קיימת אמונה שנשים הן המין העדין. אנחנו מטפחים ומייחסים לנשים סובלנות, חמלה, הבנה, קבלה ואכפתיות… ובתוך כך בטוחים ומניחים שמערכות יחסים לסביות מתבססת תמיד על אהבה הדדית, כבוד ושוויון. נכון?
אז זהו,
הגם שרוב מערכות הלסביות הן חיוביות, קיימת שתיקה רועמת גם בתוך ההקהילה הלסבית עצמה, סביב הנושא של התעללות בתוך המשפחה.
מיתוס – אלימות משפחתית לא מתרחשת בזוגיות לסבית
באופן שאולי מפתיע, הנתונים הסטטיסטיים מראים כי נשים לסביות חוות אלימות במשפחה בשיעור דומה לזה של נשים הטרוסקסואליות.
ההערכה היא כי בין 17%-45% של לסביות חוו לפחות מקרה אחד של אלימות מצד בת זוג. נתון די מפתיע לאור העובדה שאין כמעט שיח בנושא זה.
כיצד אלימות במשפחה באה לידי ביטוי במערכת יחסים לסבית?
יש המגדירים אלימות במשפחה לסבית כדפוס של התנהגות אלימה וכופה לפיה בת הזוג האלימה מבקשת לשלוט במחשבות, אמונות, או התנהגות של בת הזוג או להעניש את בת הזוג בשל התנגדות לנסיונות השליטה.
אלימות במשפחה מתרחשת כאשר קיימים ניסיונות פיזיים או פסיכולוגיים של שליטה באחר. זה יכול ללבוש צורה של:
– אלימות פיזית: מכות, אגרופים, בעיטות, נשיכות וכו’
– התעללות רגשית: השפלות, הפחדות, איומים וכו’
– בידוד: שליטה בקשר עם הזולת, הגבלת חופש.
– בקרה פיננסית: יצירת תלות, שליטת בכסף, זכויות קניין.
מיתוס- אלימות פיזית במערכות יחסים לסבית לא נחווית כרצינית כמו אלימות במערכת יחסים הטרוסקסואליות כיון שהאלימות היא של אישה כנגד אישה.
גם אם לשתי נשים יש כוח פיזי שווה (מה שלא לא סביר), זה לא אומר כי חלוקת הכוח בתוך מערכת יחסים שהיא שווה. אלימות במשפחה מתבססת על כח וכאשר יש הבדלי כוח, יש פוטנציאל לשימוש לרעה. זה “כוח” שלא נקבע לפי כוח פיזי.
לדוגמה:
– בת זוג המכניסה למשק הבית יותר כסף, עלולה להפעיל כח על בת הזוג המררויחה פחות עקאת העול הכלכלי.
– בת זוג שנמאת “בארון” יכולה להיות מאוימת תמידית שבת הזוג האלימה תוציא אותה “מהארון” אם לא תעשה מה שמורים לה לעשות.
בת הזוג שהיא האם המולידה יכולה לאיים על בת הזוג השניה שתיקח לה את הילדים.
מיתוס- אישה לא יכולה לאנוס או לתקוף מינית אישה אחרת.
רבים מאיתנו חונכנו לחשוב שאונס או תקיפה מינית מתקיימים רק כאשר יש חדירת פין – ולכן כאשר מדובר בנשים כנגד נשים אנחנו פוטרים אלימות מינים, ולא מאמינים כי תקיפה מינית אפילו יכולה להתרחש בין לסביות. זהו שקר.
תקיפה מינית בין נשים יכולה לכלול:
– חדירה אנאלית / וגינלית בכפייהבעזרת חפצים;
– נגיעה מינית בכפייה;
– מין אוראלי בכפייה.
אלימות פיזית ותקיפה מינית שבוצעו על ידי אישה, על אישה, הם נוראיים בדיוק כמו במערכות יחסים הטרוסקסואליות. המין של העבריין או הקורבן אינו מהותי.
ושאים מיוחדים עבור לסביות במצבי אלימות במשפחה
זה מאוד קשה עבור כל אדם אשר הוא הקורבן של DV לבוא קדימה לדווח מה קורה להם. האם יש חששות נוספים למי שבמערכות יחסים לסבית?
למרות שיש כבר מחקר קטן שנעשה בתחום זה, יש ראיות כי רק שישה (16%) של לסביות שמזדהים התעללות בקשריהם ביקשו את עזרת PHAC שירות משפטי ורפואי 1998. אמנם, ברוב המובנים DV ו- SA בתוך אותה יש יחסים -sex הנושאים זהה לזה ביחסים הטרוסקסואלים, יש כמה תחומים שבהם זה יכול להיות נחווה בצורה שונה, במיוחד בכל הקשור לדיווח.
דיווח על שימוש לרעה למשטרה / התמודדות עם המשפט:
רבים חוששים שדיווחו על DV / SA למשטרה, או בגלל שהם לא יילקחו ברצינות, או בגלל ההומופוביה מוסדי טבוע או דעות קדומות. יש איזה משקל חששות אלה כחסרות רק 17% של משטרות יש מדיניות ספציפית על אלימות במשפחה חד-מיניים. עם זאת, עם צמיחה והתפשטות של יחידות אלימות במשפחה מומחה, רגישות הנושאים הרלוונטיים משתפר לאט, אולי משתקף בעובדה כי מעל 80% של משטרות מספקים הכשרה על DV חד-מיניים.
אם אתה מרגיש שאתה טופלת באופן לא הוגן על ידי המשטרה / מקצוע עריכת הדין לגבי DV / SA, או שאתה רוצה עוד מידע על הזכויות המשפטיות שלך או הליכים משפטיים אז אתה יכול להגיש תלונה למשטרה ישירות, או ליצור קשר עם:
Special issues for lesbians in domestic violence situations
It’s incredibly hard for any person who is the victim of DV to come forward and report what’s happening to them. Are there any additional concerns for those in lesbian relationships?
Although there has been little research done in this area, there is evidence that only six (16%) of lesbians who identify abuse in their relationships have sought help from legal and medical service PHAC 1998. Although, in most respects DV and SA within same-sex relationships has the same issues as that in heterosexual relationships, there are some areas in which it could be experienced differently, specifically in regards to reporting.
Reporting abuse to police / dealing with the courts:
Many fear reporting the DV / SA to the police, either because they won’t be taken seriously, or because of inherent institutional homophobia or prejudice. There is some weight to these fears as only 17% of police departments have specific policies on same-sex domestic violence. However, with the growth and proliferation of specialist domestic violence units, sensitivity to the relevant issues is slowly improving, perhaps reflected in the fact that over 80% of police departments are providing training on same-sex DV.
If you feel you have been treated unfairly by the police / legal profession regarding DV / SA, or you want more info on your legal rights or legal processes then you can make a complaint to the police directly, or contact:
At present, lesbian survivors are not always treated in the courts in the same way as females in heterosexual relationships. Many family courts will only issue protection orders between married couples or heterosexual couples who have a child – and therefore lesbians can be forced to use the criminal courts instead. Using the criminal courts requires seeking a criminal charge, and usually doesn’t afford the same closed proceedings as the family courts.
In addition to this, where restraining orders are implemented within domestic violence relationships, often the restraining orders are mutual. This can give the abuser another means of minimizing the pain suffered by the victim, as well as giving the abuser another means of control.
**Many local GLBT support organisations or victim support organizations are able to provide victims with an advocate should they wish to go to the police or have to go through the court system**
Accessing resources
Specific resources within the local community for survivors of sexual assault within LGBT relationships in the community are very scarce, and therefore survivors are often forced into using traditional resources predominantly aimed at heterosexuals. Because of this, many may fear being met with homophobia or that your experience will be dismissed or misunderstood.
Therapists: Whilst most therapists are very comfortable at treating lesbian clients, you may want to consider opting for a therapist who has identified themselves as gay-friendly or gay-affirmative.
Refuges: In order to get to a place of safety, many women are forced to use refuges. According to Amnesty International USA, there are still some refuges / shelters that refuse to take lesbian survivors of domestic violence, and so these women may feel they have no choice but to stay with their abusive partner. Although there are very few lesbian-only shelters, most refuges and housing associations do now accept that lesbian women are in need of protection and hence will allow them equal access to the shelter.
Coming out:
Gaining help for DV as a lesbian, whether legal, social or medical, may mean to some that they have to “come out” to others – perhaps for the first time. Infact, the abusive partner may threaten to “out” the partner in an attempt to exert heterosexist control. Therefore, many fear not only the potential consequences of having to deal with the issues surrounding the abuse itself, but also the consequences of family, friends, colleagues etc. finding out they are a lesbian. Fearing rejection, anger, and homophobia from others in your life at a time when you most need support, can feel like one step too far for some lesbian victims of DV – and so they opt for silence.
The Lesbian community:
There is a wall of silence within the lesbian community about domestic violence, and to some extent, the lesbian community seems somewhat reluctant to address the fact that this does occur within our ranks (Ristock, 2002). It has even been referred to as “the second closet”.
Myth: The lesbian community is always supportive of each other.
The whole concept of the lesbian community is based on the idea of equal human rights, and the need to join together in a cohesive unit to formulate activism towards this ideal goal. Therefore, there is an inherent fear that acknowledgment of domestic abuse within this world, will give lesbian partnerships a bad name and perpetuate the myth among heterosexual society that gay relationships are abnormal or dysfunctional. Speaking out can therefore result in divisive attitudes within the community.
To advocate speaking out in the community: https://www.thenetworklared.org/glbtdvc.htm
This wall of silence can be intimidating for the DV survivor to confront, believing they may be ostracized from their community, or become a source of embarrassment, or even anger. If more victims are to be able to encouraged to speak out, then the community as a whole needs to be more supportive and accepting of those that do.
There are organizations run by lesbians for lesbian survivors of domestic violence, which can be a wonderful source of support:
UK: Broken Rainbow: 08452 60 44 60 or Broken Rainbow
UK: Bede House: 020 7232 1107/020 7237 9162 or Bede House
USA: LGBT domestic violence hotline: 1-617-423-7233
Financial concerns
The denial of equal civil recognition of same-sex relationships prevents many people from accessing a range of other rights when the relationship breaks down due to DV. Lesbian couples who have built their lives together may have the added complication of often having no legal redress in terms of the fair and equal division of their finances and assets. The rules regarding the financial implications of a break up are complex, and unique to country, state and personal situations, and so its worth seeking legal help when dealing with this issue.
There is help out there – but at present, it largely means accessing resources traditionally set up for women in heterosexual relationships.
For more info on domestic violence, please see the following Pandy’s articles:
Effects of intimate partner assault
Partner Rape
