תערוכה דיגיטלית שהיא תוצר של פרויקט קהילתי למען אוכלוסיית נשים דרות רחוב, שהינה אוכלוסייה מודרת שקולה אינה נשמע במרחב.
הרעיון הראשוני שלנו היה לתת לנשים עצמן מצלמות בהן הן יוכלו לתעד ולבטא את זווית מבטן על חייהן.
בשל אילוצים שונים וקשיים שהתעוררו, וגם במחשבה על ביטחונן שעשוי להיפגע אם יסתובבו עם מצלמות, החלטנו על פורמט מעט צנוע יותר לפרויקט.
לתת להן עֵדוּת.
לצאת לרחוב לפגוש אותן, לשמוע אותן, ולתת להן להראות לנו את זווית מבטן.
שאלנו אותן על תקווה ועל אושר, על משפחה ועל בדידות. על רצונותיהן בחיים ועל היחס שהן מקבלות מהסביבה.
שאלנו מה הן היו רוצות שהחברה תדע ותראה, ומה בעיניהן יכול לסייע להן ולנשים אחרות הנאלצות להתמודד עם בעיות דומות.
בהשראת מילותיהן ותחושותיהן צילמנו מספר רב של תמונות, המנסות לתפוס רגעים משמעותיים.
התמונות מספרות את מה שנשים אלו חוות ביום יום שלהן, כל תמונה מתארת משפט אשר אחת מהנשים אמרו.
ברצוננו שתערוכה זו תגיע לתפוצה רחבה ותוכל להראות את העולם דרך עיניהן,
באופן שאולי יוכל לערער על התפיסות החברתיות והסטיגמות שדרכן פעמים רבות רואים אותן, מוטיב שחזר בדבריהן של נשים שונות.
כמו כן תקוותנו היא שתערוכה זו תוכל להציף את הצרכים השונים שלהן ולהגיע לגורמים אשר יוכלו לסייע להן ברמה האישית והחברתית.
