים ומשפיעים על צעירים. אנשי מקצוע בתחום שירותי הבריאות מקבלים הזדמנויות, בעת ביצוע ביקורות שגרתיות או בעת משברי בריאות, לטפל בסוגיות אלה עם צעירים (Hunter et al., 2005). השפעות של קבוצת השווים תועדה בצורה נרחבת, לרבות הלחץ שהם מפעילים על חבריהם לעסוק בהתנהגויות בסיכון (Paikoff et al., 1997). צעירים גם מעבירים זמן רב באינטרנט. בקרב צעירים בגילאי 10 עד 17 הגולשים באינטרנט בתדירות קבועה, חמישית נחשפו לשידולים או גישות מיניות לא רצויות דרך מדיה זו (Finkelhor et al., 2000).

מחסומים במאמצי מניעה של איידס

מחסומים עיקריים בגישה של צעירים לשירותי בריאות הינם היעדר בידע וחוסר נוחות בקרב ספקים לגבי רמות ההתנהגויות הסיכוניות בקרב לקוחות והצורך בהעלאת סוגיות, כמו גם בידוד חברתי, בקרב אוכלוסיות צעירים שקשה להגיע אליהן (Surgeon General, 2001). אין כל הוראה לקחת היסטוריה של שימוש בסמים או של התנהגות מינית, לחקור לגבי רמות של סיכון, או להציע ייעוץ ובדיקה עבור איידס בשום מרכז רפואי. במרכזים רפואיים יש תקשורת לקויה בקרב מטפלים, חוסר יכולת או היעדר מימון לספק שירותים שצעירים צריכים, היעדר שירותי טיפול בסמים והיעדר באמון מצד הלקוחות.

רבים מאלה שמאובחנים אינם מקבלים טיפול, ורבים אינם מאובחנים, עד שסימפטומים של איידס מופיעים אצלם (Forum for Collaborative HIV Research, 2001). תקופת הדגירה הממושכת של נגיף האיידס מוסיפה להיעדר הכללי של המודעות לגבי איידס כמשבר בריאותי ציבורי בקרב אוכלוסיות צעירות.

אפליה וסטיגמה לגבי נשאי איידס באזורים כפריים הינן גבוהות. אנשים אלה לרוב ניצבים בפני עוני, בידוד, היעדר אנונימיות, היעדר משאבים (כמו תחבורה), והיעדר גישה לשירותים המספקים טיפולי בריאות ידידותיים לצעירים וללהט"ב (National Association of Social Workers, or NASW, 2002).

חינוך מיני המועבר בבתי ספר ותוכניות לעידוד שימוש בקונדומים אינם מעלים את הפעילות המינית בקרב מתבגרים (Institute of Medicine, 2000). בני נוער רבים מתחילים את פעילותם המינית כבר בגילאי 12-14 (MARS Project, 2000) ותוכניות רבות לבריאות מינית מתמקדות רק בעיכוב תחילת הפעילות המינית בקרב בני נוער. תוכניות אלה אינן מציאותיות ואינן הולמות מבחינה התפתחותית (Hunter & Mallon, 1998).

עקרונות לתוכניות מוצלחות: תיאוריות התערבות

תיאוריות התערבות, המבוססות על אמונות, מתודות, ופרוצדורות שנלמדו בצורה מדעית, מסייעות ליצור מסגרת לתוכניות שלהן ולעצב הערכות. למרות שישנן מגבלות לאפקטיביות של התיאוריות בכינונן בסטינג שונים, לתיאוריות הללו ישנה חשיבות בראשית פיתוח תוכניות המיועדות לתת מענה לצרכים קהילתיים. חלק מהתיאוריות הכי נפוצות ומקובלות מתוארות כאן (Gandelman & Freedman, 2002). אין מביניהן תיאוריה אחת שעדיפה על האחרת כתיאורית שתתאים לכל הצעירים או לאוכלוסייה מסוימת (Yoshikawa et al., 2003). להתערבות יש לרוב רכיבים רבים, המונחים על ידי גיל, מגדר, נטייה מינית, התנסות מינית, תרבות/אתניות, התנהגויות בסיכון או אפילו שכונת מגורים (AIDS Action Council, 2001). על מנת לבצע אצל המתבגרים שינוי התנהגותי, עליהם להפוך את הידע הכללי לידע אישי ולפתח מיומנויות כדי לכונן מין בטוח יותר (Hunter & Schaecher, 1992). תיאוריות של שינוי התנהגותי מספקות רעיונות כיצד ומדוע צעירים יכולים לשנות את התנהגותם (Herlocher et al., 1995). על מנת להיות אפקטיביות, על הגישות של הפרט או המטפל לקחת בחשבון את רכיבי הקונטקסט, היחסים האישיים והבין אישיים אשר יוצרים את החוויה עבור המשתתפים בה (Rapkin & Trickett, 2005).

להלן מוצגות מספר תיאוריות השימושיות בשלבים שונים לצורך סיפוק תוכניות אפקטיביות עבור צעירים להט"בים.

תיאורית תמיכה חברתית/רשת תקשורת חברתית

תיאוריה זו מתייחסת לעזרה ולסיוע המתקבלים מיחסים ותמיכה חברתיים (Glanz et al., 1997). תוכנית התערבות המבוססת על מיומנויות עבור גברים הומוסקסואלים ממוצא לטיני המכונה: Lista Para Accion (Long Beach, CA) נשענת על תיאוריה זו, קרי על תמיכה חברתית ועל תיאוריות קוגניטיביות (Buitron et al., 1998).

תיאורית הפצה של חידושים

תיאוריה זו מספקת קווים מנחים עבור פיתוח והפצה של תוכניות אל הקהילה (Rogers, 1995). תיאוריה זו מציינת ש: 1) עמיתים אשר מאמצים חידוש יכולים להפוך למודלים חברתיים אשר התנהגותם נוטה להיות מקור לחיקוי עבור אחרים; 2) תוכניות מניעה ברות-אימוץ צריכות לעמוד בסטנדרטים מוצלחים של הפצה, כגון: התאמה, פשטות ואפשרות לבדיקה ולצפייה; 3) המצאה מחדש צריכה להיות דבר שמצפים לו, מעודדים אותו ומסייעים לו לקרות; 4) סוכני שינוי צריכים להיות בעלי מאפיינים הדומים לאלה של פרטים המצפים לאמץ את החידושים הללו. מודל שפותח על ידי Kelly (2000) במרכז למחקר התערבויות באיידס מהווה חלק מהתיאוריה הזו.

תיאוריה של מגדר וכוח

תיאוריה זו בוחנת דינמיקות של כוח, עם תפקידי מגדר כמבנים אשר מייצרים אי-שוויון ומגבירים את הפגיעות של נשים לאיידס. תיאוריה זו מבוססת על אי-שוויון מיני ומגדרי והיעדר שיווי-משקל בחלוקה של הכוח, פעילויות אשר בהן הפרט משקיע רגש (Wingood & DiClemente, 2000).

מודל אמונה לגבי בריאות

ברמת הפרט, מודל זה כולל את הצורך של אנשים להאמין 1) שהם נמצאים בסיכון למצב מסוים; 2) מצב זה חמור מאוד; 3) קיימות תועלות לשנות את ההתנהגות לצורך הימנעות מהמצב; 4) הפרט יכול להבין ולהתגבר על מכשולים בדרך לשינוי; 5) סיבה מספקת (קרי: סימפטומים של חבר קרוב, מסרים של התערבות); 6) ביטחון עצמי לעשות את השינוי להכרחי (Rosenstock et al., 1994).

תיאורית הפחתת הנזקים

תיאוריה זו לרוב בשימוש בתוכניות טיפול בסמים שמטרתן להפחית אפקטים שליליים של התנהגויות מזיקות באמצעות תהליך של שינוי התנהגותי (Brettle, 1991). שינוי התנהגותי יכול להיות בר-תועלת עבור צורכי סמים אשר לא מחפשים אופציות טיפול מסורתיות בסמים או שעבורם תוכניות לא היו מוצלחות.

התהליכים הכי טובים במניעה וטיפול באיידס

בכדי למנוע ולטפל באיידס, יש לפעול הן ברמת הפרט והן ברמת הקהילה. רמות התערבות פרטניות יכולות לשנות התנהגות, אבל עשויות שלא להיות חזקות דיין עבור אוכלוסיות צעירים בעלות שכיחות גבוהה של הידבקות באיידס, צרכים מורכבים ונורמות קבוצתיות שליליות (Green, 2001). התזמון של תוכניות התערבות חשוב גם הוא. הן הכי אפקטיביות כאשר הן מגיעות לצעירים בטרם הם יוזמים התנהגויות הקשורות לסמים ולמין אשר שמות אותם בסיכון לאיידס (CDC, 1998). כמו-כן, צעירים שקיבלו תשובה חיובית לגבי סטטוס האיידס שלהם, זקוקים לזמן בכדי להתמודד עם האבחנה. יועצים יכולים לסייע להם לקבוע את מידת מוכנותם, את הצורך בייעוץ ובהפניה לטיפולי המשך (Crosby et al., 2000).

התמקדות בספק השירות

מאמצי שירותי הבריאות חייבים לתמוך בספק השירות של הקהילה המקומית. לעיתים קרובות, באמצעות שיתוף פעולה עם ספקים אלה, נחשפת מחלקת הבריאות לראשונה לאוכלוסיות הזקוקות לטפול בקהילה, מבינה צרכים חדשים ויכולה להיענות לצרכים אלה. סוכנויות שירותים קהילתיות חייבות להגדיר את תפקידם הייחודי בקהילה, בהתבסס על הצרכים של הקהילה בכדי לבנות את בסיס העבודה שלה עם קהילות מקומיות ובכדי לכונן יחסים עם ספקים אחרים. במסגרת זו נדרשת הערכת צרכים של הסוכנות ושל אוכלוסיות היעד שלה, הגדרת מטרות של תוכניות, תכנון של ניהול תיקים, אימון צוותים ותמיכה בהם, עירוב מתנדבים ופעילויות יישוג הכוללות שיתוף נציגי האוכלוסיות בתכנון דרכי יישוג לאוכלוסייה זו. לצורך הערכת צרכי האוכלוסיות, יש לאסוף מידע ממגוון מקורות הן כמותיים (כגון: מידע אפידימיולוגי, שאלונים, מאגרי נתונים של הסוכנות) והן איכותניים (כגון: קבוצות מיקוד, אנשי מפתח בקהילה ופורומים קהילתיים).

רכיבים תרבותיים אף הם אלמנט הכרחי הן ברמת הסוכנות והן ברמת הקהילה. רכיבים אלה כוללים גישה לא מופלית ומדיניות ארגונית שמחשיבה וכוללת שונות תרבותית באוכלוסיות היעד. רגישות רב-תרבותית זו מתייחסת לא רק לשונות התרבותית של האנשים בקהילה, אלא גם לשונות בגזע, אתניות, דת, סטטוס סוציו-אקונומי, קונטקסט היסטורי וחברתי, יכולת פיזית ונפשית, גיל, מגדר, נטייה מינית ועוד. היא לוקחת בחשבון שהבדלים תרבותיים עשויים להשפיע על בריאות ועל האפקטיביות של שירותי הבריאות (Healthy People 2010, 1999; Multicultural Competency Self-Assessments, 2001a,b).

תוכניות צריכות אף לכלול אלמנטים של סנגור הן ברמת הקהילה והן ברמת הסוכנות. צעירים להט"ב אינם מרובי מקורות סנגור עבורם. דבר זה נכון גם לגבי צעירים שנדבקו באיידס (HRSA, 1997). תפקיד הסנגור חייב להיכלל כחלק מאימון הסגל. על הסגל לסנגר בפני גורמים שונים בקהילה את הצרכים של נוער בסיכון להידבקות באיידס (בפרט כאלה שנשרו ממסגרת בית ספרית) ולוודא שקיימות מסגרות חינוך ומניעה בקהילה עבור נוער בסיכון (Friedman et al., 1997).

הערכת יעילותן של תוכניות

על מנת להעריך את יעילותן של תוכניות ההתערבות, יש לאסוף באופן סיסטמתי מידע לגבי פעילויות, מאפיינים ותוצאות של תוכניות ולהעריך את מידת היעילות והאפקטיביות שלהן. יש לשלב בהערכות אלה את הקהילה, השותפים של הסוכנות וצוותי מומחים בתחום החל מתחילת תכנון והפעלת התוכנית. בנוסף, לאורך שלבי התוכנית, יש לקבל משוב מהמשתתפים, הצוות המתפעל את התוכנית וגורמים בקהילה (Sullivan et al., 2005).

הצעות ייעול לתוכניות מניעת אידס לנוער

תוכניות חינוך לבריאות מינית צריכות להילמד עוד לפני התיכון. נוער שמקבל חינוך לבריאות מינית עוד בטרם הוא הופך להיות פעיל מינית, מתנזר ממין לאורך זמן ממושך יותר ומשתמש באמצעי מניעה כאשר הוא הופך לפעיל מינית (Kirby et al., 1991).

מתן ידע בלבד אינו מספיק לשנות התנהגות, ותוכניות אשר נותנות אינפורמציה ומספרות לנוער מה עליו לעשות ולא לעשות אינן עובדות (DiClemente, 1992). מפעילי תוכניות החינוך לבריאות מינית צריכים להיות הן בעלי ידע והן לחוש נוח עם הוראת חינוך מיני לנוער (Dawson et al., 2001; Markham et al., 2000). כמו כן יש לכלול דיונים על הימנעות מלחץ חברתי לעשות בהתנהגויות מסוכנות מינית (Madison et al., 2000).

מודלים של תוכניות

תוכניות רבות אשר מציעות שירותים רפואיים ו/או חברתיים לצעירים הינן רב-ממדיות. מתן אינפורמציה, בניית מיומנויות, וביצוע התאמות לנורמות חברתיות מקבלים אפקטיביות רבה יותר כאשר הם מוצגים יחד (St. Lawrence et al., 1995). קיימים מודלים המציעים התערבות בבתי הספר ובקהילה, מודלים כיצד לבצע יישוג ולספק שירותים חברתיים, כיצד לבצע התערבויות ברמת הפרט והקבוצה, כיצד לבצע קמפיין לקידום בריאות באמצעות המדיה, וכיצד לבסס שיתוף פעולה בין אנשי מחקר לגופים קהילתיים.

סיכום

סוכנויות המשרתות נוער להט"ב מציעות מגוון רחב של תוכניות לענות לצרכים של לקוחותיהם. תוכניות אלה לרוב מסופקות על ידי אנשי מקצוע ומתנדבים מסורים. בהיעדר משאבים, כיצד נזהה תוכניות שעובדות מתוך קשת התוכניות הקיימות (בדגש על תוכניות לאוכלוסיית להט"ב)?

  • תגובה לסוגיות המורכבות הניצבות בפני אוכלוסייה זו (להט"ב) חייבת לשלב רמות התערבות של הפרט והקהילה אשר שבנו מכניזם לשיפורים מתמידים לתוכניות במטרה לקדם גישות למניעת איידס שהינן יותר יעילות, נגישות ושרידות (Rapkin & Trickett, 2005).
  • קהילות, לרבות נוער להט"ב, חייבות להיות שותפות לתוכניות המשרתות אותן.
  • תוכניות המופעלות בקהילה עשויות שלא להפגין הצלחות מוכחות. סוכנויות זקוקות לסיוע על מנת להעריך את התוכניות שלהן בעזרת סטנדרטים מדעיים.
  • ארגונים קהילתיים, מכוני מחקר/אקדמאים, ומממנים ממשלתיים ואחרים חייבים לסייע במימון תוכניות התערבות.

 

שתפו