הטיפול בסוגיות רפואיות של אוכלוסיית להט”ב ואינטרסקס מייצג תחום רחב ומגוון של אוכלוסיות שונות הנאבקות עם נושאים הקשורים במיניות, זהות ומגדר וכן עם סטיגמה, פחד ואפליה מתמשכים.
הגדרות מונחים ותפישות בתחום
על מנת לבחון סוגיות הקשורות לענייני הבריאות של אוכלוסיות אלה, יש להבהיר תחילה מונחים הקשורים לתחום ולהבין את מורכבותם.
המושג נטייה מינית (sexual orientation) הוא מונח מורכב ורב-ממדי, הכולל את ההתנהגות, המשיכה והזהות המינית של האדם. רכיבים אלה מושפעים מהסביבה ומהקשר בו אדם חי ועל כן הם עשויים להשתנות לאורך חייו (Laumann et al., 1994; Sell, 1997).
אנשים שהנטייה המינית שלהם היא כלפי בני המין האחר, מכונים הטרוסקסואלים (heterosexuals) ואנשים שנטייתם המינית הינה כלפי בני אותו מין מכונים הומוסקסואלים (homosexuals). בקרב הומוסקסואלים, נשים הנמשכות לנשים יכונו לסביות (lesbians) וגברים הנמשכים לגברים יכונו גייז (gays). אנשים אשר נמשכים הן לנשים והן לגברים מכונים ביסקסואלים (bisexuals), כאשר משיכה זו יכולה להיות במידה שווה כלפי שני המינים או במידה רבה יותר כלפי אחד מהם.
מגדר (gender) הינו מושג בעל רכיבים פסיכולוגיים, חברתיים ותרבותיים, הנועד לסווג אנשים בתור זכרים, נקבות, שניהם יחד או אף אחד מהם. באופן מסורתי, אנשים מקבלים את תפקידם המגדרי (gender role) בלידה, על-פי המין, האנטומיה והפיסיולוגיה שלהם, אשר קובעים האם ביולוגית הם זכרים, נקבות או אינטרסקס (intersex). אנשים אשר אינם יכולים או אינם מעונינים לציית לנורמות חברתיות הקשורות למגדר ולמין, הם בעלי שוני מגדר (gender variant). מונח זה כולל, בין השאר, גם את המונחים טרנסג’נדרים אינטרסקס (Gender Education & Advocacy, 2001).
המונח אינטרסקס(intersex) מתייחס לאנשים אשר נולדו עם איברי מין או אנטומיה של איברי רבייה לא רגילים, מצב ששכיחותו נאמדת במקרה 1 על כל 1500 ילדים (Blackless et al., 2000). המונח טרנסג’נדר(transgender) מתאר אנשים בעלי התנהגויות, ביטויים או זהות מגדרית, השונים ממה שבאופן מסורתי משויך למין עימו נולדו. לדוגמא, ישנם אנשים המזדהים יותר עם מגדר אחר מהמגדר שלהם (כגון: גברים שנולדו נקבות או נשים שנולדו זכרים) או אנשים אשר חשים שהמגדר שלהם הוא גברי ונשי גם יחד או שאינם שייכים לאף מגדר. ישנה קבוצה גדולה בקרב טרנסג’נדרים אשר לובשים בגדים של בני המגדר הנגדי (cross dressers). אלה בעיקר גברים הטרוסקסואלים, אשר נוהגים להתלבש בבגדי נשים. יש גם אנשים ש”עושים דראג” כשעשוע, בידור או כצורת ביטוי אישי. מרבית אנשים אלה חשים בנוח עם המגדר שנקבע להם מלידה. טרנסג’נדרים שאינם חשים בנוח עם מגדרם עשויים להיות טרנסקסואלים (transsexuals), כלומר אנשים שמעוניינים בהתערבות רפואית (כמו נטילת הורמונים של המין האחר או ניתוח) לצורך שינוי גופם למגדר היעד שלהם. ישנם גם אנשים הדוחים כל קטגוריה של המגדר או מיניות. אנשים טרנסג’נדרים או אינטרסקס יכולים להזדהות כזכר, נקבה, שניהם, או אף אחד מהם, ללא קשר לאנטומיה או לפיזיולוגיה שלהם, והם עשויים להיות הטרוסקסואלים, הומוסקסואלים, ביסקסואלים או א-סקסואלים. מגוון זה ממחיש את הצורך של שירותי הבריאות לגשת לנושא מגדר ומיניות עם כמה שפחות הנחות ותפיסות מוקדמות ולהיות פתוחים לצרכים של הקליינטים בתוך הקונטקסט התרבותי שלהם.
סטיגמה חברתית ונגישות לשירותי הבריאות
הסטיגמה של קבוצות חברתיות שונות השפיעה על מידת השימוש והנגישות של להט”ב ואינטרסקס בשירותי הבריאות השונים, לרבות התוכניות הרבות המוצעות על ידם. לדוגמא, נמצא במדגם רחב היקף בארה”ב, כי בקרב נשים לסביות וביסקסואליות וכן בקרב טרנסג’נדרים, קיים אחוז גבוה שאינם מבוטחים בהשוואה לשאר האוכלוסייה (Valanis et al., 2000). כמו כן נמצא כי רוב שירותי הבריאות בנושאים הקשורים לטרנסג’נדרים אינם מכוסים בביטוח ועל כן הם יקרים מאוד עבורם (Gay and Lesbian Medical Association et al., 2001).
סטיגמה חברתית מהווה גורם לחץ בעל השלכות עמוקות על בריאות הנפש. היא מייצרת תחושות של בושה, שנאה עצמית, גורמת לדימוי עצמי נמוך ומעלה את הסיכון לאובדנות, דיכאון, חרדה, שימוש בסמים ותחושות של חוסר אונים וייאוש. נמצא שתחושות אלה מגבילות את הרצון לבקש סיוע משירותי בריאות (Meyer & Northridge, 2007). את ההשפעות של הסטיגמה הקיימת על הומוסקסואלים ניתן לראות במחקרים שמצאו כי נשים העוסקות בפעילות מינית הומוסקסואלית, מדווחות על שיעור גבוה יותר של תלות באלכוהול ובסמים בהשוואה לנשים שאינן עוסקות בפעילות מינית הומוסקסואלית. כמו כן גברים העוסקים בפעילות מינית הומוסקסואלית מדווחים על שיעור גבוה יותר של דיכאון מז’ורי והתקפי פאניקה בהשוואה לגברים שאינם עוסקים בפעילות מינית הומוסקסואלית (Cochran & Mays, 2000). במחקר נוסף על 515 טרנסג’נדרים בסן-פרנסיסקו נמצאו אחוזים גבוהים של דיכאון ושל ניסיונות אובדנות (Clements-Nolle et al., 2001).
כאשר מדברים על מידת הנגישות של שירותי הבריאות עבור אוכלוסיית הלהט”ב והאינטרסקס, יש לבחון האם קיים מענה לסוגיות הקשורות לאוכלוסיות אלה במסגרת רמות שונות של החברה, החל ממוסדות ממשלתיים, המדיניות המוצהרת שלהם והמשאבים שהם מספקים לצורך כך, וכלה בעובדים המקצועיים העוסקים במתן שירותי הבריאות ללקוחות.
לשם כך, נכתבו על ידי ארגון הבריאות האמריקאי של ההומואים והלסביות וארגון הבריאות של הטרנסג’נדרים, קווי יסוד וסטנדרטים של טיפול ומתן שירותים לאוכלוסיית להט”ב ואינטרסקס. בבסיסם של קווי יסוד אלה קיימת קריאה לאנשי מקצוע בתחום הבריאות לקדם יחסים טיפוליים פתוחים, כנים וברי אמון עם לקוחות אלה, על מנת לספק בצורה אופטימלית את שירותי הבריאות עבורם. המלצותיהם כוללות:
- יצירה של סביבה מזמינה, תומכת, הכוללת מדיניות לא מפלה המאפשרת ביטוי לנטייה המינית ולזהות המגדרית של הלקוח בקונטקסט רב-תרבותי.
- שימוש בשפה, בפורומים ובדיונים, אשר אינם מניחים או קובעים מראש מהי הזהות, הנטייה, ההתנהגות המינית וסטטוס היחסים של הלקוח.
- פיתוח מדיניות כתובה בנוגע לפרטיות וחשאיות הלקוחות אשר מדגישה את סוג המידע שייאסף על הלקוחות וכיצד יש להגן על מידע זה ומה מותר לחשוף ממנו.
- הכשרה והערכה של הצוות המטפל, על מנת לשמור על סטנדרטים של כבוד, רגישות וחשאיות כלפי מטופלים, לקוחות וצוות להט”ב ואינטרסקס (Dunn et al., 2005; Harry Benjamin International Gender Dysphoria Association, 2001).
אם כן, בכדי לספק את הצרכים הבריאותיים של אוכלוסיית הלהט”ב והאינטרסקס, יש לבחון את מידת הנגישות של השירותים הללו לאוכלוסיות אלה ולספק תוכניות הכשרה למטפלים. לדוגמא, בקורסי הכשרה של רופאים מצאו חוקרים שהכי פחות משאבים בתוכניות ההכשרה של הרופאים הופנו ללימוד הטיפול בהומואים ולסביות ((McGarry et al., 2008. דוגמא נוספת מצביעה כי תוכניות המספקות תמיכה פסיכולוגית לילדים שנולדו אינטרסקס ולהוריהם בארה”ב ובקנדה אינן יעילות מאחר והן מופעלות רק כשהלקוחות מבקשים אותן באופן ספציפי ומרבית הלקוחות אינם חשים בנוח לבקשן מסיבות שונות שטרם נחקרו לעומק (Leidolf et al., 2008).
דוגמא נוספת לחוסר נגישות של תוכניות בריאות לאוכלוסיות אלה נמצאה במחקרו של Smith (2008) על שירותי הבריאות בחיל הים בארה”ב. חוקר זה מצא, שלמרות שקיימות מרפאות המספקות למלחים של חיל הים שירותי בריאות בחינם במרפאות בבסיס סן-דייגו, הלקוחות מעדיפים ללכת לשירותים רפואיים אזרחיים הניתנים בתשלום. זאת מאחר שהלקוחות השייכים לאוכלוסיית הלהט”ב חוששים מהמדיניות של משרד הביטחון אשר אוסרת על חשיפת הנטייה המינית של האדם במסגרת שירותו הצבאי. מכאן, שהמדיניות הזו מגבילה את הנגישות של הלקוחות לשירותי הבריאות.
במחקר שביצעו Jackson et al. (2008) השוו החוקרים בין לקוחות להט”ב ואינטרסקס לבין לקוחות הטרוסקסואלים בנוגע לתפיסותיהם לגבי אפליה במסגרת טיפולים ארוכי-טווח. רוב המשיבים חשדו שהצוות והמטפלים יצרו אפליה כלפי לקוחות להט”ב. לקוחות להט”ב שחשו שקיימת אפליה אמרו שיהיה עליהם להסתיר את נטייתם המינית אם יירשמו לטיפול ארוך-טווח במוסדות אלה.
לסיכום, ניתן לראות ממחקרים אלה, עד כמה חשוב ששירותי הבריאות יהיו רגישים למידת הנגישות של שירותיהם עבור לקוחות להט”ב. עד כמה מדיניות השירות מעודדת את הלקוחות להשתמש בשירותים אלה ועד כמה הצוות רגיש לטפל בצורכיהם של האוכלוסיות הללו מבלי להיות מוטה מדעות קדומות, אפליה או סטיגמה. חשוב שהמטפלים בלקוחות אלה יידעו את השונות והרב-גוניות באוכלוסייה הזו ואת הצרכים הייחודיים שלה ושישמרו על חשאיות ודיסקרטיות מרבית.
