ידע מקצועי - Safe-sex ידע מקצועי - Safe-sex
מיקום המרפאה: רחוב לוינסקי 108, בתוך התחנה המרכזית החדשה, בקומה 5 (מעל קווי אגד 4,5).
לקהל הלקוחות, בתאריך 30/10 יום ג' המרפאה תהיה סגורה עקב הבחירות לראשויות המקומיות. עמכם הסליחה.
בחרו עמוד

ידע מקצועי

האם אני זקוק/ה לטיפול מיני?

כדי להבין האם אנחנו סובלים מבעיה אשר עשויה להיפטר באמצעות טיפול מיני, מוטב קודם כל להבין קצת יותר, מהו טיפול מיני ולמי הוא מיועד?

מיניות היא חלק משמעותי בחיינו, גם כיחידים וגם בתוך זוגיות. היכולת לנהל יחסים מיניים תקינים ומספקים היא חלק בלתי נפרד מחיינו כבוגרים, אך למרבה הצער, רבים מתמודדים עם קשיים בתחום המיני.

הקשיים יכולים להיות ביננו לבין עצמנו – בעיות של סיפוק, של קשר עם הגוף שלנו, אי יכולת להגיע לאורגזמה, סף גירוי גבוה מידי או נמוך מידי ועוד. הקשיים עשויים גם להיות ביננו לבין בני או בנות זוגנו – שפיכה מהירה או מעוכבת אצל גברים, חוסר יכולת לשמר זיקפה, אי יכולת להגיע לאורגזמה ביחסי מין, כאבים בזמן קיום יחסי מין של חדירה ועוד.

לעיתים לא מדובר בבעיה של ממש, אלא בתחושות של חוסר סיפוק, של חוסר או חסך רגשי המקשים עלינו ליהנות מיחסי המין באופן שלם.

קשיים בתפקוד המיני עשויים להביא לקשיים משמעותיים, המשפיעים על הסובל/ת מהם ועל בן/בת זוגו/ה לקיים מערכות יחסים בריאות ומספקות ולשמור עליהן לאורך זמן.

בעיה נוספת היא הבושה והמבוכה המלווה גברים ונשים הסובלים והסובלות מבעיות אלה. תפקוד מיני ובעיקר קושי בתפקוד מיני נחשבים טאבו חברתי ורבים לא ממהרים להודות בכך אפילו בפני עצמם/ן ובפני בני זוגם/ן. לעיתים הם כלל לא מבינים כי הם סובלים מבעיה וכי יש לה פתרון.

תחום הטיפול המיני הוא תחום שהתפתח מאד בשנים האחרונות, ונועד ליחידים וזוגות אשר מתמודדים עם בעיות בתפקוד או חשים בלתי מסופקים בתחום.

טיפול מיני שואף לעזור לכל אדם ולכל זוג להגשים את המיניות שלו, באופן המתאים להם. המיניות שלנו היא פסיפס של חלקים רגשיים, קוגניטיביים ופיזיים שכולם לוקחים חלק בתהליך, לא ניתן לחלק את החוויה וליהנות ממנה באפיק אחד בלבד. לכן טיפול מיני עשוי לשלב כמה אנשי מקצוע מתחומים שונים כמו: גניקולוגיה, פסיכולוגיה, פיזיותרפיה לשיקום רצפת האגן, אורולוגיה או פסיכיאטריה, בלזאת בהתאם לצורך הספציפי של הפונה.

בעיות בגינן ניתן לפנות אל מטפל מיני:

הפרעות בתפקוד המיני: וגיניסמוס וכאבים בחדירה, אנאורגזמה (חוסר יכולת להגיע לאורגזמה), היעדר או ירידה בתשוקה המינית, קושי בהשגת ושימור זיקפה, שפיכה מוקדמת וכן הלאה.

קשיים רגשיים הנוגעים למיניות: חלק מהפונים אל מטפל מיני אינם סובלים מקשיים המוגדרים באופן פורמלי כהפרעות בתפקוד המיני, אלא מתמודדים עם קשיים רגשיים אשר פוגעים ביכולתם לתפקד מינית באופן תקין. בין קשיים אלו נכללים חרדת ביצוע, ביישנות מינית וחרדה/גועל ממין.

קשיים זוגיים/מיניים: חלק מהזוגות הפונים אל מטפל מיני פונים לטיפול בעקבות קשיים, חיכוכים ומתיחות סביב התחום המיני ולא על רקע בעיה בתפקוד המיני של אחד מבני הזוג. למשל, זוגות עשויים לפנות אל מטפל מיני בגלל פערים בצרכים המיניים, גילוי נטייה הומו או בי סקסואלית של אחד מבני הזוג בקשר הטרוסקסואלי, שחיקה מינית זוגית וכן הלאה.

קשיים בתפקוד המיני לאחר טראומה: נשים וגברים אשר חוו טראומה מינית עשויים לחוות קשיים מיניים מסוגים שונים. בהתאם, מטפל מיני מציע טיפול אשר מכוון לשיפור התפקוד המיני תוך התייחסות להקשר הטראומטי בו נוצרו הקשיים המיניים.

קשיים בתפקוד המיני בעקבות  בעיה רפואית: גם אנשים אשר תפקודם המיני היה תקין לאורך חייהם עשויים לחוות קשיים מיניים שונים בעקבות שינוי במצבם הפיסי. לדוגמה, פגיעה בדימוי העצמי והמיני בעקבות נכות לאחר תאונה וכתוצאה מכך פגיעה בתפקוד המיני, או למשל התפתחות חרדה לאחר התקף לב כי קיום יחסי מין יוביל להתקף לב נוסף. ניתן לפנות אל מטפל מיני במקרים בהם חלה ירידה בתפקוד המיני בעקבות אירוע רפואי, שינוי במצב הפיסי, פציעה, נכות וכן הלאה.

התמכרות למין/פורנוגרפיה: התמכרות למין או לפורנוגרפיה מלווה פעמים רבות בפגיעה ביכולת לתפקוד מיני תקין במסגרת מערכת יחסים מספקת ובהתאם, מטפל מיני מציע טיפול המכוון ל"גמילה" ולביסוס תפקוד מיני בריא ומספק יותר.

טיפול בסטיות ועבריינות מין: סיבות נדירות יותר לפנייה אל מטפל מיני, אך חשובות לא פחות, הן סטיות ועבריינות מינית. פרוורסיות הן תשוקות מיניות אשר אינן מאפשרות ביסוס מערכת יחסים מינית בריאה עם פרטנרים מתאימים (למשל, פדופיליה, פטישיזם, מציצנות) ואילו עבריינות מינית מתייחסת למצבים בהם בוצעה עבירה מינית פלילית (אונס, מגע מיני עם קטין/ה, התערטלות פומבית). במצבים אלו הטיפול אצל מטפל מיני מכוון קודם כל לצמצום מסוכנותו המינית של המטופל ולאחר מכן, לשיקום ושיפור תפקודו המיני.

הטיפול במרפאת לוינסקי ינתן על-ידי שני אנשי צוות מנוסים בתחום:

דר' עידן מיליצ'ר – מטפל מיני זוגי ומשפחתי, ופסיכוטרפיסט ותיק.

ודר' יודית קרטס – רופאת משפחה ומטפלת מינית. מומחית לטיפול מיני.

הטיפול ניתן בחינם ובאופן אנונימי, ליחידים ולזוגות, ללא הבדל דת גזע מין ומגדר.

מוזמנים לתאם פגישה בטלפון 03-5373738 בשעות הפעילות.

שתפו

אפידמיולוגיה גלובאלית של HIV בקרב גברים המקיימים יחסי מין עם גברים.

Beyrer, C., Baral, S. D., van Griensven, F., Goodreau, S. M., Chariyalertsak, S., Wirtz, A. L., & Brookmeyer, R. (2012). Global epidemiology of HIV infection in men who have sex with men. The Lancet, 380( 9839), 367–377. 

קישור למאמר: http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0140673612608216

כל המחקרים שנערכו מצביעים על כך שגברים המקיימים יחסי מין עם גברים (MSM, men who have sex with men) עדיין נמצאים בסיכון גבוה להדבקות ב HIV. המצב הזה קיים למעשה מאז שהתגלה הנגיף בעולם המערבי בתחילת שנות ה 80, ועד היום. למרות עשורים של מחקר בנושא, והמאמצים הקהילתיים, הרפואיים והמניעתיים, אנו עדיין עדים לשכיחות גבוהה של HIV  בקרב MSM כמגמה עולמית. במדינות עולם מתקדמות (כגון: ארה"ב, אוסטרליה ובריטניה), אנו עדים לירידה בשכיחות ה HIV באוכלוסייה, ולעליה בשכיחות הנגיף בקרב MSM. נהוג לקשר זאת לטיפול התרופתי החדש והאפקטיבי (HAART). במדינות אפריקה, אסיה ודרום אמריקה, הקבוצה בה שכיחות ה HIV היא הגבוהה ביותר היא בקרב MSM.

ניתן לקבל מנתונים אלו תמונה כללית על מגמה עולמית הולכת וגוברת, אך נתונים אלו הם חלקיים בלבד. ישנם אזורים בעולם שקשה להשיג נתונים לגבי שכיחות HIV: לעיתים לא קיימים נתונים כלל, ולעיתים הנתונים חלקיים. חלק מזה קשור לסודיות בכל הקשור לסטאטוס ה HIV ולהומוסקסולאיות – הרבה אנשים לא יוצאים מהארון במדינות שנטייה חד מינית אינה מקובלת מבחינה חברתית.

המאמר מביא סקירה של האפידימיולוגיה העולמית של HIV בקרב MSM. החוקרים השוו נתונים של HIV בקרב MSM מהשנים 2007-2011. שכיחות ה HIV בקרב אוכלוסייה זו נע בין 3% במזרח התיכון ובדקום אפריקה לבין 25% האיים הקריביים. יש להתייחס לנתונים הללו בזהירות: הם מתייחסים רק למקרים שנכללו במחקרים בין השנים האמורות, ולא לוקחים בחשבון אנשים חיוביים ל HIV שאינם מדווחים כי הם מקיימים יחסי מין עם גברים בגלל פחד מדעות קדומות וסטיגמה. בכל זאת, אחוז ה HIV במדינות צפון, דרום ומרכז אמריקה, דרום ודרום-מזרח אסיה ואפריקה מדרום לסהרה היה גבוה ועקבי, בין 14-18%

הסיבות להדבקות ב HIV מתועדות היטב בספרות, והן כוללות מגע אנאלי לא מוגן (בעיקר עבור הצד המקבל אך לא רק), מספר גבוה של פרטנרים מיניים (קבועים ולא קבועים), שימוש בסמים להזרקה, עומס נגיפי גבוה בפרטנר המיני האקטיבי ושימוש בסמים שאינם להזרקה. נתונים עדכניים טוענים שלא די בסיבות הללו על מנת להבין את התרחשות ההדבקות. קיימות סיבות נוספות, הנעוצות בהיבטים ביולוגיים, זוגיים, וברמת ה networking והקהילה.

דווקא בעידן בו הטיפול התרופתי החדש נמצא יעיל, הגיוני היה שיהיו פחות הדבקויות, מאחר הטיפול מוריד את העומס הנגיפי וכך את הסיכון להדביק אנשים אחרים. אבל ההפך הוא הנכון – מספר ההדבקות רק עולה.

מחקרים מצאו כי אלו שדיווחו כי השתמשו בסמים ללא הזרקה, דיווחו יותר על מגע מיני לא מוגן עם נשים בהשוואה לאלו שלא נטלו סמים כלל. חיפוש פרטנר מיני בעל אותו סטאטוס HIV (חיובי או שלילי) הוא גם גורם משפיע על שימוש בקונדום, וכתוצאה מכך על הדבקות. אנשים מאמינים שאם הפרטנר אומר שהוא שלילי, אז הוא שלילי, או אם הוא עבר בדיקה לאחרונה והבדיקה יצאה שלילית, הוא אכן שלילי, ולא לוקחים בחשבון את תקופת החלון – יתכן שאותו אדם נדבק למרות שהבדיקה לא מראה זאת. קיום יחסי מין עם פרטנר בעל אותו סטאטוס גן מעלה את הסיכון להדבקות במחלות מין אחרות, ובהדבקה חוזרת ב HIV – הדבקה שעשויה להיות עמידה לטיפול התרופתי ב HIV. ניתוח נתונים משנת 2009 מראה כי רוב הגברים שיודעים שהם חיוביים ל HIV מקיימים יחסי מין מוגנים עם הפרטנרים שלהם. כך שרוב מקרי ההדבקה במתרחשים דווקא בין אנשים שלא יודעים מה סטאטוס ה HIV  שלהם.

היבט נוסף אשר מאיץ את תפוצת המחלה, הוא הרשתות החברתיות למיניהן, ומציאת בני זוג דרך האינטרנט. במקומות בהם חיפוש פרטנרים מיניים רווח דרך הרשתות הללו, הסיכוי לקיום מין לא מוגן תחת השפעת סמים גבוהה יותר. זה ממצא שעולה גם מהמחקר הנוכחי וגם ממחקרים קודמים. בנוסף, קיימים גם סיכונים מבניים: במדינות מפותחות רבות, ישנו ייצוג יתר של סטאטוס חיובי ל HIV בקרב קבוצות מיעוט אתניות של גברים המקיימים מין עם גברים. כך שכנראה שמודבר גם בסיכונים שנובעים ממנים חברתיים.

קיימים גם גורמים ביולוגיים העשויים להסביר את שכיחות הווירוס בקרב MSN. מין אנאלי מסביר באופן חלקי את שכיחות זו. מין אנאלי מדבק בעיקר (אך לא רק ) עבור הצד המקבל. מאחר וMSMים רבים הם ורסטילים (כלומר, גם בצד המקבל וגם בצד הנותן), הדבר עשוי להסביר את ההתפשטות הרבה של הנגיף. אדם יכול להדבק כאשר הוא בצד המקבל, ולאחר מכן להדביק כשהוא בצד הנותן.

נוסף על כך, נמצא כי בקרב MSM יש שכיחות גבוהה יותר של מחלות מין, כגון: עגבת, פאפילומה (HPV) בתעלה האנאלית וצהבת C. יש לכך קשר להדבקות ב HIV: דרך מחלות מיון קל יותר לגוף להדבק ב HIV. קיים קושי לקבלת טיפול למחלות מין, הן בגלל סטיגמה שגורמת ל MSM לפנות פחות לטיפול והן בשל זמינות השירותים הללו. ועל כן מחלות מין בקרב קבוצה זו כאשר אינן מטופלות עשויות להסביר גם הן באופן חלקי את שיעור ההדבקות הגבוה ב HIV.

לסיכום, החוקרים מצאו כיHIV  שכיח יותר בקרב MSM בגלל קיום מין אנאלי, פרטנרים מיניים מרובים ומאפיינים אנטומים שונים. זנים שונים של הנגיף, התפשטות מהירה שלו בקרב קהילות של גברים המקיימים מין עם גברים והתקבצות שלו באזורים מסוימים בעולם חשובות להבנת האפידמולוגיה של הנגיף. החוקרים ממליצים על התערבות שמטרתה להפחית הדבקה, כגון טיפול תרופתי לנשאים, או נטילת טיפול מונע לאנשים שעדיין לא נדבקו. אלו יהיו חשובות להשגת שליטה על התפשטות המחלה בעתיד.  

שתפו

העדפה לגבי יידוע פרטנרים מיניים

Apoola, A., Radcliffe, K. W., Das, S., Robshaw, V., Gilleran, G., Kumari, B. S., Boothby, M., & Rajakumar, R. (2006). Patient preferences for partner notification. Sexually Transmitted Infection, 82, 327–329. doi: 10.1136/sti.2005.018119

קישור למאמר: http://sti.bmj.com/content/sextrans/82/4/327.full.pdf

יידוע פרטנרים מיניים הוא תהליך בו הפרטנרים המיניים של אדם שנדבק במחלות מין מיודעים לגבי החשיפה שלהם למחלת מין, וכתוצאה מכך צריכים להגיע למרפאה על מנת להיבדק ולקבל טיפול במידת הצורך. ידוע פרטנרים מיניים הוא תהליך אפקטיבי באיתור מחלות מין חדשות.

המחקר בדק את העדפותיהם של אנשים שנחשפו למחלת מין לגבי הדרך הטובה ביותר לידע אותם על כך.  

אסטרטגריות היידוע שנבחנו היו:

  1. יידוע הפרטר באופן ישיר ע"י הלקוח עצמו.
  2. קבלת מכתב מהמרפאה שמבקש ליצור קשר עם המרפאה.
  3. קבלת מכתב מהמרפאה שבו כתוב שיתכן ונחשפת למחלת מין.
  4. קבלת שיחת טלפון מהמרפאה שבה נאמר שיתכן ונחשפת למחלת מין.
  5. קבלת הודעת SMS מהמרפאה המבקש ממך ליצור קשר עם המרפאה.
  6. קבלת הודעת SMS מהמרפאה שבה נכתב שיתכן ונחשפת למחלת מין.
  7. קבלת דוא"ל מהמרפאה שבה נאמר שיתכן ונחשפת למחלת מין.
  8. קבלת דוא"ל מהמרפאה המבקש ממך ליצור קשר עם המרפאה.

במחקר השתתפו 2,544 אנשים, מתוכם כ 57%- נשים וכ – 41.5% גברים. הגיל הממוצע היה 24. תוצאות המחקר מראות שרוב המשתתפים סברו שיידוע הפרטנרים המיניים באופן ישיר לגבי היחשפות למחלת מין היא השיטה הטובה ביותר. גם רופאים בארה"ב סברו שיצירת קשר של הפרטנר המיני עדיפה על יצירת קשר דרך המערכת הרפואית. רוב המשתתפים במחקר סברו שביצירת קשר על ידי המרפאה, עדיף לבקש מהאדם ליצור קשר מאשר לכתוב/ לומר לו שאולי נדבק במחלת מין.

במחקר נמצאו הבדלים בין המינים לגבי שיטת ידוע הפרטנרים. נשים נטו יותר לחשוב שידוע פרטנר מיני באופן ישיר או דרך מכתב הן שיטות יידוע טובות. גברים נטו לחשוב ששיטת יידוע טובה יותר היא קבלת הודעת SMS או דוא"ל מהמרפאה, המבקש ממך ליצור קשר עם המרפאה.   

לסיכום, רוב האנשים חושבים שיידוע פרטנר מיני באופן ישיר היא הדרך הטובה ביותר. במידה ודבר זה לא יתאפשר, עדיף לשלוח דוא"ל, מכתב או SMS, ולבקש מהאדם ליצור קשר עם המרפאה.

שתפו

כוונותיהם של גברים בקולג' לקבל חיסון ל HPV (וירוס הפפילומה האנושי)

Crosby, R. A., DiClemente, R. J., Salazar, L. F., Rachel, N., Younge, S., & Head, S. (2011). Human papillomavirus vaccine intention among college Men: What's Oral Sex Got to Do with It? Journal of American College Health, 60(1), 8-12. : doi:10.1080/07448481.2011.552538

קישור למאמר: http://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1080/07448481.2011.552538

מה הקשר למין אוראלי?

מין אוראלי הוא פרקטיקה מינית נפוצה, הן בקרב הטרוסקסואלים והן בקרב הומוסקסואלים. למרות שהסיכוי להדבק במחלות מין דרך מין אוראלי הוא נמוך יותר מאשר במין וגינאלי (חדירה לנרתיק) או במין אנאלי (חדירה לפי הטבעת), ישנן מחלות מין העשויות לעבור במין אוראלי, כמו: כלמידיה, זיבה, הרפס, וHPV . מתוך כל המחלות הללו, הדבקות ב HPV היא השכיחה ביותר.

מבחינה התנהגותית, חשוב לדעת האם אנשים המבצעים מין אוראלי חושבים שהם מבצעים פרקטיקה מינית מסוכנת להדבקות ב HPV. יותר מזה, חשוב לבחון האם קיים קשר בין תפיסת מין אוראלי כמסוכן ל HPV לבין רצון להתחסן כנגדו. כלל שאדם יחשוב שהחיסון מועיל, כך ירצה יותר לקבלו. החיסון עשוי לסייע במניעת הדבקות בזנים המסרטנים של HPV ובזנים הגורמים ליבלות על אברי המין. היבט חיובי נוסף לחסון, הוא שככל שגברים יתחסנו יותר ל HPV, כך ניתן לצפות לפחות HPV בקרב נשים.  

למרבה הצער, אין מספיק מחקרים העוסקים בעמדות של גברים כלפי חיסון HPV. המחקרים המעטים הקיימים התייחסו בעיקר לצפי של גברים להתחסן ל HPV, אך ללא התייחסות למין אוראלי באופן ספציפי.

למחקר הנוכחי יש שתי מטרות: הראשונה, מציאת קשר בין ביצוע מין אוראלי ותפיסת סיכון לגבי סרטן הגרון בקרב סטודנטים (גברים בלבד). השניה, לבדוק קשר ו השפעות ממתנות שונות בין מין אוראלי וקבלת חיסון.

המחקר מצא שהמודעות של סטודנטים להדבקות ב HPV במין אוראלי, הייתה גבוהה בקרב אלו שקיימו מין אוראלי עם יותר משני פרטנרים/ פרטנריות, וכן גם הרצון שלהם להתחסן. משמעות הממצא, היא שגברים שמקיימים מין אוראלי מודעים לסיכון להדבקות ולכן מוכנים יותר לקבל את החיסון. המלצת החוקרים במקרה זה, היא ליצור דיאלוג בין הרופא ללקוח. הרופא צריך לברר עם הלקוח האם הוא מקיים מין אוראלי עם מספר פרטנרים, ולשוחח על חשיבות החיסון. החיסון אף עשוי בעתיד למנוע הדבקות ביבלות על איבר המין, והוריד את שכיחות ה HPV בקרב נשים צעירות בעתיד.

התוצאות גם מלמדות על התפיסה של גברים צעירים לגבי HPV. הסיכוי להדבקות ב HPV במין אוראלי הוא קטן יחסית, אך התפיסה שלהם לגבי הסיכון, היא שקובעת את רצונם לקבלת החיסון. יש לכך חשיבות מכרעת מנקודת מבט התנהגותית.

המחקר מצא משתנה ממתן אחד, הוא הדיבור על מין עם בן/ת הזוג. נמצא שגברים שדיברו עם הפרטנר/ית שלהם על מין בטוח, מחלות מין, היריון וכיו"ב, פחות רצו להתחסן. כנראה שהדיבור על ההיבטים הללו עם בן/ץ הזוג גרמו להם להרגיש בטוחים יותר לגבי המגע המיני ופוטנציאל ההדבקות שלהם.  

שתפו

חוסר מודעות לסיכוני ההדבקות במחלות מין בקרב זוגות הטרוסקסואלים

חוסר מודעות לסיכוני ההדבקות במחלות מין בקרב זוגות הטרוסקסואלים

Witte, S. S., El-Bassel, N., Gilbert, L., Wu, E., & Chang, M. (2010). Lack of awareness of partner STD risk among heterosexual couples. Perspectives on Sexual and Reproductive Health, 42(1), 49–55. doi: 10.1363/4204910

קישור למאמר: https://www.guttmacher.org/sites/default/files/article_files/4204910.pdf

מחקרים בקרב זוגות מציעים הזדמנות ייחודית לבחינת התאמת הדיווחים של בני הזוג בנוגע להרגלים מיניים העלולים להביאם לסיכון הדבקות במחלות מין ו HIV. מחקרים מראים כי בני זוג נוטים לדווח בצורה דומה על התנהגויות מיניות בהן שני בני הזוג נטלו חלק. מנגד, מחקרים מעטים השוו בין דיווחים על התנהגויות מיניות שהתבצעו בנפרד או על סטאטוס מחלות המין שלהם. המידה בה בני הזוג מיודעים לגבי ההתנהגות המינית וסטאטוס התחלואה האחד של השני, עשויה להשפיע על שימוש בקונדום ואמצעי מניעה אחרים, ומצביעה על סיכון בהדבקות במחלות מין. במחקר זה, תיבחן ההתאמה בין דיווחיהם של בני זוג לגבי הרגליהם המיניים, שימוש משותף במחטים, הדבקות במחלות מין לאחרונה, סטאטוס ה HIV ותשלום עבור מין במדגם של 217 זוגות הטרוסקסואלים.

רקע למחקר

קיום יחסי מין מחוץ לזוגיות הוא אחד ההיבטים הנחקרים ביותר בתחום ההרגלים המיניים. היבט זה חשוב במיוחד, מאחר והוא מעלה את הסיכון החשיפה למחלות מין ו HIV בקרב בני הזוג. מחקרים על הרגלים מיניים מצאו כי רק באחוז קטן מהמקרים תאמו התשובות של בני הזוג לגבי ההרגלים המיניים שלהם. במחקרים אלה, בדרך כלל דיווחי הגברים לגבי ההרגלים המיניים של בנות זוגם היו מדויקים יותר. היבטים נוספים בהם נבחנה התאמת תשובות בני הזוג נגעו בהיסטוריה של שימוש בסמים להזרקה, זנות, הדבקות ב HIV ומחלות מין אחרות.

מחקרים שבחנו מאפיינים זוגיים הקשורים לחוסר מודעות לסיכון, מצאו חוסר התאמה רב בדיווחי בני הזוג. למשל, במחקר בקרב 144 זוגות בהן הבעל נכנס למרכז גמילה מסמים, נמצא כי 71% מהנשים לא היו מודעות לכך שבעליהן קיימו יחסי מין לא מוגנים עם נשים אחרות, או חלקו מחטים עם משתמשי סמים אחרים. ואולם, המדגמים במחקרים קודמים אלו היו קטנים יחסית שגויסו מקליניקות המטפלות במחלות מין, ועל כן אינם מייצגים.  

במחקר שלפנינו, נעשה ניסיון להגיע לקבוצה גדולה יותר של נחקרים, שגויסו מקרב מטופלי חוץ של קופות חולים וכן נבדקו פרמטרים רבים העשויים להיות קשורים לרמות סיכון גבוהות להדבקות במחלות מין (התנהגויות מיניות מסוכנות, מאפיינים סוציו-דמוגרפיים ומאפיינים זוגיים).     

ממצאים ודיון

 הממצאים ממחקר זה מאששים את הממצאים שנמצאו במחקרים קודמים: באופן כללי, ישנה התאמה בין דיווחיהם של בני הזוג בנוגע להרגליהם המיניים. אולם, באופן דומה למחקרים קודמים, חלק ממשתתפי המחקר אינם מודעים להתנהגות המינית המסוכנת של בני זוגם ולסטאטוס התחלואה המינית שלהם. במחקר זה נמצא כי הנבדקים ידעו על סטאטוס ה HIV ושימוש משותף במזרקים של בני זוגם, אך לא ידעו על קיום יחסי מין מחוץ לזוגיות או על הדבקות במחלות מין. ממצא זה חשוב, מאחר וחוסר ידיעה על מצב התחלואה המינית של בן הזוג מעלה את הסבירות להדבקות במחלות מין.

מבחינת הבדלים מגדריים, נמצאו ממצאים הפוכים ממחקרים קודמים: 3% מהנשים ו14% מהגברים דיווחו כי הם חושדים שבני זוגם קיימו יחסי מין מחוץ לזוגיות. מחקרים אחרים הראו כי לרוב נשים אינן חושדות שבני זוגן אינם מונוגאמיים.  

בניגוד למחקרים אחרים, לא נמצא הבדל מגדרי במחקר זה בנוגע לשימוש בסמים להזרקה. בני הזוג ידעו על שימוש בסמים בעבר באותה המידה זה על זו. חלק קטן מהגברים במחקר זה ידעו על עברה של בת זוגם בתחום הזנות.

המחקר מצא כי 10% מהנשים ו12% מהגברים לא ידעו שהייתה לבני זוגם מחלת מין לאחרונה. כאמור, ממצא זה חשוב מאחר וקיימת סכנת הדבקות. על כן, החוקרים ממליצים על התערבות ברמה הזוגית שתאפשר דיבור ישיר וגלוי, המדגיש את חשיבות מערכת היחסים ודרכי התקשורת בין בני הזוג.

שתפו

התפרצות מחלת העגבת בקרב גברים המקיימים יחסי מין עם גברים, תל אביב, ישראל, 2008-2009

Syphilis Outbreak among Men who Have Sex with Men

Tel Aviv, Israel, 2008–2009

קישור למאמר:https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22675853

בעולם המערבי, מסתמנת עליה בשיעורי ההדבקות בעגבת בקרב גברים המקיימים יחסי מין עם גברים (MSM). בין גורמי הסיכון המרכזיים, נמצאו: פרטנרים מיניים מרובים ואנונימיים, מציאת פרטנרים דרך האינטרנט, מחלות מין בעבר, שימוש באלכוהול וסמים לפני או בעת קיום יחסי המין ומין אוראלי לא מוגן. כמו כן, נמצא כי קיים קשר בין סטאטוס HIV  חיובי לבין הדבקות במחלת העגבת ולהיפך. היינו, מי שנמצא חיובי ל- HIV יגדלו סיכויו להדבק בעגבת בעת קיום יחסי מין אנאלי או אוראלי לא מוגנים, ומי שנמצאה אצלו עגבת, יגדלו סיכויו להדבק ב- HIV בעת קיום יחסי מין אוראלי ואנאלי לא מוגנים.

המחקר שלפנינו מתאר את העלייה במחלת העגבת בקרב MSM, על פי נתוני לשכת הבריאות מחוז תל אביב בין השנים 2008-2009. במסגרת המחקר נערכו ראיונות פנים אל פנים עם גברים שנמצאו חיוביים לעגבת. הראיונות החצי מובנים נערכו על ידי שני רופאים, וכללו בין השאר מידע על נתונים דמוגרפיים, נטייה מינית, מספר פרטנרים מיניים, קיום יחסי מין מחוץ לישראל ושימוש בחומרים ממכרים.

תל אביב היא העיר בה נמצא הריכוז הגבוה ביותר של גברים המקיימים יחסי מין עם גברים. החיים בעיר גדולה וליברלית, המאפשרים אנונימיות הביאו לצמיחתה של קהילה גאה. לכן, בדומה לערים גדולות אחרות בעולם, גל ההדבקות בעגבת בקרב MSM  הגיע גם אלינו.

משתתפי המחקר היו ישראלים MSM, עם מספר רב של פרטנרים מיניים, מחלות מין אחרות בעברם, ותדירות גבוהה של צריכת סמים ואלכוהול. כולם היו רווקים, כמעט מחצית מהם קיימו יחסי מין בחו"ל, כך שיתכן ולא נדבקו בישראל.

מרבית הנדבקים בעגבת במחקר היו גם חיוביים ל HIV. קיימים לכך כמה הסברים. ראשית, יתכן והטיפול התרופתי המוצלח הביא לאופטימיות יתר, ועל כן לירידה בשימוש בקונדום. שנית, בשנים האחרונות אנו עדים לכך שנשאי HIV נוהגים לקיים מין אנאלי לא מוגן עם נשאים אחרים. שלישית, מין אוראלי לא מוגן החושף להדבקות במחלות מין שונות, כולל עגבת. רביעית, שימוש בסמים בזמן המגע המיני, אשר משפיעים על שיקול הדעת ועלולים לגרום להתנהגות מינית מסוכנת.

 

שתפו

התנהגויות מסוכנות ומחלות מין בקרב גברים הומואים והטרוסקסואלים שנבדקו במרפאה למחלות מין בתל-אביב, ישראל: מחקר רוחב

Risk Behaviors and Sexually Transmitted Diseases in Gay and Heterosexual Men Attending an STD Clinic in Tel Aviv, Israel: A Cross-Sectional Study

קישור למאמר: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22675852

בדומה למגמה במדינות מתועשות אחרות, גם בישראל חלה עליה בהדבקות ב HIV  בקרב גברים המקיימים יחסי מין עם גברים (MSM). מרפאת לוינסקי לטיפול במחלות מין פועלת משנת 2002, והיא המרפאה הקהילתית של משרד הבריאות בעלת המספר הגבוה ביותר של פונים. אוכלוסיית היעד של המרפאה הם כל מי שנמצאים בסיכון גבוה להדבקות במחלות מין. במרפאה פועל צוות רב מקצועי המורכב מרופאים, אחיות, עובדים סוציאליים ועובדים קהילתיים ומתנדבים. המרפאה מספקת שירותים רפואיים ופסיכו-סוציאליים, וניתן להיבדק בה בצורה אנונימית.  

מטרת המחקר הנוכחי היא להעריך את ההבדל בשיעורי תחלואת ה HIV  בקרב גברים הומואים בהשוואה לגברים הטרוסקסואלים שנבדקו במרפאת לוינסקי.

המחקר מצא כי שיעורי התחלואה במחלות מין גבוהות יותר בקרב גברים הומואים. שיעור התחלואה בטריכומונס היה גבוה יותר בקרב גברים הטרוסקסואלים, ואילו שיעור הצהבת היה זהה בין שתי הקבוצות.

שימוש בחומרים ממכרים היה גבוה יותר בקרב הומואים, דבר אשר ידוע כגורם סיכון: יכולת השיפוט יורדת וישנה פגיעה ביכולת לשאת ולתת עם הפרטנר לגבי שימוש בקונדום.

שיעורי ההדבקות בקרב גברים בישראל במחלות מין, טריכומונס, HIV   וצהבת היו נמוכים מאלו שנמצאו בקרב גברים בסן פרנסיסקו במחקר אחר.

האופי הבלתי שיפוטי של המרפאה, פעילות היישוג שלה, הצוות המקצועי המיומן, מיקומה באזור מרכזי בארץ והבדיקות האנונימיות שהיא מציעה עוזרים לה להגיע לאוכלוסיית היעד המודרת שלה. על כן, אנו מאמינים כי הממצאים הללו מייצגים את השיעור ההדבקות הידוע ביותר בקרב גברים הומואים והטרוסקסואלים.   

הנתונים מצביעים על כך שחייבת להיות הערכות מתאימה בשירותי הבריאות בישראל, כמו גם בקרב ארגונים הפונים לגברים הומואים. בין גורמי הסיכון נמצאו מספר רב של פרטנרים מיניים, מחלות מין בעבר וחוסר התמדה בשימוש בקונדום. עלינו לשים דגש על שיפור האמון בין גברים הומואים לנותני שירותי הבריאות, כמו גם על בדיקות תקופתיות לגברים שנמצאים בסיכון ל HIV  ומחלות מין.   

שתפו

עליה בהדבקות בHIV ועגבת בקרב גברים המקיימים יחסי מין עם גברים בישראל

The Resurgence, in Israel, of Human Immunodeficiency Virus and Syphilis among Men Having Sex with Men
בשנים האחרונות, אנו עדים לעליה במספר הנדבקים במחלות מין שונות, ובמיוחד עגבת, וב HIV בקרב גברים המקיימים יחסי מין עם גברים (MSM). עליה זו, המנוגדת למגמת הירידה בשיעורי התחלואה במין בשנות ה 80 ותחילת שנות ה 90, מעלה מספר שאלות אפידימיולוגיות חשובות.

חוסר רצון להשתמש בקונדום, ושימוש מוגבר באלכוהול וסמים עשויים להסביר חלק ממגמת עליה זו. כמו כן, בקרב גברים חיוביים ל HIV נמצא שיעור תחלואה גבוה יותר בעגבת. זאת, כנראה בשל הבדיקות השגרתיות למחלות מין אותם עוברים נשאי HIV בתדירות תכופה יותר מזו של גברים שאינם חיוביים ל HIV. הסבר נוסף עשוי להיות קיום יחסי מין לא מוגנים בין נשאים.

העלייה בשיעורי התחלואה בקרב גברים המקיימים יחסי מין עם גברים מצריכה בדיקות תכופות יותר בקרב קבוצת אוכלוסייה זו. גברים המקיימים יחסי מין עם פרטנרים מרובים, או תחת השפעת סמים, או שבני זוגם ללוקחים חלק בפעילויות הללו, צריכים להיבדק בתדירות תכופה יותר, ועל הקליניקות לבצע פעולות לאיתור מגעים.

שתפו

הקשר בין שימוש בקונדום במגע המיני הראשון לבין עקביות בשימוש בקונדום: מחקר אורך באמצעות סימנים ביולוגיים

Shafii, T., Stovel, K., & Holmes. K. (2007). Association between condom use at sexual debut and subsequent sexual trajectories: A longitudinal study using biomarkers. American Journal of Public Health, 97(6), 1090-1095.

קישור למאמר: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1874201/

שיעורן של מחלות מין גבוה יותר בקרב מתבגרים ובוגרים צעירים מאשר כל קבוצת גיל אחרת. קרוב למחצית מכל מקרי ההדבקות החדשים ב HIV בארה"ב מתגלים בצעירים מתחת לגיל 25. עד כה, שימוש בקונדום נמצא כאפקטיבי ביותר למניעת הדבקות במחלות מין ו HIV. ואולם, תוכניות לחינוך מיני בבתי הספר מפחדות להכניס למערך שיעוריהן דיבור ישיר על התנהגויות מיניות ושימוש בקונדום, מחשש כי פעילות זו תעודד את המתבגרים לקיים יחסי מין.

למרות המחקרים המוכחים כי שימוש עקבי בקונדום מהווה הגנה טובה מפני הדבקות במחלות מין ו HIV, צעירים רבים אינם משתמשים בקונדום באופן קבוע או כלל לא. מחקרים קודמים בחנו את הגורמים התורמים לשימוש בקונדום בקרב בני נוער. אלה מצאו כי הגורמים העוזרים לבני נוער נחלקים למאפיינים קבועים, כגון: מגדר ואתניות, ולמאפיינים משתנים, כגון: תפיסת סיכון המחלה או הריון לא מתוכנן, כישורים לניהול משא ומתן לגבי שימוש בקונדום עם בן הזוג, הדבקות במחלות מין בעבר ועוד.

מחקרים הראו כי שימוש בקונדום במגע המיני הראשון מנבא שימוש חוזר בקונדום במגעים מיניים אחרים. בהתבסס על מחקרים אלו, השערת המחקר הנוכחי היא שמתבגרים שהשתמשו בקונדום מוקדם יותר בחייהם המיניים יטו להרגלים מיניים פחות מסכנים מאשר בני גילם שהחלו להשתמש בקונדום מאוחר יותר.

במחקר השתתפו 4018 צעירים, בגילאי 18-26. נמצא כי השערת המחקר אוששה: צעירים שהשתמשו בקונדום במגע המיני הראשון שלהם, המשיכו להשתמש בקונדום בחייהם המיניים יותר מאשר אלו שלא השתמשו בקונדום במגע המיני הראשון שלהם. ניתן לטעון כי אלו שהשתמשו בקונדום המגע המיני הראשון שלהם מראש נוטים לקחת פחות סיכונים, ועל כן דבר זה בא לידי ביטוי גם בתחום המיני. ואולם, המחקר מספק עוד שני טיעונים כדי להוכיח שטענה זו אינה נכונה.

ראשית, המאפיינים הקבועים והמשתנים שנבדקו לא נמצאו קשורים לשימוש בקונדום. שנית, מספר הפרטנרים המיניים של אלו שהשתמשו בקונדום במגע המיני הראשון שלהם היה זהה לאלו שלא השתמשו. למרות שנמצאו מספר מאפיינים סוציו דמוגרפיים שונים, אין בהם די כדי להסביר את ההבדל בשימוש בקונדום.

על כן, הממצא החשוב ביותר שמחקר זה מספק, הוא כי סיכוייהם של אלו שהשתמשו בקונדום במגע המיני הראשון שלהם להדבק במחלות מין היה קטן יותר מאלו שלא השתמשו. הפחתת שיעור תחלואת המין בקרב צעירים משפרת את הבריאות ברמה האישית, אך יש בה גם היבט חברתי של הפחתת שיעור התחלואה באוכלוסייה והפחתת עלויות בכל הנוגע למחלות מין. צעירים בעלי מחלות מין שמים את הפרטנרים העתידיים שלהם בסיכון להדבקות. הקניית הרגלים למין בטוח בתחילת דרכם המינית של צעירים, עשויה לעזור להם לפתח קישורי תקשורת עם בני זוגם, ולשמור על בריאותם.
מקורות

  1. Alexander LL, Cates JR, Herndon N, et al. Sexually

Transmitted Diseases in America: How Many Cases

and at What Cost? Research Triangle Park, NC: Henry

  1. Kaiser Family Foundation; 1998.
  2. Healthy People 2010: Understanding and Improving

Health. Washington, DC: US Department of Health and

Human Services; 2001.

  1. Davis KR, Weller SC. The effectiveness of condoms

in reducing heterosexual transmission of HIV.

Fam Plann Perspect. 1999;31:272–279.

  1. Sanchez J, Gotuzzo E, Escamilla J. Sexually transmitted

infection in female sex workers: reduced by

condom use but not by a limited periodic examination

program. Sex Transm Dis. 1998;25:82–89.

  1. Weller SC. A meta-analysis of condom effectiveness

in reducing sexually transmitted HIV. Soc Sci Med.

1993;36:1635–1644.

  1. Wald A, Langenberg A, Link K, et al. Effect of

condoms on reducing the transmission of herpes simplex

virus type 2 from men to women. JAMA. 2001;

285:3100–3106.

  1. Holmes K, Levine R, Weaver M. Effectiveness of

condoms in preventing sexually transmitted infections.

Bull World Health Organ. 2004;82:454–461.

  1. Centers for Disease Control and Prevention. Youth

risk behavior surveillance—United States, 2003.

MMWR Morb Mortal Wkly Rep. 2004;51(SS-4):17–20.

  1. Shafii T, Stovel K, Davis R, Holmes K. Is condom

use habit-forming? Condom use at sexual debut and

subsequent condom use. Sex Transm Dis. 2004;31:

366–372.

  1. Miller KS, Levin ML, Whitaker DJ, et al. Patterns

of condom use among adolescents: the impact of

mother-adolescent communication. Am J Public Health.

1998;88:1542–1544.

  1. Sneed CD, Morisky DE, Rotheram-Borus MJ, et al.

‘Don’t know’ and ‘didn’t think of it’: condom use at first

intercourse by Latino adolescents. AIDS Care. 2001;

13:303–308.

  1. Crosby RA, DiClemente RJ, Wingood GM, et al.

HIV/STD-protective benefits of living with mothers

in perceived supportive families: a study of high-riskAfrican American female teens. Prev Med. 2001;33:

175–178.

  1. Brown LK, DiClemente RJ, Park T. Predictors of

condom use in sexually active adolescents. J Adolesc

Health. 1992;13:651–657.

  1. Leland NL, Barth RP. Gender differences in

knowledge, intentions, and behaviors concerning pregnancy

and sexually transmitted disease prevention

among adolescents. J Adolesc Health. 1992;13:

589–599.

  1. DiClemente RJ, Lodico M, Grinstead OA, et al.

African-American adolescents residing in high-risk

urban environments do use condoms: correlates and

predictors of condom use among adolescents in public

housing developments. Pediatrics. 1996;98:269–278.

  1. Laraque D, McClean DE, Brown-Peterside P, et al.

Predictors of reported condom use in central Harlem

youth as conceptualized by the Health Belief Model.

J Adolesc Health. 1997;21:318–327.

  1. Svare EI, Kjaer SK, Thomsen BL, et al. Determinants

for non-use of contraception at first intercourse:

a study of 10,841 young Danish women from the general

population. Contraception. 2002;66:345–350.

  1. Wellings K, Nanchahal K, Macdowall W, et al.

Sexual behavior in Britain: early heterosexual experience.

Lancet. 2001;358:1843–1850.

  1. Narring F, Wydler H, Michaud PA. First sexual

intercourse and contraception: a cross-sectional survey

on the sexuality of 16–20-year-olds in Switzerland.

Schweiz Med Wochenschr. 2000;130:1389–1398.

  1. Kraft P, Rise J, Traeen B. The HIV epidemic and

changes in the use of contraception among Norwegian

adolescents. AIDS. 1990;4:673–678.

  1. Wilson MD, Kastrinakis M, D’Angelo LJ, et al.

Attitudes, knowledge and behavior regarding condom

use in urban black adolescent males. Adolescence.

1994;29:13–26.

  1. Kahn JA, Kaplowitz RA, Goodman E, et al. The

association between impulsiveness and sexual risk behaviors

in adolescent and young adult women. J Adolesc

Health. 2002;30:229–232.

  1. Leigh BC. Alcohol and condom use: a meta-analysis

of event-level studies. Sex Transm Dis. 2002;29:

476–482.

  1. Orr DP, Langefeld CD, Katz BP, et al. Factors associated

with condom use among sexually active female

adolescents. J Pediatr. 1992;120:311–317.

  1. DiClemente RJ, Wingood GM, Crosby RA, et al.

A prospective study of psychological distress and sexual

risk behavior among black adolescent females. Pediatrics.

2001;108:1–6.

  1. Crosby RA, DiClemente RJ, Wingood GM, et al.

Correlates of unprotected vaginal sex among African-

American female adolescents. Arch Pediatr Adolesc

Med. 2000;154:893–899.

  1. Tyden T, Bjorkelund C, Odlind V, et al. Increased

use of condoms among female university students: a

5-year follow-up of sexual behavior. Acta Obstet Gynecol

Scand. 1996;75:579–584.

  1. Baele J, Dusseldorp E, Maes S. Condom use selfefficacy:

effect on intended and actual condom use in

adolescents. J Adolesc Health. 2001;28:421–431.

  1. Lugoe WL, Klepp KI, Skutle A. Sexual debut andpredictors of condom use among secondary school students

in Arusha, Tanzania. AIDS Care. 1996;8:443–452.

  1. Manning WD, Longmore MA, Giordano P. The

relationship context of contraceptive use at first intercourse.

Fam Plann Perspect. 2000;32:104–110.

  1. Bolu O, Lindsey C, Kamb M, et al. Is HIV/sexually

transmitted disease prevention counseling effective

among vulnerable populations? A subset analysis of

data collected for a randomized, controlled trial evaluating

counseling efficacy. Sex Transm Dis. 2004;31:

469–474.

  1. DiClemente R, Wingood G, Harrington K, et al.

Efficacy of an HIV prevention intervention for African

American adolescent girls: a randomized controlled

trial. JAMA. 2004;292:171–179.

  1. St. Lawrence JS, Scott CP. Examination of the relationship

between African American adolescents’ condom

use at sexual onset and later sexual behavior:

implications for condom distribution programs. AIDS

Educ Prev. 1996;8:258–266.

  1. Robertson A, Levin ML. AIDS knowledge,

condom attitudes, and risk-taking sexual behavior of

substance-abusing juvenile offenders on probation or

parole. AIDS Educ Prev. 1999;11:450–461.

  1. Bland JM, Altman DG. Transforming data. BMJ.

1996;312:770.

  1. Wiley D. The ethics of abstinence-only and

abstinence-plus-sexuality education. J Sch Health. 2002;

72:164–167.

  1. Perrin K, DeJoy S. Abstinence-only education:

how we got here and where we’re going. J Public

Health Policy. 2003;24:445–459.

  1. Bruckner H, Bearman P. After the promise: the

STD consequences of adolescent virginity pledges.

J Adolesc Health. 2005;36:271–278.

  1. Haignere C, Gold R, McDanel HJ. Adolescent abstinence

and condom use: are we sure we are really

teaching what is safe? Health Educ Behav. 1999;26:

43–54.

  1. Thomas M. Abstinence-based programs for prevention

of adolescent pregnancies: a review. J Adolesc

Health. 2000;26:5–17.

  1. Turner CF, Ku L, Rogers SM, et al. Adolescent

sexual behavior, drug use, and violence: increased reporting

with computer survey technology. Science.

1998;280:867–873.

  1. Des Jarlais DC, Paone D, Milliken J. Audiocomputer

interviewing to measure risk behavior for

HIV among injection drug users: a quasi-randomized

trial. Lancet. 1999;353:1657–1661.

  1. Newman JC, Des Jarlais DC, Turner CF. The differential

effects of face-to-face and computer interview

modes. Am J Public Health. 2002;92:294–297.

 

שתפו

הצורך בחינוך למודעות ל- HIV ו – איידס ובהתערבות בקרב נשים טרנסג'נדריות: מגיבים לאתגר

 Need for HIV/AIDS Education and Intervention for MTF Transgenders: Responding to the Challenge

קישור למאמר: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16893831

טרנסג'נדריות הן נשים אשר אינן מתחברות למגדר המשקף את המין הביולוגי שלהן. חלקן עשויות לעבור שינויים פיזיים בגופן על מנת לסייע לשינוי המגדרי שלהן.  שינויים גופניים אלה עשויים לכלול נטילת הורמונים, מגוון של ניתוחים לשינוי הגוף, כולל איברי המין והחזה,  ושינויים נוספים. קיים צורך רב בתוכניות חינוך לבריאות עבור טרנסג'נדריות, אשר יתמקדו בגורמי הסיכון להידבקות ב- HIV ובבעיות שונות נוספות, כגון: הידבקות במחלות מין, שימוש בסמים ונושאים פסיכולוגיים נלווים (Lombardi, 2001).

מחקרים בארה"ב מדווחים באופן עקבי על שכיחות גבוהה של הידבקויות ב- HIV בקרב נשים טרנסג'נדריות (Clements, Katz, & Marx, 1999; Nemoto, Luke, Mamo, Ching, & Patria, 1999; Nemoto, Operario, Keatley, Han, & Soma,2004a). למרות הממצאים האפידמיולוגיים הללו, חוקרים מצביעים על כך שהמודעות לסיכוני הדבקות ב HIV ובמחלות מין בקרב טרנסג'נדריות נמוכה מאוד, ופעמים רבות הן ממשיכות לעסוק בפעילויות אשר שמות אותן בסיכון גבוה להידבקות, לרבות מין לא מוגן, מין תחת השפעת אלכוהול/סמים, ושיתוף במחטים (Bemis,Simon, Reback, & Gatson, 2000; Kenagy, 1998; Sykes, 1999). חוקרים מדווחים על 34% שכיחות של שימוש בהזרקת סמים לאורך החיים בקרב אוכלוסייה זו. יתרה מכך, 47% מהטרנסג'נדריות במדגם שצרכו סמים דיווחו שהן משתמשות באותן מחטים ו-49% דיווחו שהן משתמשות במחטים של מישהו אחר במהלך ששת החודשים האחרונים (Lombardi & van Servellen, 2000).

פגיעות פסיכולוגיות נמצאו אף הן כגורמי סיכון להידבקות ב- HIV ולצריכת סמים בקרב טרנסג'נדריות. חוקרים מצאו שלושה גורמים פסיכולוגיים שתורמים להתנהגויות בסיכון: 1) סטיגמה חברתית ודימוי עצמי שלילי נלווה; 2) פגיעות סוציו-אקונומית, והשימוש בסמים ועבודה בזנות הנלווים לפגיעות זו; 3) החיפוש אחר גוף נשי והצורך בגיבוש הזהות (Krammerer, Mason, Conners, & Durkee, 2001). חוקרים שונים אף מציינים שטרנסג'נדריות בעלות נטייה לדיכאון, רגשות של ניכור ואובדנות (Gagne et al., 1997; Kreiss & Patterson, 1997).

בשל הסטיגמה החברתית והאפליה כנגד טרנסג'נדריות, רבות מהן נתקלות בקשיים במציאת מקור פרנסה קבוע, דיור ושירותים המספקים צרכים סוציאליים בסיסיים (Bemis et al., 2000; Bockting, Robinson, & Rosser, 1998; Boles & Elifson, 1994).

Kelly (1995) טוענת שהסטיגמה ממנה סובלים טרנסג'נדריות והרמה הנמוכה של מיצוי זכויות המאפיינת אותן, עשויים לגרום להן לחוש בידוד, בושה, דימוי עצמי נמוך, חרדה, דיכאון ושימוש בסמים, אשר בתורם עשויים להוות גורמי סיכון להידבק ב- HIV. יתרה מכך, טרנסג'נדריות רבות נאלצות להגיע לזנות כמקור פרנסה (Sykes, 1999).

טרנסג'נדריות בעלות רקע אתני שונה חוות לחצים ואפליה בנוסף להיותן טרנסג'נדריות. לחצים הקשורים לזהותן המגדרית, לגזע/האתניות שלהן עלולים להוסיף סיכון לבריאותם. מחקרים מצאו קבוצה זו, בפרט אפרו-אמריקאיים ולטיניים, נמצאת בסיכון גבוה להידבקות ב- HIV (Bay, 1997; Clements et al., 1999). על-כן, התערבויות הקשורות להפחתת הסיכון להדבקות במחלות מין בקרב טרנסג’נדריות חייבות לכלול סוגיות של גזע/אתניות והקשר של סוגיות אלה להתנהגויות בסיכון להידבקות.

ישנם מספר שירותים בריאותיים וחברתיים המוצעים לטרנסג’נדריות בנושא איידס, שימוש בסמים וסוגיות פסיכולוגיות (Lombardi, 2001). בחלק מהמקרים בהם טרנסג’נדריות השתמשו בשירותים קיימים, הן דיווחו על תחושות של בידוד ואפליה (Grimaldi & Jacobs, 1997). Krammerer ועמיתיו (2001) ציינו שטרנסג’נדריות מתלבטות האם לחשוף את ההיסטוריה המגדרית שלהן בפני נותני שירותי בריאות, בשל דאגות לביטחונן וחשש לאפליה. Schilder ועמיתיו (2001) מצאו שהתעללות על ידי ספקי-שירות, התנהגות לא מקצועית ומחסור בטיפול בעל רגישות לטרנסג’נדרות, קיימת בסוכנויות שירותי בריאות. כתוצאה מכך ניתנים טיפולים לא הולמים לאוכלוסייה זו.

מטרת מאמר זה היא לתאר ממצאים ממחקר תיאורי לגבי שימוש בסמים, סיכון לאיידס וסוגיות פסיכולוגיות בקרב טרנסג’נדריות בעלות  רקע אתני שונה בסן-פרנסיסקו. מאמר זה יעשה קישור בין מאמר תיאורי על טרנסג’נדריות לתוכניות התערבות בריאותיות שיכולות לספק שירות קהילתי הולם ורגיש לאוכלוסייה זו.

סיפורים איכותניים על גורמי סיכון הקשורים לאיידס

התנהגויות בסיכון להידבקות ב- HIV: טרנסג’נדריות הדגישו מגוון התנהגויות המהוות גורם סיכון להידבקות ב- HIV, לרבות מתן שירותי מין, קיום יחסי מין תחת השפעת אלכוהול וסמים לא חוקיים, וקיום מין לא מוגן. טרנסג’נדריות דיווחו ששירותי מין היו סוג של הישרדות הודות להיעדר הזדמנויות תעסוקה, הכשרה לקריירה וחינוך. הרבה טרנסג’נדריות העוסקות במתן שירותי מין לא משתמשות באמצעי הגנה באופן עקבי, בגלל שיש להן כישורי משא ומתן גרועים לשכנוע הלקוחות להשתמש בקונדומים ובמחטים נקיות עימן. הרבה טרנסג’נדריות מדווחות על מין לא מוגן לא רק עם לקוחות, אלא גם עם בני זוגן העיקריים. מכאן שצריך להעלות מודעות בקרב טרנסג’נדריות למניעת הדבקות באיידס, בפרט בתחום ההתנהגויות המיניות ויחסים עם בני-זוג עיקריים.

ידע וגישות כלפי איידס: מן הראיונות עולה כי טרנסג’נדריות נוטות להישען על סטריאוטיפים ומיתוסים בניסיון להגן על עצמן מפני הידבקות. השימוש ביותר מקונדום אחד בכל פעם ושימוש ב"גריז" כחומר סיכה לסיוע לחדירה הם דוגמאות לשימושים מסוכנים שטרנסג'נדריות עושות בהן שימוש. פעולות אלה עשויות להסתיים בקריעת הקונדום או שברים מיקרוסקופיים בו, המגבירים את הסיכון להידבקות ב- HIV ובמחלות מין אחרות.

ממחקר זה עולה כי טרנסג’נדריות רבות זקוקות לחינוך ומידע אודות איידס ומחלות מין כדי לסייע להן לחקור את הגישות כלפי אמצעי הגנה; שיפור יעילות עצמית וכוונה להגביר את הידע שלהן לגבי סיכוני הדבקה והדרך הנכונה להשתמש בקונדום, כמו גם מהם הצעדים הנכונים לפעול במידה וקונדום נקרע.

אפליה בשירותי בריאות: משתתפות מקבוצת המיקוד תיארו מחסומים בנגישות לשירותים שונים מאחר והן מספקים שירותים "לא נאותים". משתתפות רבות נתקלו באפליה ובדעות קדומות על ידי צוות וספקי שירות לא רגישים ולא מחונכים. הן גם דיווחו על בעיות בנגישות למתקנים, כגון: בתי-השימוש במקומות אלה: "הלכתי להשתמש בשירותי הנשים, והמאבטח זרק אותי החוצה מהבניין בגלל שהייתי טרנסג'נדרית".

משתתפים גם דיווחו על חוסר רגישות, אפליה והתעללות על ידי ספקי שירותי בריאות. מספרת על כך טרנסג'נדרית: "הם העבירו אותי דרך שש תרופות פסיכוטיות שונות בבת אחת, והאמת שנזקקתי רק לפרמארין (הורמון שנועד לסייע להפיכת הגוף ליותר נשי). אתה מבין מה אני אומרת? כל מה שרציתי זה פרמארין, וקצת תמיכה".

משתתפים גם הביעו דאגות לגבי הצורך ללמד ספקי שירותי בריאות כיצד לטפל בצרכים של טרנסג’נדרים, וכיצד להבין את ההבדלים בין טרנסג’נדריות, לרבות העובדה שלא כל אחד מהם רוצה ניתוח. אומרת על כך טרנסג'נדרית:

חלק מהאתגרים שהרבה טרנסג’נדריות ניצבות בפניהן בעת הליכתן לקבלת טיפול במוסדות בריאות שונים, הן למשל העבודה שפעמים רבות הצוות הרפואי מתנהג כאילו כולנו טרנסקסואליות. כולם למעשה דוחקים בנו לעשות ניתוח, אתה יודע מה אני מתכוונת? זה כאילו כולם חושבים שבגלל שאת טרנסית, את הולכת לעבור ניתוח ואת הולכת לעבור את שינוי המין ואחד הדברים הוא, עבורי, שאני מרגישה כמו שיש לי יותר מידי נושאים להתאושש מהם ושאני צריכה לעבוד עליהם… החברות שלי אמרו לי שהן לא מרגישות בנוח ללכת למקומות טיפול אלה, למרות שהן היו טרנסג'נדריות, הן הרגישו שהן אמורות להרגיש רע בגלל שהן עדיין עם ה"כלים" שלהן. אכן, אנשים שמעבירים תוכניות, צריכים לרכוש יותר חינוך לגבי המונח 'טרנסקסואל' והמונח 'טרנסג'נדר'. למשל, אולי הם צריכים שתהיה להם תוכנית רק עבור טרנסקסואלות… הבנות יחושו אז יותר בנוח אם תהיה להן תוכנית משלהן.  

היעדר בחינוך מיני ובשירותי בריאות: הצורך בשירותי בריאות בוטא באופן חוזר ונשנה על ידי המשתתפות במהלך המחקר. חלק מתוכניות שירותי הבריאות מכוונת ללסביות, הומואים וביסקסואלים, אך לא לספק צרכים ייחודיים עבור טרנסג’נדריות. הרבה טרנסג’נדריות הדגישו את הצורך בשירותי בריאות ייחודיים עבורן:

אני רוצה [שירותים] שמכוונים ספציפית עבור טרנסג’נדריות. אני לא רוצה ללכת במרפאות ולראות גברים הומואים יושבים שם… [או] לראות לסביות יושבות שם, בגלל שהצרכים שלנו שונים. לסבית יכולה לשכור דירה. היא אישה…אף אחד לא הולך להרוג גבר הומו אם הוא מוצא פין בין הרגליים שלו… הם כן בהחלט ישימו סכין בגרונה של אישה עליה יראו שדיים ופין גם יחד. אלה נושאים שצריך לדון בהם. טרנסג’נדריות הן טרנסג’נדריות. הן לא הומואים. הן לא לסביות. זה פשוט מה שזה. זה לשנות ממה שהיית למשהו אחר, וזה אומר שאנשים סביבנו, הסביבה צריכה להשתנות ולהיות רגישה לכך.

התערבות למניעת איידס בקרב טרנסג’נדריות

בתגובה לממצאי המחקר שנאספו משני השלבים שלו, גובשו פרוייקטים להתערבות קהילתית, המכילים שלוש תוכניות שירותי בריאות שונים:

משאבי תמיכה לטרנסג’נדריות ושטח שכונתי: המטרה של תוכנית זו היא ליצור סביבה חברתית מקבלת ותומכת עבור טרנסג’נדריות שנמצאות בסיכון גבוה להידבק ב- HIV. תוכנית זו מספקת שירותים של סדנאות חינוך בריאותי ומקומות בשכונה הכוללים חדרי אורחים עם טלוויזיה/ווידאו, שירותי מקלחות, ארונות הכוללים ביגוד, נעלים, ואביזרים נוספים.

תוכנית זו מאוישת על ידי צוות מיומן ורב-תרבותי של מחנכי בריאות, אשר כולן טרנסג’נדריות מרקע אתני שונה. 18 סדנאות שונות למודעות בריאותית נערכו באנגלית ובספרדית על טווח רחב של טרנסג’נדריות, שעסקו בנושאים בריאותיים הרלוונטיים ספציפית לטרנסג’נדריות, נושאים אשר עלו מניתוחי ממצאי קבוצות המיקוד. ניתן חיזוק למשתתפות להשלים עשר סדנאות, והן יכולות לבחור משלוש תוכניות שונות המכילות שש סדנאות שונות.

תוכנית A מכילה: 1) מבוא למידע אודות איידס ושירותים; 2)מין מסחרי ויחסים עם לקוחות פרטיים; 3) הגנה מפני אלימות; 4) שימוש בסמים ומין; 5) תרבות, מגדר ומין; 6) שימוש בהורמונים ודאגות מגדריות נוספות.

תוכנית B מכילה: 1) הערכה של שימוש לרעה בסמים והתנסויות טיפוליות; 2) מידע לגבי תוכניות טיפוליות; 3) ביטוי עצמי; 4) הצגה עצמית; 5) הערכה עצמית ויכולות התמודדות; 6) כישורי חיים.

תוכנית C מכילה: 1) הגירה; 2) מדיטציה והירגעות; 3) הורמונים ותרופות; 4) חוקי טרנסג’נדריות 101; 5) חזרה לעבודה; 6) רשת עבודה והעצמה.

הכלים בהם משתמשים הם שיטות חינוך לא-דידקטיות, לרבות תרגילים חווייתיים, אומנות וכתיבה, ודיונים בקבוצות קטנות. הסדנאות חוזרות על עצמן כל שישה שבועות, ומספקות תמריצי השתתפות (כולל קופוני מתנה, כסף מזומן ותעודות גמר). הערכת הסדנאות נעשית על ידי השוואת ההתנהגויות של המשתתפות המעמידות אותן בסיכון לשימוש בסמים ולמין לא בטוח, כמו גם מדידות של גורמי סיכון פסיכו-סוציאליים בקו ההתחלה, לאחר סיום הסדנה ולאחר שישה חודשים כמעקב.

תוכנית התאוששות לטרנסג’נדריות: תוכנית זו נוצרה בשיתוף עם סוכנויות מקומיות לטיפול במכורים לסמים על מנת להציע טיפול ושירותי דיור ייחודיים לצרכים של צרכני סמים בקרב לקוחות טרנסג’נדריות. גם מנהל התוכנית, שהינו עובד סוציאלי מורשה, וגם היועץ לענייני שימוש לרעה בסמים של התוכנית הם טרנסג’נדרים. בנוסף לסיפוק שירותים ספציפיים ללקוחות טרנסג’נדריות בנוגע לתרפיה, סדנאות חינוך ושירותי התאוששות תוך וחוץ-מרפאתיים, התוכנית הזו מספקת אימון רגיש לגבי צרכים בריאותיים של טרנסג’נדריות עבור לקוחות אחרים, ועבור צוות של תוכניות טיפול אשר משלבות אינטייק, טיפול, התפתחות מקצועית או עבודה אדמיניסטרטיבית.

תוכנית טיפול לחיים לטרנסג’נדריות: תוכנית זו נוצרה בשיתוף עם שירותים ציבוריים קהילתיים מרכזיים על מנת לספק שירותים בריאותיים ייחודיים לטרנסג’נדריות, לרבות ניהול תיקים, בדיקות לאיידס, ושירותי ייעוץ וטיפול עבור טרנסג’נדריות (הן מסוג של גברים המשנים מגדרם לנשים והן מנשים המשנות מגדרם לגברים). בנוסף, תוכנית זו מציעה קבוצות תמיכה נפשית עבור טרנסג’נדריות מכל הסוגים באנגלית ובספרדית.

מסקנה

ההתערבויות לחינוך אודות איידס עבור טרנסג’נדריות מצבעים שונים המתוארות פה, נשענות על ממצאים משני שלבים של מחקר כמותני ואיכותני עם 380 משתתפים, יצרו שלוש תוכניות לסיפוק שירותי בריאות לטרנסג’נדריות. תוכניות אלה סיפקו עד כה שירותים ליותר מ-500 טרנסג’נדריות וכן חילקו קונדומים ליותר מ-3000 טרנסג’נדרים. תוכניות התערבות רב-ממדיות, שהינם שיתוף בין חוקרים, ספקי שירותי בריאות קהילתיים, וחברים מהקהילה, הינם ערוצים אפקטיביים למניעת שימוש לרעה בסמים ואיידס, כמו גם לקידום בריאות. פרוייקט זה מספק מכניזם מוצלח לשילוב בין מחקר ושירותי בריאות לצורכי מניעה והוא מהווה מודל חיקוי עבור מחקרי המשך ומאמצי התערבות עתידיים.

 

שתפו

הפחתת הסיכון להדבקות ב HIV ומחלות מין בקהילה טרנסג'נדרית

O. Bockting PhD, B. E. Robinson, J. Forberg & K. Scheltema (2005). Evaluation of a sexual health approach to reducing HIV/STD risk in the transgender community, AIDS Care, 17(3), 289-303.

למאמר: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15832877

הקהילה הטרנסג'נדרית היא קהילה מגוונת המורכבת מאנשים אשר חוצים ומאתגרים את גבולות המגדר. מחקרים קודמים הצביעו על שיעורי הדבקות ב HIV  ומחלות מין בשיעורים גבוהים, בצורה לא פרופורציונאלית לאוכלוסייה הכללית, ועל התנהגויות מסכנות מרובות, כגון: ריבוי פרטנרים מיניים, מין אנאלי ווגינלי לא מוגן, הזרקה של הורמונים פיראטיים, ועוד.

רוב הניסיונות שנערכו על מנת למגר תופעה זו בקרב הקהילה הטרנסג'נדרית, כגון: יישוג ברחובות ותמיכה, לא נמצאו מועילות להפחתת רמת הסיכון. מחקר קודם הראה כי התערבות בקרב אוכלוסייה זו מצריך התמקדות ייחודית בגורמים הפסיכוסוציאליים ובהקשר המיני שבו עלולה להתרחש הדבקה ב HIV. אנשים טרנסג'נדרים מתמודדים עם סטיגמה ואפליה, בד בבד עם קשיים האישיים. לעיתים, הצורך בקבלת אישור על זהותם המגדרית, הן מהסביבה והן מעצמם, עלול להיות חשוב יותר מאשר הצורך לשמור על בריאותם במגע מיני. סיכון בריאותי נוסף טמון בשימוש משותף במחטים להזרקת הורמונים. רמת הסיכון עולה ככל שהמערכת הרפואית פחות נגישה לאותם טרנסג'נדרים המעוניינים ליטול הורמונים.

בתוך ההקשר הזה, החוקרים פתחו מענה עבור הקהילה הטרנסג'נדרית: סמינר בן יומיים לקידום הבריאות בקרב טרנסג'נדרים. ההנחה היא שאנשים ידאגו לעצמם יותר כשהם מבינים את הסיכונים בהתנהגויות שלהם. בסמינר השתתפו 181 טרנסג'נדרים, בגילאי 18 ומעלה.

נראה כי ההתערבות המוצעת הצליחה להפחית עמדות שליליות של המשתתפים לגבי שימוש בקונדום ובהפחתת התנהגויות מיניות מסכנות. זוהי הערכת ההתערבות הראשונה שמצביעה על שיפור בשימוש בקונדום ובהרגלים מיניים בקרב האוכלוסייה הטרנסג'נדרית. ואולם, השיפור בהרגלים המיניים לא ניכר לאחר שלושה חודשים, כשנערכה מדידה חוזרת. החוקרים מניחים כי תופעה זו קשורה לחשיפה לסטיגמה ואפליה חברתית עמם מתמודדים טרנסג'נדרים.

רוב הטרנסג'נדרים במדגם לא סבלו ממחלות מין או HIV. רובם הגיעו ממרכז ארה"ב, שם שכיחות המחלות קטנה, ורובם גם לא עסקו בזנות. אולם, רובם סבלו מדיכאון, בדידות, אובדנות והתעללות פיזית או מינית בילדות. על כן, חשוב ליצור התערבויות גם לטרנסג'נדרים שאינם נמצאים בסיכון למחלות מין ו HIV, אך חשופים לסיכונים אחרים.

מקורות

American Psychiatric Association (2000). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (4th edition, text revision). Washington, DC: American Psychiatric Association.

Bakker, A., Kesteren, P. J. M., van Gooren, L. J. G., & Bezemer, P. D. (1993). The prevalence of transsexualism in the Netherlands. Acta Psychiatrica Scandinavica , 87, 237_/238.

Benotsch, E. G., Kalichman, S. C., & Kelly, J. A. (1999). Sexual compulsivity and substance use in HIVseropositive men who have sex with men: Prevalence and predictors of high-risk behaviors. Addictive Behaviors , 24(6), 857_/869.

Bockting, W. O. (1998). Transgender HIV prevention: a Minnesota response to a global health concern p. 162). Minneapolis, MN: Program in Human Sexuality.

Bockting, W. O. (1999). From construction to context: gender through the eyes of the transgendered. SIECUS Report , 28(1), 3_/7.

Bockting,W. O. (2003). Transgender identity, sexuality, and coming out: implications for HIV risk and prevention NIDA Satellite Sessions conducted in association with the XIV

Bockting,W. O., Ding, H., Huang, C. Y., Robinson, B. E., & Rosser, B. R. S. (in preparation). The effectiveness of a sexual health approach to HIV prevention across three target populations: transgender persons, men who have sex with men, and bisexually active women.

Bockting, W. O., Robinson, B. E., & Rosser, B. R. S. (1998a). Transgender HIV prevention: a qualitative needs assessment. AIDS Care, 10(4), 505_/526.

Bockting, W. O., Robinson, B. E., & Rosser, B. R. S. (1998b). Transgender HIV prevention: qualitative evaluation of a model prevention education program. Journal of Sex Education and Therapy, 23(2), 125_/133.

Bockting, W. O., Rosser, B. R. S., & Coleman, E. (2000). Transgender HIV prevention: a model education workshop. Journal of the Gay and Lesbian Medical Association , 4(4), 175_/183.

Bockting, W. O., Rosser, B. R. S., & Scheltema, K. (1999). Transgender HIV prevention: implementation and evaluation of a workshop. Health Education Research; Theory and Practice , 14(2), 177_/183.

Boles, J., & Elifson, K. W. (1994). The social organization of transvestite prostitution and AIDS. Social Science and Medicine , 39(1), 85_/93.

Clements, K., Katz, M., & Marx, R. (1997). The Transgender Community Health Project Interview Schedule . San Francisco, CA: San Francisco Department of Public Health.

Clements, K., Katz, M., & Marx, R. (1999). The Transgender Community Health Project: descriptive results . San Francisco, CA: San Francisco Department of Public Health.

Clements-Nolle, K., Marx, R., Guzman, R., & Katz, M. (2001). HIV prevalence, risk behaviors, health care use, and mental health status of transgender persons: implications for public health intervention. American Journal of Public Health , 91(6), 915_/921.

Clements-Nolle, K., Wilkinson, W., Kitano, K., & Marx, R. (1999). HIV prevention and health service needs of the transgender community in San Francisco. International Journal of Transgenderism [On-line], 3(1/2). Available from: www.symposion.com/ijt

Coleman, E., Bockting, W. O., & Gooren, L. (1993). Homosexual and bisexual identity in sex-reassigned femaleto- male transsexuals. Archives of Sexual Behavior , 22(1), 37_/49.

Elifson, K. W., Boles, J., Posey, E., Sweat, M., Darrow, W., & Elsea, W. (1993). Male transvestite prostitutes and HIV risk. American Journal of Public Health , 83, 260_/262.

Exner, T., Meyer-Bahlburg, H., Yingling, S., Hoffman, S., Ortiz-Torres, B., & Ehrhardt, A. A. (1995). Baseline interview for Project FIO. New York: HIV Center.

Feldman, J., & Bockting, W. (2003). Transgender health. Minnesota Medicine , 86(7), 25_/32.

Forberg, J., & Bockting, W. (2002). Commitment in action: using focus groups to evaluate a sexual health intervention targeting the transgender community. XIV International AIDS Conference [Abstract].

Halstead, L. S., & Halstead, K. (1983). Disability SARs and the small group experience: a conceptual framework. Sexuality and Disability, 6(3/4), 183_/196.

Hein, D., & Kirk, M. (1999). Education and soul-searching: the Enterprise HIV prevention group. International Journal of Transgenderism [On-line], 3(1/2). Available from: www.symposion.com/ijt

Held, J. P., Cournoyer, C. R., Held, C. A., & Chilgren, R. A. (1974). Sexual attitude reassessment: a training seminar for health professionals. Minnesota Medicine , 57(11), 925_/928.

Hines, A. M., Snowden, L. R., & Graves, K. L. (1998). Acculturation, alcohol consumption and AIDS-related risky sexual behavior among African American women. Women & Health , 27(3), 17_/35.

Inciardi, J. A., Surratt, H. L., Telles, P. R., & Pok, B. H. (1999). Sex, drugs, and the culture of travestismo in Rio de Janeiro. International Journal of Transgenderism [On-line], 3(1/2). Available from: www.symposion.com/ijt

Kammerer, N., Mason, T., & Connors, M. (1999). Transgender health and social service needs in the context of HIV risk. International Journal of Transgenderism [On-line], 3(1/2). Available from: www.symposion.com/ijt

Kammerer, N., Mason, T., Connors, M., & Durkee, R. (2001). Transgenders, HIV/AIDS, and substance abuse From risk group to group prevention. InW. O. Bockting, & S. Kirk (Eds.), Transgender and HIV: risks, prevention, and care (pp. 13_/38). Binghamton, NY: Haworth Press.

Kellogg, T. A., Clements-Nolle, K., Dilley, J., Katz, M. H., & McFarland, W. (2001). Incidence of human immunodeficiency virus among male-to-female transgendered persons in San Francisco. Journal of Acquired Immune Deficiency Syndromes , 28, 380_/384.

Kenagy, G. P. (2002). HIV among transgendered people. AIDS Care, 14(1), 127_/134.

Kenagy, G. P. (2004). The health and social service needs of transgender people in Philadelphia. International Journal of Transgenderism , 8(2/3).

Laumann, E. O., Gagnon, J. H., Michael, R. T., & Michaels, S. (1994). The social organization of sexuality: sexual practices in the United States (pp. 370_/371). Chicago, IL: University of Chicago Press.

Lenderking,W. R.,Wold, C., Mayer, K. H., Goldstein, R., Losina, E., & Seage, G. R. III (1997). Childhood sexual abuse among homosexual men: prevalence and association with unsafe sex. Journal of General Internal Medicine , 12(4), 250_/253.

Lief, H. L. (1970). Developments in the sex education of the physician. Journal of the American Medical Association , 212, 1864_/1867.

Mathy, R. M. (2002). Transgender identity and suicidality in a nonclinical sample: sexual orientation, psychiatric history, and compulsive behaviors. Journal of Psychology & Human Sexuality, 14(4), 47_/65.

McGowan, C. K. (1999). Transgender needs assessment . New York City: HIV Prevention Unit of the NYC Department of Health.

Meyer, W. III, Bockting, W., Cohen-Kettenis, P., Coleman, E., DiCeglie, D., Devor, H., Gooren, L., Hage, J. J. Kirk, S., Kuiper, B., Laub, D., Lawrence, A., Menard, Y., Patton, J., Schaefer, L., Webb, A., & Wheeler, C. (2001). The standards of care for gender identity disorders, sixth version. International Journal of Transgenderism [On-line], 5(1). Available from: www.symposion.com/ijt

Minnesota Department of Health, AIDS/STD Prevention Services Section (1994). Minnesota comprehensive HIV/ STD prevention plan, 1995_/1996. Minneapolis, MN: Minnesota Department of Health.

Minnesota Department of Health (2002). HIV/AIDS surveillance reports. Available from: www.health.state.mn.us

Namaste, V. (1999). HIV/AIDS and female to male transsexuals and transvestites: results from a needs assessment in Quebec. International Journal of Transgenderism [On-line], 3(1/2). Available from: www.symposion.com/ijt

Nemoto, T., Luke, D., Mamo, L., Ching, A., & Patria, J. (1999). HIV risk behaviours among male-to-female transgenders in comparison with homosexual or bisexual males and heterosexual females. AIDS Care, 11, 297_/ 312.

Nemoto, T., Opario, D., Keatley, J., Oggins, J., & Villegas, D. (2004). Social context of HIV risk behaviors among male-to-female transgenders of color. AIDS Care, 16(6), 724_/735.

Orr, S. T., Celentano, D. D., Santelli, J., & Burwell, L. (1994). Depressive symptoms and risk factors for HIV acquisition among black women attending urban health canters in Baltimore. AIDS Education and Prevention ,

6(3), 230_/236.

Peterson, C., & Szterenfeld, C. (1992). Organizing a project with community-based health agen recruited from prostitutes in Rio de Janeiro. Public Health , 106, 217_/223.

Petrak, J., Byrne, A., & Baker, M. (2000). The association between abuse in childhood and STD/HIV risk behaviors in female genitourinary (GU) clinic attendees. Sexually Transmitted Infections , 76(6), 457_/461.

Ratnam, K. V. (1990). Efficacy of a health education programme on awareness of AIDS among transsexuals. Singapore Medical Journal , 31(1), 33_/37.

Reback, C. J., & Simon, P. A. (2001). The Los Angeles transgender health study: community report . Los Angeles, CA:

Cathy Reback.

Robinson, B. E., Bockting,W. O., Rosser, B. R. S., Miner, M., & Coleman, E. (2002a). The Sexual Health Model:

application of a sexological approach to HIV prevention. Health Education Research; Theory and Practice , 17(1), 43_/57.

Robinson, B. E., Scheltema, K., & Cherry, T. (submitted). Risky sexual behavior in low-income African American women: the impact of sexuality.

Robinson, B. E., Uhl, G.,Miner, M., Bockting, W. O., Scheltema, K. E., Rosser, B. R. S., &Westover, B. (2002b).

Evaluation of a sexual health approach to prevent HIV among low income, urban, primarily African American women: results of a randomized controlled trial. AIDS Education and Prevention , 14 (Suppl. A), 81_/96.

Ross, M. W. (1988). Attitudes toward condoms as AIDS prophylaxis in homosexual men: dimensions and measurement. Psychology and Health , 2, 291_/299.

Ross, M.W., Rosser, B. R. S., Bauer, G. R., Bockting, W. O., Robinson, B. E., Rugg, D. L., & Coleman, E. (2001).

Drug use, unsafe sexual behavior, and internalized homonegativity in men who have sex with men. AIDS and Behavior , 5(1), 97_/103.

Rosser, B. R. S., Bockting, W. O., Rugg, D. L., Robinson, B. E., Ross, M.W., Bauer, G. R., & Coleman, E. (2002). A randomized controlled intervention trial of a sexual health approach to long-term HIV risk reduction for men who have sex with men. I. Effects of the intervention on unsafe sex behavior. AIDS Education and Prevention , 14 (Suppl. A), 59_/71.

Rosser, B. R. S., Dwyer, S. M., Coleman, E., Miner, M., Metz, M., Robinson, B. E., & Bockting, W. O. (1995). Using sexually explicit material in adult sex education: an eighteen-year comparative analysis. Journal of Sex Education and Therapy, 21(2), 117_/128.

Stayton, W. R. (1998). A curriculum for training professionals in human sexuality using the sexual attitude restructuring (SAR) model. Journal of Sex Education and Therapy, 23(1), 26_/32.

Sterling, T. R., Stanley, R. L., Thompson, D., et al. (2000). HIV-related turberculosis in a transgender network*/ Baltimore, Maryland, and New York City Area, 1998_/2000. Journal of the American Medical Association , 283(19), 2515_/2516.

US Census Bureau, United States Department of Commerce (2000). US census. Available from: www.census.gov

Warren, B. E. (1999). Sex, truth, and videotape: HIV prevention at the Gender Identity Project in New York City. International Journal of Transgenderism [On-line], 3(1/2). Available from: www.symposion.com/ijt

Wiessing, L. G., van Roosmalen, M. S., Koedijk, P., Bieleman, B., & Houweling, H. (1999). Silicones, hormones

and HIV in transgender street prostitutes. AIDS, 13(16), 2315_/2316.

Xavier, J. M., Robbin, M., Singer, B., & Budd, E. (2004). A needs assessment of transgendered people of color

living in Washington, DC. International Journal of Transgenderism , 8(2/3).

 

שתפו

דפוסי תקשורת בין מטופלים הומואים ולסביות לבין מטפלים משירותי הבריאות

Patterns of Communication Between Gay and Lesbian Patients and Their Health Care Providers

הקדמה

רופאים בכירים רבים חשים חוסר נוכחות לדבר על נושאים הקשורים למיניות ולהומוסקסואליות, וכתוצאה מכך, הומואים ולסביות עשויים להסתיר את נטייתם המינית או פרטים לגבי התנהגותם המינית מרופאיהם. בקרב רופאים, נמצא כי רק 32.7% הרגישו נוח לטפל בהומואים, 40.8% היו סבורים כי  הומואים לא צריכים לעבוד בבתי ספר, ו-11.4% חשבו שהומוסקסואליות היא מחלה (Bhugra, 1989). מנגד, מטופלים הומואים אינם מעוניינים לחשוף פרטים אישיים במסגרת הייעוץ הרפואי, מתוך חשש שזכותם לסודיות תפגע. הם חוששים שמא התיק הרפואי שלהם יתגלה למעסיקיהם או לאנשים אחרים, ועל כן אינם מעוניינים לחשוף את נטייתם במוסדות טיפוליים ובשירותי הבריאות.

מספר מחקרים מצאו כי הומואים ולסביות לא תמיד חושפים את נטייתם המינית בפני רופאים. מחקר בריטי מצא ש-44% מהמטופלים ההומואים (Fitzpatrick, Dawson, Boulton, McLean, Hart, & Brookes, 1994), ו 45%  מהמטופלות הלסביות והביסקסואליות (Cochran & Mays, 1988) לא שיתפו את רופאיהם/ן בנטייתם/ן המינית.

מידת הפתיחות של הומואים ולסביות לנטייה המינית שלהם נמצאה קשורה למספר גורמים, ביניהם קבלה עצמית (Cass, 1979; Coleman, 1982), וחשש מתגובתם של אחרים לנטייתם המינית. רוב ההומואים והלסביות חוששים לחשוף את נטייתם המינית (Franke & Leary, 1991). לסביות השוקלות לחשוף את נטייתן המינית, לוקחות בחשבון את הסבירות בה יקבלו תגובה חיובית ועד כמה הן סומכות על אותו אדם, ומעדיפות להיחשף בפני הומואים ולסביות אחרים מאשר בפני הטרוסקסואלים (Wells & Kline, 1986).

מחקרים איכותניים מצאו שלסביות מרבות להסתיר את נטייתן המינית במפגש עם שירותי הבריאות, או שבוחרות לא לקבל שירות כלל (Jay & Young, 1979). 40% מהלסביות חוששות לקבל טיפול רפואי פחות טוב אם הן יחשפו את סטטוס ה HIV שלהן, 84% טענו שהצוות הרפואי אינו אמפתי כלפיהן ו-96% סברו שהטיפול בהן יהיה פחות טוב אם הן יחשפו את נטייתן המינית (Stevens & Hall, 1988). עם זאת, מחקרים אלה נערכו לפני כעשר שנים, וחל שינוי ברמת קבלתם של הומואים ולסביות בחברה.  יתרה מכך, ישנם גורמים נוספים העשויים להיות קשורים להחלטת חשיפת הנטייה מינית כגון: אתניות, סוג שירותי הבריאות או סוג ביטוח הבריאות, ורמת הנוחות הכללית של חשיפה אישית.

נושאים אלו חשובים מאחר האינטימיות והאמון שיכולים להיווצר לאורך זמן במהלך פגישות עם רופא, עשויים ליצור תנאים אידיאליים לשוחח אודות התנהגות מינית, מניעת הדבקות ב HIV ומעידות בהתנהגויות של מין לא מוגן (Klitzman, 1997).

ממספר מחקרים עולה כי רופאים לרוב לא שואלים לגבי גורמי סיכון והתנהגויות מיניות שעלולות להוביל להידבקות ב HIV בקרב מטופליהם. פחות משישית מהמטופלים סיפרו לרופאים על שימוש באלכוהול/סמים או מחלות מין שלהם (Schauffler, Rodriguez, & Milstein, 1996). מתוך הסקר עולה כי  רק 16% דיברו על HIV עם הרופא שלהם (Gerbert, Maguire, Bleeker, Coates,&McPhee, 1991), ומתוכם 64% יזמו את השיחה.

הומואים ולסביות עלולים לחוש פחות נוח לחשוף בפני רופאים נושאים חשובים ורגישים נוספים. למרות שבקרב אוכלוסייה זו ישנם שיעורים גבוהים של שימוש בסמים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית (Cabaj, 1992), רבים לא יגלו זאת לרופאיהם.

השינויים האחרונים בשירותי הבריאות, המקצים פחות ופחות זמן לרופא לשוחח עם הפציינט, מקשים  על יצירת אינטימיות ואמון בין הרופא למטופל, ומטופלים רבים חשים את ההיררכיה וא-הסימטרייה ביחסים שלהם עם רופאיהם. תחושות אלה מקשות עליהם להיפתח ולהעלות סוגיות רגישות.

מחקר זה בוחן מספר שאלות:

מהם הגורמים המנבאים חשיפה של נטייה מינית בשירותי הבריאות בקרב הומואים ולסביות? איזה תפקיד יש לגורמים אחרים, כגון: מגדר, אתניות וסוג ביטוח הבריאות בסוגיית החשיפה מול שירותי הבריאות? האם אלה שהמרגישים נוח לחשוף את נטייתם המינית נוטים יותר לחשוף היבטים נוספים על חייהם? האם הומואים ולסביות מרגישים שהם יכולים לבחור  בין ספקי שירותי בריאות כאלה שיהיו ידידותיים יותר לנטייתם המינית (קרי "גיי-פרנדלי")? אנו משערים שאלה שחשפו את נטייתם המינית בפני רופאיהם, יטו יותר לחשוף מידע על נושאים רגישים נוספים, כמו מידע בנושא בריאותם הנפשית והתנהגויות מסכנות.

דיון

הממצאים מצביעים על קשיים ייחודיים הניצבים בפני לסביות בהשוואה להומואים  ביחסים עם ספקי שירותי הבריאות. לסביות נטו לחשוף פחות את נטייתן המינית, וחשו כי לא ניתנה להן אפשרות בחירה לגבי מציאת ספק שירות ידידותי לגייז מטעם חברות הביטוח שלהן.

בהשוואה להומואים, לסביות עשויות לחשוף פחות את נטייתן המינית ולהרגיש פחות נוח מול רופא לעומת רופאה. בנוסף, רוב הרופאים במחקר היו לבנים, ויתכן כי מאפיין גם אתני זה תרם לחוסר נוחות בקרב הנשים.  שתי האפשרויות הללו עשויות ליצור חוסר אמון בין רופאים ומטופלות לסביות, דבר העשוי להפחית את חשיפת הנטייה המינית ונושאים רגישים אחרים.

חשיפת הנטייה המינית נמצאה שכיחה יותר בקרב הומואים לבנים. יתכן והומואים נשאי HIV התבקשו לספר כיצד נבדקו, ועל כן רמת החשיפה הייתה גבוהה יותר. נראה כי אלו שחושפים את נטייתם המינית עשויים גם לחשוף סוגיות רגישות אחרות, דבר המציע על כך שמשתתפים אלה עשויים ליצור קשר קרוב יותר עם ספקיהם בגלל שהם "מחוץ לארון". הסבר אלטרנטיבי עשוי להצביע על כך שהממצאים הללו נובעים מהאופי הפתוח יותר של לקוחות אלו.

24% מהמשיבים לא היו בטוחים אם הרופא שלהם היה הומוסקסואל/ ביסקסואל/ לסבית. דבר זה מציע שבמסגרת היחסים בין מטופל-רופא, מידע על מיניותו של הרופא אינה נמסרת למטופל.

ישנן מספר מגבלות פוטנציאליות למחקר זה. מספר המשתתפים במחקר היה קטן באופן יחסי ולכן ההסקה הסטטיסטית מוגבלת, אך עם זאת ניכר שלממצאים יש תוקף נראה.

לסיכום, המידע מצביע על כך שללסביות קשה יותר לחשוף את נטייתן המינית בפני ספקי שירותי הבריאות שלהן, והן חשות פחות נוח לדבר על מין. רוב המשתתפים לא הרגישו שהם יכולים לבחור בספק שירות "פרנדלי". מידע זה מצביע על צורך בביטוחי בריאות אשר יספקו למטופלים הזדמנות למצוא רופאים שהינם גיי-פרדנלי. דבר זה עשוי לתרום לפתיחות בנושאים הקשורים לשימוש בחומרים ממכירם, התנהגויות מיניות בסיכון גבוה ונושאי בריאות נוספים. בנוסף, ממצאי המחקר מצביעים על הצורך בהעלאת מודעות לגבי קיומן של לסביות, ושבפני מטופלות אלה עלולים להיות מחסומים ייחודיים.

 

שתפו

בדיקת הקשרים הבין-אישיים בקרב גברים העוסקים בזנות רחוב

Exploring the Interpersonal Relationships in Street-Based Male Sex Work:Results from an Australian Qualitative Study

רוב המחקרים אודות גברים העוסקים בזנות התמקדו בעבר בעבריינות בקרב אוכלוסייה זו. בהמשך, השתנה המיקוד לכיוון של קידום וחינוך בנושאי בריאות בדגש על מניעת HIV וכן על הפסיכופתולוגיה המאפיינת אדם העוסק בזנות ( Coombs, 1974; El-Bassel et al.,2000; Simon et al., 1992).

חוקרים שונים העלו השערות באשר לגורמים המובילים נערים לעסוק בזנות. הם שיערו שהתעללות בגיל מוקדם מובילה לבריחה מהבית, אשר בתורה מוליכה לשהות בתוך סביבה חברתית וגיאוגרפית בה העיסוק בזנות נפוץ (McCarthy & Hagan, 1992; Nadon et al., 1998; Rotheram-Borus et al., 1992a; Schaffer&DeBlassie, 1984). גישות ומודלים תיאורטיים בספרות המחקרית העכשווית, מדגישים גורמים סביבתיים על פני גורמים תוך אישיים בניסיונות להעניק הסבר להתנהגות עבריינית ולעיסוק בזנות (McCarthy & Hagan, 1992).

המעורבות בנוגע לעיסוק בזנות הינה בבסיסה מעורבות עם אנשים וככזו עליה לבחון דינמיקות של יחסים בין אישיים. מאמר זה בוחן את מערכות היחסים והקשרים שיש לגברים העוסקים בזנות רחוב בחייהם וכיצד הם תופשים ומשלבים מערכות אלה בחייהם: טרם כניסתם לעיסוק בזנות, בזמן כניסתם, במהלך השלבים השונים של עיסוקם בזנות ובשלב בו הם יוצאים או נשארים במקצוע זה.

ממצאים

יחסים קודמים בקרב גברים העוסקים בזנות

קיימת חשיבות לחקור את ההתנסויות הקשורות ליחסים של גברים העוסקים בזנות, אשר התרחשו בטרם הכניסה לעיסוק בזנות.  בריאן (20) עזב את ביתו בגיל 15:

בריאן: אני משער שזה נבע מבעיות עם עצמי. היו לי הרבה מעצורים בתקשורת ובעיות עם אבי בגלל שהוא חרש.

מראיין: האם זו הייתה הסיבה העיקרית?

בריאן: הייתי גם אחד מהילדים הדחויים בבית הספר.

גורם דומיננטי עבור בריאן היה ריבוי הניתוקים בחייו. כתוצאה מהנפרדות ההולכת וגדלה שלו מאנשי מפתח ומקומות חשובים, בריאן החל בגיל 15 להימשך לעבר אזורים פנימיים בסידני ולבחון את תחושת השונות שהלכה וגדלה בתוכו:

בריאן: […] הכרתי נערה […] ורבים מחבריה נהגו לבלות שם. אני מניח שפשוט התחלתי להסתובב עם החברים שלה […] הייתי עדיין בשלב בין להיות בבית ובין להסתובב ברחובות.

עבור בריאן, חשיפה הדרגתית, הובילה אותו אל סביבה בה "עשיית כסף", הפכה להיות דבר הכרחי ובעקבותיה החלו עוד התנהגויות שליליות (כגון שימוש בסמים):

בריאן: […] בגלל שהייתי ברחובות, ומצאתי שקשה לחיות שם, התחלתי לעבוד ב"החומה".

עבור נערים צעירים אחרים, החשיפה לעולם הזנות היתה מואצת יותר. דמיאן (23) הוצא מחיק משפחתו בגיל 13 לאחר שפרטנר חדש נכנס לחייה של אימו. ג'רמין (22) מספר כי מודעות מוקדמת לנטייתו המינית, גרמה לקונפליקט בינו לבין משפחתו. קונפליקט זה הובילו בגיל 13  לחקור אזור גיאוגרפי זה, בו ציפה כי יחוש מוגן:

ג'רמין: שמעתי על רחוב אוקספורד, "החומה", שמגן על הומוסקסואלים וחשבתי, כן, זה עשוי להיות המקום עבורי.

לחלק מהגברים העוסקים בזנות היו התנסויות מוקדמות של התעללות מינית. ג'ק (26) חווה התעללות מינית משוטר בהיותו בן 15. דומיניק (22) החל לעסוק בזנות דווקא הרחק מ"החומה":

דומיניק: עסקתי בזנות אך לא ב"החומה". התחלתי לעבוד שם, לראשונה, כשהייתי בן 11 או 12 […] נאנסתי כשהייתי צעיר יותר, אז חשבתי לעצמי, שאם אני יכול לעשות כסף מכך, אז

זה דבר טוב, אבל לא ידעתי אז שעשר שנים מאוחר יותר עדיין אהיה באותו מקום.

דומיניק מצטייר כנוהג בקהות חושים כלפי העיסוק במין, ולכן מסוגל לדבר אודות ההתנסויות של האונס שחווה כמעט כעל "הזדמנות", ההתייחסות שלו אל ההתעללות המוקדמת שעבר היתה שלילית תוך שהפגיעה שלו משתקפת דרך השימוש בסמים ודרך חוסר היכולת שלו להתרחק מהעיסוק בזנות:

דומיניק: הוצע לי כסף לעשות כל מיני דברים […] למשל בחור מהרחוב שנהגתי לדבר איתו

מפעם לפעם,  [דומיניק בוכה]. ניסיתי לחסום את זה כמה שאפשר. זו הסיבה שאני משתמש

בסמים כדי לשכוח שכל זה התרחש.

לחלק מהגברים הצעירים העוסקים בזנות, היו התנסויות קודמות במוסדות. ג'פרי (26) הושם במספר מוסדות ציבוריים. הבשלה מינית בגיל מוקדם היוותה נדבך מרכזי בחוויות הילדות שלו:

ג'פרי: הציע לי הצעה מינית אחד מהצוות שם. הייתי בן שבע כאשר זה קרה. בגלל שאבא שלי כבר עשה את זה לי, לא הרגשתי שיש משהו פסול בזה, אבל אחר כך, יום מאוחר יותר, הייתי במצב הכי גרוע שהייתי בו אי פעם במוסד.

התנסויות הקשורות למערכות יחסים מוקדמות הן בעלות חשיבות מכרעת בהיבט של התמודדות עם החיים בזנות. כאשר הן נחוו כמיטיבות, הן עשויות להשפיע באופן חיובי על רמת החשיפה לאירועים שליליים ועל האופן בו האדם מתמודד עם (ומסתגל ל) מצוקות.

העיסוק בסצינה: מזווית של מערכות יחסים

נדיר שגברים צעירים פשוט הולכים ל"החומה" ומתחילים לעסוק בזנות. כמו ברוב ההתנסויות הקשורות ליחסים, צריכות להיות תחילה היכרויות, וישנם אנשים שעוזרים או אפילו מסייעים ליצור תשתית לעיסוק בזנות.

ריצ'ארד (21) הוצג למגוון אנשים ואירועים על ידי  גבר מבוגר יותר, אשר עסק בזנות. כפי שהוא ציין, זה הציג בפניו דברים שהוא רצה והיה זקוק להם:

ריצ'ארד: הוא הראה לי איפה "החומה" נמצאת […] נגמר לי הכסף […] לא יכולתי לומר לא

כאשר הם ניסו להתחיל איתי […] למדתי באמצעותו.

בגיל 14, ריצ'ארד הפך למזוהה עם תרבות הרחוב. הוא עסק, בין השאר, בזנות. המוקד של הקשרים שלו עם עמיתים היה סביב השימוש בסמים. לדבריו, הוא חש כמשתייך לקהילה קטנה.

בן זוגו של ג'ק הציג בפניו סמים ובמקביל לשימוש בהם, החל ג'ק להבין גם את הדרכים הנחוצות להשיגם. במקרה שלו, מדובר בקשר רב-עוצמה בין שילוב של נאיביות, אהבה, סמים וזנות:

ג'ק: התחלתי עם סמים. החבר שלי באות הזמן נתן לי ספיד. היה עליו לעבוד כדי לממן זאת

וגיליתי שהוא עושה זאת באמצעות זנות […] זה היה מרגש בשל הדימוי שנוצר לי על כך

מסרטים כמו "אישה יפה".

היחסים של דמיאן עם אדם מבוגר יותר הובילה למין הישרדותי (survival sex):

דמיאן: בתחילה, הכל היה טוב. היינו פשוט חברים, עד ששבועיים לאחר מכן זה הפך להיות

מיני.

מראיין: כיצד הוא התחיל בכך?

דמיאן: בעורמה. הוא מעולם לא ממש עשה כלום, פשוט זה התחיל שבוע אחד ומאז זה הפך

להיות כל מהות הקשר בייננו.

את מהות המושג "מין הישרדותי" מתאר שון כך:

שון: אין לך כסף. אתה חייב לשלם שכר דירה איכשהו. אתה מרגיש כל הזמן פחד להיות

מסולק מהדירה ושלא יהיה לך איפה לגור.

מה שבעצם מחפשים להשיג ביחסים מסוג זה הינה החוויה שמטפלים בך ומזינים (nurtured) אותך.

התקשרות לסצינה של גברים העוסקים בזנות

ההערכה של ריימונד לגבי הסצינה של גברים העוסקים בזנות הייתה שלילית. המסקנה שלו הייתה שהקשרים שנוצרו דרכה היו יותר בעניין של כסף, רדיפת בצע וניצול ופחות בעניין של הבעת עניין והתקרבות זה לזה.  עבור ג'ייסון (18) הקשרים עם הלקוחות במסגרת העיסוק בזנות היו שטחיים. השימוש בסמים היה גורם מינורי ועשיית הכסף היוותה תמריץ עיקרי לעסוק בזנות. חוויות אחרות, כמו מחשבות שעלולות לגרום לקונפליקט רגשי ברמה פסיכולוגית, נהדפו או נחסמו. העיסוק בזנות היה לגבי כסף, הישרדות ועסקים.

בגיל 14, פטר הבין שהקשרים שלו עם גברים מבוגרים נסבו סביב סיפוק צרכים מיניים בתמורה לסיפוק דברים הנחוצים לו להישרדות:

פטר: זה פשוט לא הייתי אני. אני רק עשיתי זאת בגלל שהייתי זקוק לכסף או שהייתי רעב

[…] נהגתי ללכת ולאסוף נערים עבור אותו בחור אשר נהג לסמם אותם ולנצל אותם. אני

חושב שזה היה הדבר הכי נורא שעשיתי.

גברים שעוסקים בזנות עשויים להוות אף כגורם איום פיזי עבור גברים או נערים אחרים העוסקים בזנות. לעתים, האיום הוא דרך הצהרה מהי הטריטוריה שלך ותביעת בעלות על קליינטים מסוימים.

שון: אחד מהנערים אחרים לקח את כל הכסף שלי. אמר שאם לא אתן לו את הכסף הוא

יחבוט לי את הראש בקיר.

אירועים יחסית חיוביים עשויים להוביל להישארות בזנות בקרב הגברים העוסקים בכך. עבור ריצ'ארד, ההתנסות הראשונה שלו ב"החומה" בגיל 14, התקשרה למידה של הבנה והתחשבות, ולכן תחושותיו כלפי זנות לא היו בתחילה שליליות.

ריצ'ארד: בפעם הראשונה שעשיתי סקס ב"החומה" זה היה עם בחור. זה היה ממש נחמד.

הוא היה מבין ומתחשב.

האירוע הזה עבור ריצ'ארד הוגדר כחיובי, אולם ההתנסויות הפסיכולוגיות וההתנהגותיות היו שליליות עבורו:

ריצ'ארד: בזמן שנסעתי הביתה כל החלומות שלי התנפצו. כל עולמי התנפץ ומאז פשוט הייתי

בשפל המדרגה. כל מחשבותיי נסבו סביב הכסף הבא, מאיפה אני משיג את מנת הסם הבאה.

הכסף והסמים היו המקור היחידי לשמחה בחיי.

דניס התחיל לעסוק בזנות בכך שהחל לפקוד את הבארים של הגייז ליד רחוב אוקספורד [שסמוך ל"החומה"] בחפשו אנשים שיתמכו ב"סגנון החיים שלו". חיפוש זה הובילו לכונן קשר אשר הוא בסופו של דבר הגדירו כעבודת מין:

דניס: לא הבנתי שאפשר לעשות כל כך הרבה כסף מזה. כאשר התחלתי לעשות את זה […]

הבחור נתן לי כסף עבור זה. הייתי די מופתע מכך.

המוטיבציה ליצור קשרים עם גברים אחרים הייתה מורכבת עבור דניס. הייתה קצת משיכה וסקס היה דבר שרצה בכך, עם זאת, גם הצורך בכסף היה חלק מהעניין:

דניס: רציתי לעשות סקס עם גברים בכל מקרה לכן זה היה חלק מהעניין.

מראיין: נמשכת אליו?

דניס: כן, בערך. אבל לא הייתי עושה את זה איתו בלי שום תמורה. באופן שזה קרה, זה היה

בסדר בשבילי […] לפעמים אני הולך אליו והוא לא רוצה לעשות סקס באותו הזמן. אז אנחנו

סתם יוצאים לבלות למשל לאכול פיצה או לראות סרט. כיום כבר לא ממש איכפת לי לצאת

איתו כמו ידידים. הדאגה היחידה שיש לי לגבי זה היא שמישהו מהחברים שלי יחשוב שאני,

אתה יודע.

המידע שסיפק הראיון עם דניס חושף שקיימת אצלו מודעות לסטיגמה החברתית שיש לעיסוק בזנות, ומכאן לצורך ליצור הפרדה בין אלמנטים שונים בחייו:

מראיין: מי מקרב חבריך יודע?

דניס: יש בחור אחד. אנחנו חברים ממש טובים.  הוא יודע שאני יוצא עם בחורים, אבל אני

לא חושב שהוא סבור שאני עושה את זה איתם עבור כסף.

חברים, עמיתים, לקוחות, משפחה ובני-זוג – כולם חלק מהמשוואה אותה יש לאזן ולשלב בחייו של  האדם העוסק בזנות. פעולות אלה של איזון ושילוב אנשים בחיי האדם אינן קלות ורבים חשים צורך ליצור נפרדות בין אלמנטים שונים אלה. נפרדות זו משפיעה על האדם ועל חייו בין אם הוא נשאר בזנות ובין אם הוא תר אחר נתיב יציאה ממנה.

להישאר או לעזוב: נתיבי יציאה מזנות בקרב גברים

ישנם "חיי מדף" עבור הגברים אשר עוסקים בזנות. לקוחות מחפשים תכונות מסוימות, כגון נעורים. ישנה מודעות תמידית לכך שצריך כל הזמן לחפש חלופות אחרות לעיסוק בזנות. יצירת אלטרנטיבה לזנות עשויה להיות יחסית קלה, אולם ליישם חלופה זו ולמצוא קריירה מספקת במקום העיסוק בזנות, עשויים להיות קשים לביצוע:

ג'ייסון: מצאתי שזה [העיסוק בזנות] כסף קל. זה רק לוקח חצי שעה במקרה הכי

ארוך. אני יוצא עם סכום בין שישים לשמונים דולר. לפעמים אני צריך כסף מיידי כדי

שאוכל לומר: "הי, הנה לך שכר הדירה, נאצי שכמוך". אבל בחברה של היום, אתה

צריך לפחות עשר שנות לימוד, תעודה וכל זה אין לי.

גם בריאן מתאר את הקושי במימוש חלופות לזנות:

בריאן: ברמה האישית, זה דפיקת ראש רגשית אחת גדולה לעסוק בזנות. זה מצריך

ניתוק רגשי מעצמך. רוב הזמן אני מתכוון.

פטר מתאר כיצד קשרים קודמים השפיעו לטווח ארוך על חייו. הם השפיעו על חוויות עכשוויות וגרמו להישרדותו להיות כמעט בלתי אפשרית:

פטר: אני זוכר שהייתה תקופה שהייתי מוכר את עצמי. אני זוכר גבר אחד, כשהייתי חצי לא

בהכרה, שאני חושב שהוא ניסה לכפות עלי סקס איתו וניסיתי להתרחק ממנו אבל לא יכולתי

כי הייתי קטן ממנו. זה היה כאשר רק התחלתי וניסיתי לחסום את כל זה ממני אבל אני מניח

שהרבה דברים אורבים במחשבותיך כאשר אתה צעיר. אני חושב שאני בר-מזל שאני מעולם

לא נתתי לכל זה להשפיע עלי. טוב, בכל זאת ניסיתי להתאבד.

עבור חלק, המוטיבציה לעזוב את העיסוק בזנות עשויה להיקשר לקשרים המנצלים שהם חוו לשימוש בסמים שהם עשו. עבור ג'ק, ההחלטה לעזוב את העיסוק בזנות נסבה סביב זהות וערך עצמי:

מראיין: מדוע הפסקת?

ג'ק: כבוד עצמי. הבטתי על עצמי וחשבתי שאני שווה יותר ממאה דולר או שאני שווה יותר,

גופי ורגשותיי וכל זה, שווים הרבה יותר ממישהו אחר.

הכישלון לשייך ערך לאדם מעבר לערך כספי והיעדר עומק בקשרי חסים היו הסיבות עבור ג'ק לעזוב את העיסוק בזנות.  על פי תפישתו, בעיסוק זה, הקשרים הינם ברי חלוף, ללא אריכות זמן. בניגוד לקשרים אלה, עמד הקשר של ג'ק עם בן-זוגו. היה זה גם הקשר בו הוא חווה סוג אחר של יחסים:

ג'ק: זה כמו שמישהו מתעניין בי ובמה שרציתי, מה שהיה טוב.

דניס המשיך לעסוק בזנות אבל עשה מעבר לרשימה פרטית של לקוחות, ובכך נמנע מחלק מהסכנות ומהמלכודות של העוסקים בזנות. באופן זה יכל דניס לשלב את העיסוק בזנות אל תוך מסלול חייו המרכזי.  צרכיו הפיזיים והחומריים סופקו ולקוחותיו נהיו חבריו.

בעוד שקל לרוב לאתר ביתר דיוק את הנתיבים שהובילו לעיסוק בזנות, ההישארות או העזיבה את העיסוק בזנות עשויות להיות תופעות יותר נזילות ולרוב פחות מוחלטות במהותן. הרצון לעזוב יכול להיות ממשי וכופה, אולם היכולת לחזות ולממש את נתיב היציאה הינה הרבה יותר מורכבת וקשה לביצוע. הצורך בכסף וטיב הקשרים הקיימים במסגרת העיסוק בזנות, מקשים לרוב על היציאה ממנה. אם ישנן חלופות פיננסיות ממשיות עבור האדם, אזי עזיבת הזנות הופכת לאופציה ברת-קיימא. אם הקשרים אינם תומכים, אזי עזיבת הזנות הופכת להכרחית.

דיון

באמצעות הכרה בכך שקשרים הינם דבר מרכזי בחיים של הגברים אשר עוסקים בזנות, אנו מרוויחים תמונה מורכבת ועמוקה יותר של האנשים במסגרת תופעה זו. ישנם קשרים (עם חברים, משפחה ועוד) אשר בין אם הם חיוביים או שליליים, הם תמיד נוכחים, גם בהיעדרם. מה שמצאנו במחקר הינו כאוס שקיים במקביל לסדר; יחסים שתומכים ויחסים שפוגעים ומקשים על התפתחות חיובית; ומגוון של אירועים אישיים וחברתיים אשר משתנים ומשנים מגמות וכיווני חיים. מערכות יחסים עשויות להיתפס סימולטנית הן כטובים והן כרעים.

מספר תמות ואסטרטגיות מרכזיות התגלו במהלך המחקר. הגיל והרקע של הגברים הצעירים תמיד שיחקו בתפקיד מפתח באופן בו חייהם התנהלו ובאם תהיינה להם עמידות (resilience) והסתגלות אל מול הקשיים שמוצבים להם בגיל ההתבגרות המוקדם. דומה שנעורים (במסגרת הקונטקסט של העיסוק בזנות) מהווים גורם סיכון לתוצאות שליליות, אך יש בהם גם אלמנטים חיוביים – הסיכוי לנזק מהעיסוק בזנות קטן יותר בקרבם.

בזירת העיסוק בזנות, היכולת להסתגלות לעולם קיימת בתוך הקונטקסט של קשרי יחסים: עם הורים, לקוחות, עמיתים, חברים ומאהבים. דומה שהקיבולת ליצור שיחה בשלב המוקדם של גיבוש חיי האדם והתנסויות חייו, שמה אותו במיקום טוב להסתגל לבעיות ולמצבים קשים בהמשך.

בעוד שאנו יכולים לגשש אחר הבנה לגבי יכולת הסתגלות ועמידות בעולם זה, מתן הסברים לכך עדיין בלתי ניתנים לביצוע. המידע מצביע על החשיבות שיש לצורך לחפש ולמצוא קירבה, תמיכה וקשרים מתמשכים אשר מספקים הגנה, טיפוח ותמיכה.  חשוב להבין את התהליך לפיו כל אחד מוצא את מערכות יחסים מרכזיים אלה בחייו ומה כל אחד עושה כאשר קשרים אלה נמצאים (או לא), וההשלכות אם אלו יאבדו.

הספרות העוסקת בעמידות, למרות שהינה מורכבת ומגוונת, מציבה מספר רעיונות ברורים מה יוצר עמידות מול קשיים. גברים העוסקים בזנות צריכים מידע, בריאות ושירותי רווחה, הזדמנויות ונתיבים שמציעים אפשרויות ואלטרנטיבות. עם זאת, נראה כי קשרי יחסים משמעותיים ומתפקדים משפיעים על התוצאות יותר מאשר ניסיונות אחרים שצוינו להלן. קשרי יחסים אלה הינם הכלי דרכו כל שאר ההתערבויות – החינוכיות, הבריאותיות ושל הרווחה צריכות להתבצע ויש למקד את רוב תשומת הלב אל קשרים אלה.

התערבות עם אלה העוסקים בזנות לעולם מצריכה התמקדות בצרכים ההישרדותיים הבסיסיים של אנשים (קרי: ביטחון אישי ובריאות, מזון, מקלט, חינוך וכדומה). עם זאת, אם התערבויות אלה ניתנות רק במסגרת קשרים מוכווני תוצאה, שהינם נטולי רגש, אזי הפרגמטיות של יחסים אלה עלולה להוביל לחוסר קליטה של המסר שבמוקד ההתערבות.  במילים אחרות, המסר (בין אם הוא בנוגע לשמירה על בריאות או בנוגע לרווחה) יאבד אם השיחה אינה נעשית במסגרת יחסים בעלי חשיבות ללקוח. הכלי להעברת המסר הינו, אולי, בעל חשיבות רבה יותר, מאשר המסר עצמו. אנו נכשלים בהכללת רגשות, רוך ודאגה בעת טיפול באוכלוסייה זו ולא מקנים לאדם את התחושה שיחסינו איתו חשובים עבורו ומשמעותיים עבור חייו. הסיפורים שסופרו על ידי אלה העוסקים בזנות, מצביעים שקשרי יחסים הינם ברי-חשיבות. הם לב העניין לשם הסתגלות לבעיות ולשם פיתוח יכולת עמידות.

 

שתפו

סוגיות בנושא טיפולים בריאותיים בקרב להט"ב ואינטרסקס בארה"ב

Health Care Issues Among Lesbian, Gay, Bisexual, Transgender and Intersex (LGBTI) Populations in the United States

הטיפול בסוגיות רפואיות של אוכלוסיית להט"ב ואינטרסקס מייצג תחום רחב ומגוון של אוכלוסיות שונות הנאבקות עם נושאים הקשורים במיניות, זהות ומגדר וכן עם סטיגמה, פחד ואפליה מתמשכים.

הגדרות מונחים ותפישות בתחום

על מנת לבחון סוגיות הקשורות לענייני הבריאות של אוכלוסיות אלה, יש להבהיר תחילה מונחים הקשורים לתחום ולהבין את מורכבותם.

המושג נטייה מינית (sexual orientation) הוא מונח מורכב ורב-ממדי, הכולל את ההתנהגות, המשיכה והזהות המינית של האדם. רכיבים אלה מושפעים מהסביבה ומהקשר בו אדם חי ועל כן הם עשויים להשתנות לאורך חייו (Laumann et al., 1994; Sell, 1997).

אנשים שהנטייה המינית שלהם היא כלפי בני המין האחר, מכונים הטרוסקסואלים (heterosexuals) ואנשים שנטייתם המינית הינה כלפי בני אותו מין מכונים הומוסקסואלים (homosexuals). בקרב הומוסקסואלים, נשים הנמשכות לנשים יכונו לסביות (lesbians) וגברים הנמשכים לגברים יכונו גייז (gays). אנשים אשר נמשכים הן לנשים והן לגברים מכונים ביסקסואלים (bisexuals), כאשר משיכה זו יכולה להיות במידה שווה כלפי שני המינים או במידה רבה יותר כלפי אחד מהם.

מגדר (gender) הינו מושג בעל רכיבים פסיכולוגיים, חברתיים ותרבותיים, הנועד לסווג אנשים בתור זכרים, נקבות, שניהם יחד או אף אחד מהם. באופן מסורתי, אנשים מקבלים את תפקידם המגדרי (gender role) בלידה, על-פי המין, האנטומיה והפיסיולוגיה שלהם, אשר קובעים האם ביולוגית הם זכרים, נקבות או אינטרסקס (intersex). אנשים אשר אינם יכולים או אינם מעונינים לציית לנורמות חברתיות הקשורות למגדר ולמין, הם בעלי שוני מגדר (gender variant). מונח זה כולל, בין השאר, גם את המונחים טרנסג'נדרים אינטרסקס (Gender Education & Advocacy, 2001).

המונח אינטרסקס(intersex) מתייחס לאנשים אשר נולדו עם איברי מין או אנטומיה של איברי רבייה לא רגילים, מצב ששכיחותו נאמדת במקרה 1 על כל 1500 ילדים (Blackless et al., 2000). המונח טרנסג'נדר(transgender) מתאר אנשים בעלי התנהגויות, ביטויים או זהות מגדרית, השונים ממה שבאופן מסורתי משויך למין עימו נולדו. לדוגמא, ישנם אנשים המזדהים יותר עם מגדר אחר מהמגדר שלהם (כגון: גברים שנולדו נקבות או נשים שנולדו זכרים)  או אנשים אשר חשים שהמגדר שלהם הוא גברי ונשי גם יחד או שאינם שייכים לאף מגדר. ישנה קבוצה גדולה בקרב טרנסג'נדרים אשר לובשים בגדים של בני המגדר הנגדי (cross dressers). אלה בעיקר גברים הטרוסקסואלים, אשר נוהגים להתלבש בבגדי נשים. יש גם אנשים ש"עושים דראג" כשעשוע, בידור או כצורת ביטוי אישי. מרבית אנשים אלה חשים בנוח עם המגדר שנקבע להם מלידה. טרנסג'נדרים שאינם חשים בנוח עם מגדרם עשויים להיות טרנסקסואלים (transsexuals), כלומר אנשים שמעוניינים בהתערבות רפואית (כמו נטילת הורמונים של המין האחר או ניתוח) לצורך שינוי גופם למגדר היעד שלהם. ישנם גם אנשים הדוחים כל קטגוריה של המגדר או מיניות. אנשים טרנסג'נדרים או אינטרסקס יכולים להזדהות כזכר, נקבה, שניהם, או אף אחד מהם, ללא קשר לאנטומיה או לפיזיולוגיה שלהם, והם עשויים להיות הטרוסקסואלים, הומוסקסואלים, ביסקסואלים או א-סקסואלים. מגוון זה ממחיש את הצורך של שירותי הבריאות לגשת לנושא מגדר ומיניות עם כמה שפחות הנחות ותפיסות מוקדמות ולהיות פתוחים לצרכים של הקליינטים בתוך הקונטקסט התרבותי שלהם.

סטיגמה חברתית ונגישות לשירותי הבריאות

הסטיגמה של קבוצות חברתיות שונות השפיעה על מידת השימוש והנגישות של להט"ב ואינטרסקס בשירותי הבריאות השונים, לרבות התוכניות הרבות המוצעות על ידם. לדוגמא, נמצא במדגם רחב היקף בארה"ב, כי בקרב נשים לסביות וביסקסואליות וכן בקרב טרנסג'נדרים, קיים אחוז גבוה שאינם מבוטחים בהשוואה לשאר האוכלוסייה (Valanis et al., 2000). כמו כן נמצא כי רוב שירותי הבריאות בנושאים הקשורים לטרנסג'נדרים אינם מכוסים בביטוח ועל כן הם יקרים מאוד עבורם (Gay and Lesbian Medical Association et al., 2001).

סטיגמה חברתית מהווה גורם לחץ בעל השלכות עמוקות על בריאות הנפש. היא מייצרת תחושות של בושה, שנאה עצמית, גורמת לדימוי עצמי נמוך ומעלה את הסיכון לאובדנות, דיכאון, חרדה, שימוש בסמים ותחושות של חוסר אונים וייאוש. נמצא שתחושות אלה מגבילות את הרצון לבקש סיוע משירותי בריאות (Meyer & Northridge, 2007). את ההשפעות של הסטיגמה הקיימת על הומוסקסואלים ניתן לראות במחקרים שמצאו כי נשים העוסקות בפעילות מינית הומוסקסואלית, מדווחות על שיעור גבוה יותר של תלות באלכוהול ובסמים בהשוואה לנשים שאינן עוסקות בפעילות מינית הומוסקסואלית. כמו כן גברים העוסקים בפעילות מינית הומוסקסואלית מדווחים על שיעור גבוה יותר של דיכאון מז'ורי והתקפי פאניקה בהשוואה לגברים שאינם עוסקים בפעילות מינית הומוסקסואלית (Cochran & Mays, 2000). במחקר נוסף על 515 טרנסג'נדרים בסן-פרנסיסקו נמצאו אחוזים גבוהים של דיכאון ושל ניסיונות אובדנות (Clements-Nolle et al., 2001).

כאשר מדברים על מידת הנגישות של שירותי הבריאות עבור אוכלוסיית הלהט"ב והאינטרסקס, יש לבחון האם קיים מענה לסוגיות הקשורות לאוכלוסיות אלה במסגרת רמות שונות של החברה, החל ממוסדות ממשלתיים, המדיניות המוצהרת שלהם והמשאבים שהם מספקים לצורך כך, וכלה בעובדים המקצועיים העוסקים במתן שירותי הבריאות ללקוחות.

לשם כך, נכתבו על ידי ארגון הבריאות האמריקאי של ההומואים והלסביות וארגון הבריאות של הטרנסג'נדרים, קווי יסוד וסטנדרטים של טיפול ומתן שירותים לאוכלוסיית להט"ב ואינטרסקס. בבסיסם של קווי יסוד אלה קיימת קריאה לאנשי מקצוע בתחום הבריאות לקדם יחסים טיפוליים פתוחים, כנים וברי אמון עם לקוחות אלה, על מנת לספק בצורה אופטימלית את שירותי הבריאות עבורם.  המלצותיהם כוללות:

  1. יצירה של סביבה מזמינה, תומכת, הכוללת מדיניות לא מפלה המאפשרת ביטוי לנטייה המינית ולזהות המגדרית של הלקוח בקונטקסט רב-תרבותי.
  2. שימוש בשפה, בפורומים ובדיונים, אשר אינם מניחים או קובעים מראש מהי הזהות, הנטייה, ההתנהגות המינית וסטטוס היחסים של הלקוח.
  3. פיתוח מדיניות כתובה בנוגע לפרטיות וחשאיות הלקוחות אשר מדגישה את סוג המידע שייאסף על הלקוחות וכיצד יש להגן על מידע זה ומה מותר לחשוף ממנו.
  4. הכשרה והערכה של הצוות המטפל, על מנת לשמור על סטנדרטים של כבוד, רגישות וחשאיות כלפי מטופלים, לקוחות וצוות להט"ב ואינטרסקס (Dunn et al., 2005; Harry Benjamin International Gender Dysphoria Association, 2001).

אם כן, בכדי לספק את הצרכים הבריאותיים של אוכלוסיית הלהט"ב והאינטרסקס, יש לבחון את מידת הנגישות של השירותים הללו לאוכלוסיות אלה ולספק תוכניות הכשרה למטפלים. לדוגמא, בקורסי הכשרה של רופאים מצאו חוקרים שהכי פחות משאבים בתוכניות ההכשרה של הרופאים הופנו ללימוד הטיפול בהומואים ולסביות ((McGarry et al., 2008. דוגמא נוספת מצביעה כי תוכניות המספקות תמיכה פסיכולוגית לילדים שנולדו אינטרסקס ולהוריהם בארה"ב ובקנדה אינן יעילות מאחר והן מופעלות רק כשהלקוחות מבקשים אותן באופן ספציפי ומרבית הלקוחות אינם חשים בנוח לבקשן מסיבות שונות שטרם נחקרו לעומק (Leidolf et al., 2008).

דוגמא נוספת לחוסר נגישות של תוכניות בריאות לאוכלוסיות אלה נמצאה במחקרו של Smith (2008) על שירותי הבריאות בחיל הים בארה"ב. חוקר זה מצא, שלמרות שקיימות מרפאות המספקות למלחים של חיל הים שירותי בריאות בחינם במרפאות בבסיס סן-דייגו, הלקוחות מעדיפים ללכת לשירותים רפואיים אזרחיים הניתנים בתשלום. זאת מאחר שהלקוחות השייכים לאוכלוסיית הלהט"ב חוששים מהמדיניות של משרד הביטחון אשר אוסרת על חשיפת הנטייה המינית של האדם במסגרת שירותו הצבאי. מכאן, שהמדיניות הזו מגבילה את הנגישות של הלקוחות לשירותי הבריאות.

במחקר שביצעו Jackson et al. (2008) השוו החוקרים בין לקוחות להט"ב ואינטרסקס לבין לקוחות הטרוסקסואלים בנוגע לתפיסותיהם לגבי אפליה במסגרת טיפולים ארוכי-טווח. רוב המשיבים חשדו שהצוות והמטפלים יצרו אפליה כלפי לקוחות להט"ב. לקוחות להט"ב שחשו שקיימת אפליה אמרו שיהיה עליהם להסתיר את נטייתם המינית אם יירשמו לטיפול ארוך-טווח במוסדות אלה.

לסיכום,  ניתן לראות ממחקרים אלה, עד כמה חשוב ששירותי הבריאות יהיו רגישים למידת הנגישות של שירותיהם עבור לקוחות להט"ב. עד כמה מדיניות השירות מעודדת את הלקוחות להשתמש בשירותים אלה ועד כמה הצוות רגיש לטפל בצורכיהם של האוכלוסיות הללו מבלי להיות מוטה מדעות קדומות, אפליה או סטיגמה. חשוב שהמטפלים בלקוחות אלה יידעו את השונות והרב-גוניות באוכלוסייה הזו ואת הצרכים הייחודיים שלה ושישמרו על חשאיות ודיסקרטיות מרבית.

 

שתפו

מניעת איידס וטיפול בצעירים להט"בים: "הפרקטיקות הטובות ביותר"

הקדמה

משבר בבריאות הציבור בארצות הברית משפיע על צעירים, לרבות נוער להט"ב. לפחות מחצית ממקרי ההידבקות החדשים באיידס הם אנשים מתחת לגיל 25. יותר מ-126000 צעירים הינם נשאי איידס בשנות העשרים לחייהם (CDC,2001a). יש להפחית את שיעור ההידבקות באיידס ואת ההתנהגויות המעלות סיכון להידבקות באיידס ובמחלות מין נוספות בקרב צעירים. דבר זה יושג רק באמצעות מאמצי תיאום בין הקהילה והמדינה על מנת לספק מניעה וטיפולים קהילתיים של יעוץ, בדיקות והפניות (CTRS) לייעוץ טיפולי ולתוכניות מניעה החותרות לשינוי התנהגותי. עד כה, מוקד בריאות הציבור היה לשמור שאנשים לא ידבקו באיידס. כעת נוער נשא איידס גם עומד במטרת ההתערבות (Futterman et al., 2001).

הפגיעוּת של צעירים

צעירים להט"ב הינם אחת מהקבוצות הכי פגיעות. הם נמצאים בסיכון להידבקות באיידס, לא רק בגלל השכיחות הגבוהה של איידס בקרב פרטנרים פוטנציאלים לסקס, אלא גם בשל הטרוסקסיזם והומופוביה, הגורמים להם להסתיר את הנטייה וההתנהגות שלהם. דבר זה גורם לעיוות התהליכים ההתפתחותיים ויוצר בידוד וגורמי לחץ (Havens, 2002).

גברים שחורים צעירים אשר שוכבים עם גברים הינם כעת האוכלוסייה שבה קיימת ההידבקות הכי גבוהה (CDC,2001b). צעירים עם צבע עור שהינם להט"ב, ניצבים בפני הצורך להשתלב בשלוש קהילות: חברות בקהילה האתנית/גזעית שלהם, הקהילה ההומו-לסבית, והחברה הרחבה יותר (Hunter, 1995). כדי להשתלב בשלוש קהילות אלה יש צורך במאמצים אדירים מצידם (Chau, 1989).

צעירים המזדהים כטרנסג'נדרים  נדחים לרוב על ידי משפחה, חברים ומוסדות חברתיים, לרבות ספקי שירותי בריאות; כתוצאה מכך יש אצלם רמות גבוהות של מחוסרי בית ושלילת תעסוקה וחינוך. רוב המסרים למניעת איידס אינם מגיעים לאוכלוסיית הטרנסג'נדרים הצעירים, או שהם מתעלמים מתוך ראייה בהם כמסרים שאינם מתאימים עבורם (Dugan, 1998).

צעירים שנדבקו באיידס, לרבות אלה שאינם יודעים את הסטטוס שלהם, נמצאים בסיכון להידבקות משנית ולבעיות רגשיות והתנהגותיות, לרבות מין לא מוגן ושימוש בסמים (Nicholas & Abrams, 2002).

השפעה חברתית על הבריאות המינית של צעירים

קהילות, הורים, בתי הספר, מוסדות דת וארגונים נוספים מלמדים ומשפיעים על צעירים. אנשי מקצוע בתחום שירותי הבריאות מקבלים הזדמנויות, בעת ביצוע ביקורות שגרתיות או בעת משברי בריאות, לטפל בסוגיות אלה עם צעירים (Hunter et al., 2005). השפעות של קבוצת השווים תועדה בצורה נרחבת, לרבות הלחץ שהם מפעילים על חבריהם לעסוק בהתנהגויות בסיכון (Paikoff et al., 1997). צעירים גם מעבירים זמן רב באינטרנט. בקרב צעירים בגילאי 10 עד 17 הגולשים באינטרנט בתדירות קבועה, חמישית נחשפו לשידולים או גישות מיניות לא רצויות דרך מדיה זו (Finkelhor et al., 2000).

מחסומים במאמצי מניעה של איידס

מחסומים עיקריים בגישה של צעירים לשירותי בריאות הינם היעדר בידע וחוסר נוחות בקרב ספקים לגבי רמות ההתנהגויות הסיכוניות בקרב לקוחות והצורך בהעלאת סוגיות, כמו גם בידוד חברתי, בקרב אוכלוסיות צעירים שקשה להגיע אליהן (Surgeon General, 2001). אין כל הוראה לקחת היסטוריה של שימוש בסמים או של התנהגות מינית, לחקור לגבי רמות של סיכון, או להציע ייעוץ ובדיקה עבור איידס בשום מרכז רפואי. במרכזים רפואיים יש תקשורת לקויה בקרב מטפלים, חוסר יכולת או היעדר מימון לספק שירותים שצעירים צריכים, היעדר שירותי טיפול בסמים והיעדר באמון מצד הלקוחות.

רבים מאלה שמאובחנים אינם מקבלים טיפול, ורבים אינם מאובחנים, עד שסימפטומים של איידס מופיעים אצלם (Forum for Collaborative HIV Research, 2001). תקופת הדגירה הממושכת של נגיף האיידס מוסיפה להיעדר הכללי של המודעות לגבי איידס כמשבר בריאותי ציבורי בקרב אוכלוסיות צעירות.

אפליה וסטיגמה לגבי נשאי איידס באזורים כפריים הינן גבוהות. אנשים אלה לרוב ניצבים בפני עוני, בידוד, היעדר אנונימיות, היעדר משאבים (כמו תחבורה), והיעדר גישה לשירותים המספקים טיפולי בריאות ידידותיים לצעירים וללהט"ב (National Association of Social Workers, or NASW, 2002).

חינוך מיני המועבר בבתי ספר ותוכניות לעידוד שימוש בקונדומים אינם מעלים את הפעילות המינית בקרב מתבגרים (Institute of Medicine, 2000). בני נוער רבים מתחילים את פעילותם המינית כבר בגילאי 12-14 (MARS Project, 2000) ותוכניות רבות לבריאות מינית מתמקדות רק בעיכוב תחילת הפעילות המינית בקרב בני נוער. תוכניות אלה אינן מציאותיות ואינן הולמות מבחינה התפתחותית (Hunter & Mallon, 1998).

עקרונות לתוכניות מוצלחות: תיאוריות התערבות

תיאוריות התערבות, המבוססות על אמונות, מתודות, ופרוצדורות שנלמדו בצורה מדעית, מסייעות ליצור מסגרת לתוכניות שלהן ולעצב הערכות. למרות שישנן מגבלות לאפקטיביות של התיאוריות בכינונן בסטינג שונים, לתיאוריות הללו ישנה חשיבות בראשית פיתוח תוכניות המיועדות לתת מענה לצרכים קהילתיים. חלק מהתיאוריות הכי נפוצות ומקובלות מתוארות כאן (Gandelman & Freedman, 2002). אין מביניהן תיאוריה אחת שעדיפה על האחרת כתיאורית שתתאים לכל הצעירים או לאוכלוסייה מסוימת (Yoshikawa et al., 2003). להתערבות יש לרוב רכיבים רבים, המונחים על ידי גיל, מגדר, נטייה מינית, התנסות מינית, תרבות/אתניות, התנהגויות בסיכון או אפילו שכונת מגורים (AIDS Action Council, 2001). על מנת לבצע אצל המתבגרים שינוי התנהגותי, עליהם להפוך את הידע הכללי לידע אישי ולפתח מיומנויות כדי לכונן מין בטוח יותר (Hunter & Schaecher, 1992). תיאוריות של שינוי התנהגותי מספקות רעיונות כיצד ומדוע צעירים יכולים לשנות את התנהגותם (Herlocher et al., 1995). על מנת להיות אפקטיביות, על הגישות של הפרט או המטפל לקחת בחשבון את רכיבי הקונטקסט, היחסים האישיים והבין אישיים אשר יוצרים את החוויה עבור המשתתפים בה (Rapkin & Trickett, 2005).

להלן מוצגות מספר תיאוריות השימושיות בשלבים שונים לצורך סיפוק תוכניות אפקטיביות עבור צעירים להט"בים.

תיאורית תמיכה חברתית/רשת תקשורת חברתית

תיאוריה זו מתייחסת לעזרה ולסיוע המתקבלים מיחסים ותמיכה חברתיים (Glanz et al., 1997). תוכנית התערבות המבוססת על מיומנויות עבור גברים הומוסקסואלים ממוצא לטיני המכונה: Lista Para Accion (Long Beach, CA) נשענת על תיאוריה זו, קרי על תמיכה חברתית ועל תיאוריות קוגניטיביות (Buitron et al., 1998).

תיאורית הפצה של חידושים

תיאוריה זו מספקת קווים מנחים עבור פיתוח והפצה של תוכניות אל הקהילה (Rogers, 1995). תיאוריה זו מציינת ש: 1) עמיתים אשר מאמצים חידוש יכולים להפוך למודלים חברתיים אשר התנהגותם נוטה להיות מקור לחיקוי עבור אחרים; 2) תוכניות מניעה ברות-אימוץ צריכות לעמוד בסטנדרטים מוצלחים של הפצה, כגון: התאמה, פשטות ואפשרות לבדיקה ולצפייה; 3) המצאה מחדש צריכה להיות דבר שמצפים לו, מעודדים אותו ומסייעים לו לקרות; 4) סוכני שינוי צריכים להיות בעלי מאפיינים הדומים לאלה של פרטים המצפים לאמץ את החידושים הללו. מודל שפותח על ידי Kelly (2000) במרכז למחקר התערבויות באיידס מהווה חלק מהתיאוריה הזו.

תיאוריה של מגדר וכוח

תיאוריה זו בוחנת דינמיקות של כוח, עם תפקידי מגדר כמבנים אשר מייצרים אי-שוויון ומגבירים את הפגיעות של נשים לאיידס. תיאוריה זו מבוססת על אי-שוויון מיני ומגדרי והיעדר שיווי-משקל בחלוקה של הכוח, פעילויות אשר בהן הפרט משקיע רגש (Wingood & DiClemente, 2000).

מודל אמונה לגבי בריאות

ברמת הפרט, מודל זה כולל את הצורך של אנשים להאמין 1) שהם נמצאים בסיכון למצב מסוים; 2) מצב זה חמור מאוד; 3) קיימות תועלות לשנות את ההתנהגות לצורך הימנעות מהמצב; 4) הפרט יכול להבין ולהתגבר על מכשולים בדרך לשינוי; 5) סיבה מספקת (קרי: סימפטומים של חבר קרוב, מסרים של התערבות); 6) ביטחון עצמי לעשות את השינוי להכרחי (Rosenstock et al., 1994).

תיאורית הפחתת הנזקים

תיאוריה זו לרוב בשימוש בתוכניות טיפול בסמים שמטרתן להפחית אפקטים שליליים של התנהגויות מזיקות באמצעות תהליך של שינוי התנהגותי (Brettle, 1991). שינוי התנהגותי יכול להיות בר-תועלת עבור צורכי סמים אשר לא מחפשים אופציות טיפול מסורתיות בסמים או שעבורם תוכניות לא היו מוצלחות.

התהליכים הכי טובים במניעה וטיפול באיידס

בכדי למנוע ולטפל באיידס, יש לפעול הן ברמת הפרט והן ברמת הקהילה. רמות התערבות פרטניות יכולות לשנות התנהגות, אבל עשויות שלא להיות חזקות דיין עבור אוכלוסיות צעירים בעלות שכיחות גבוהה של הידבקות באיידס, צרכים מורכבים ונורמות קבוצתיות שליליות (Green, 2001). התזמון של תוכניות התערבות חשוב גם הוא. הן הכי אפקטיביות כאשר הן מגיעות לצעירים בטרם הם יוזמים התנהגויות הקשורות לסמים ולמין אשר שמות אותם בסיכון לאיידס (CDC, 1998). כמו-כן, צעירים שקיבלו תשובה חיובית לגבי סטטוס האיידס שלהם, זקוקים לזמן בכדי להתמודד עם האבחנה. יועצים יכולים לסייע להם לקבוע את מידת מוכנותם, את הצורך בייעוץ ובהפניה לטיפולי המשך (Crosby et al., 2000).

התמקדות בספק השירות

מאמצי שירותי הבריאות חייבים לתמוך בספק השירות של הקהילה המקומית. לעיתים קרובות, באמצעות שיתוף פעולה עם ספקים אלה, נחשפת מחלקת הבריאות לראשונה לאוכלוסיות הזקוקות לטפול בקהילה, מבינה צרכים חדשים ויכולה להיענות לצרכים אלה. סוכנויות שירותים קהילתיות חייבות להגדיר את תפקידם הייחודי בקהילה, בהתבסס על הצרכים של הקהילה בכדי לבנות את בסיס העבודה שלה עם קהילות מקומיות ובכדי לכונן יחסים עם ספקים אחרים. במסגרת זו נדרשת הערכת צרכים של הסוכנות ושל אוכלוסיות היעד שלה, הגדרת מטרות של תוכניות, תכנון של ניהול תיקים, אימון צוותים ותמיכה בהם, עירוב מתנדבים ופעילויות יישוג הכוללות שיתוף נציגי האוכלוסיות בתכנון דרכי יישוג לאוכלוסייה זו. לצורך הערכת צרכי האוכלוסיות, יש לאסוף מידע ממגוון מקורות הן כמותיים (כגון: מידע אפידימיולוגי, שאלונים, מאגרי נתונים של הסוכנות) והן איכותניים (כגון: קבוצות מיקוד, אנשי מפתח בקהילה ופורומים קהילתיים).

רכיבים תרבותיים אף הם אלמנט הכרחי הן ברמת הסוכנות והן ברמת הקהילה. רכיבים אלה כוללים גישה לא מופלית ומדיניות ארגונית שמחשיבה וכוללת שונות תרבותית באוכלוסיות היעד. רגישות רב-תרבותית זו מתייחסת לא רק לשונות התרבותית של האנשים בקהילה, אלא גם לשונות בגזע, אתניות, דת, סטטוס סוציו-אקונומי, קונטקסט היסטורי וחברתי, יכולת פיזית ונפשית, גיל, מגדר, נטייה מינית ועוד. היא לוקחת בחשבון שהבדלים תרבותיים עשויים להשפיע על בריאות ועל האפקטיביות של שירותי הבריאות (Healthy People 2010, 1999; Multicultural Competency Self-Assessments, 2001a,b).

תוכניות צריכות אף לכלול אלמנטים של סנגור הן ברמת הקהילה והן ברמת הסוכנות. צעירים להט"ב אינם מרובי מקורות סנגור עבורם. דבר זה נכון גם לגבי צעירים שנדבקו באיידס (HRSA, 1997). תפקיד הסנגור חייב להיכלל כחלק מאימון הסגל. על הסגל לסנגר בפני גורמים שונים בקהילה את הצרכים של נוער בסיכון להידבקות באיידס (בפרט כאלה שנשרו ממסגרת בית ספרית) ולוודא שקיימות מסגרות חינוך ומניעה בקהילה עבור נוער בסיכון (Friedman et al., 1997).

הערכת יעילותן של תוכניות

על מנת להעריך את יעילותן של תוכניות ההתערבות, יש לאסוף באופן סיסטמתי מידע לגבי פעילויות, מאפיינים ותוצאות של תוכניות ולהעריך את מידת היעילות והאפקטיביות שלהן. יש לשלב בהערכות אלה את הקהילה, השותפים של הסוכנות וצוותי מומחים בתחום החל מתחילת תכנון והפעלת התוכנית. בנוסף, לאורך שלבי התוכנית, יש לקבל משוב מהמשתתפים, הצוות המתפעל את התוכנית וגורמים בקהילה (Sullivan et al., 2005).

הצעות ייעול לתוכניות מניעת אידס לנוער

תוכניות חינוך לבריאות מינית צריכות להילמד עוד לפני התיכון. נוער שמקבל חינוך לבריאות מינית עוד בטרם הוא הופך להיות פעיל מינית, מתנזר ממין לאורך זמן ממושך יותר ומשתמש באמצעי מניעה כאשר הוא הופך לפעיל מינית (Kirby et al., 1991).

מתן ידע בלבד אינו מספיק לשנות התנהגות, ותוכניות אשר נותנות אינפורמציה ומספרות לנוער מה עליו לעשות ולא לעשות אינן עובדות (DiClemente, 1992). מפעילי תוכניות החינוך לבריאות מינית צריכים להיות הן בעלי ידע והן לחוש נוח עם הוראת חינוך מיני לנוער (Dawson et al., 2001; Markham et al., 2000). כמו כן יש לכלול דיונים על הימנעות מלחץ חברתי לעשות בהתנהגויות מסוכנות מינית (Madison et al., 2000).

מודלים של תוכניות

תוכניות רבות אשר מציעות שירותים רפואיים ו/או חברתיים לצעירים הינן רב-ממדיות. מתן אינפורמציה, בניית מיומנויות, וביצוע התאמות לנורמות חברתיות מקבלים אפקטיביות רבה יותר כאשר הם מוצגים יחד (St. Lawrence et al., 1995). קיימים מודלים המציעים התערבות בבתי הספר ובקהילה, מודלים כיצד לבצע יישוג ולספק שירותים חברתיים, כיצד לבצע התערבויות ברמת הפרט והקבוצה, כיצד לבצע קמפיין לקידום בריאות באמצעות המדיה, וכיצד לבסס שיתוף פעולה בין אנשי מחקר לגופים קהילתיים.

סיכום

סוכנויות המשרתות נוער להט"ב מציעות מגוון רחב של תוכניות לענות לצרכים של לקוחותיהם. תוכניות אלה לרוב מסופקות על ידי אנשי מקצוע ומתנדבים מסורים. בהיעדר משאבים, כיצד נזהה תוכניות שעובדות מתוך קשת התוכניות הקיימות (בדגש על תוכניות לאוכלוסיית להט"ב)?

  • תגובה לסוגיות המורכבות הניצבות בפני אוכלוסייה זו (להט"ב) חייבת לשלב רמות התערבות של הפרט והקהילה אשר שבנו מכניזם לשיפורים מתמידים לתוכניות במטרה לקדם גישות למניעת איידס שהינן יותר יעילות, נגישות ושרידות (Rapkin & Trickett, 2005).
  • קהילות, לרבות נוער להט"ב, חייבות להיות שותפות לתוכניות המשרתות אותן.
  • תוכניות המופעלות בקהילה עשויות שלא להפגין הצלחות מוכחות. סוכנויות זקוקות לסיוע על מנת להעריך את התוכניות שלהן בעזרת סטנדרטים מדעיים.
  • ארגונים קהילתיים, מכוני מחקר/אקדמאים, ומממנים ממשלתיים ואחרים חייבים לסייע במימון תוכניות התערבות.

 

שתפו

מחלות מין אצל מתבגרים

Kott, A. (2011). Youths with male and female partners may face increased chances of contracting STDs. Perspectives on Sexual and Reproductive Health, 43(1), 98-69.

למאמר: http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1363/4306811/full

מחקרים מראים כי אחד מתוך 10 מתבגרים שהתנסו מינית, התנסו עם פרטנר מאותו המין, ומתוכם כשליש התנסו ביחסי מין ביסקסואלים. מתבגרים שהתנסו ביחסי מין עם בנים ובנות, ומתבגרות שהתנסו ביחסי מין רק עם בנות, נמצאים בסיכון לקיום התנהגויות מיניות מסכנות. אלו נמצאים בסיכון להדבקות במחלות מין, לחוות אלימות בצד בני זוגם/ן, ויחסי מין בכפייה.

בין השנים 2005-2007 נערך סקר בביתי ספר בניו יורק, בו השתתפו 17,220 מתבגרים. מתוך הסקר עולה כי 91% מבני הנוער הגדירו עצמם הטרוסקסואלים, 1% הומואים או לסביות, 5% ביסקסואלים, ן 3% טרם החליטו. שיעור ההתנהגויות המיניות המסכנות רווח יותר בקרב מתבגרים שקיימו יחסי מין עם בן/ת אותו המין, או עם שני המינים. בשני המקרים, אותם מתבגרים דיווחו כי החלו לקיים יחסי מין בערך בגיל 13, קיימו יחסי מין עם לפחות 5 א/נשים, בשלושה חודשים האחרונים היו עם לפחות שני פרטנרים מיניים, ודיווחו יותר על אלימות אינטימית. בנוסף, בקרב בני נוער אלו רווח יותר שימוש בסמים ואלכוהול.

זהות מינית אינה מנבאת התנהגות מינית, ולכן אין צורך לשנות תוכניות התערבות קיימות לבני נוער. חשוב יותר לדבר על מספר הפרטנרים המיניים של המתבגרים, ועל שימוש נכון באמצעי מניעה.

 

שתפו

סיכון ההדבקות ב HIV במין אוראלי בקרב גברים המקיימים יחסי מין עם גברים

Page-Shafer, K., Shiboski, C. H., Osmond, D. H., Dilley, J., McFarland, W., Shiboski, S. C., Klausner, J. D., Balls, J., Greenspan, D., & Greenspan, J. S. (2002). Risk of HIV infection attributable to oral sex among men who have sex with men and in the population of men who have sex with men. AIDS, 16(17), 2350-2352.

מאז שהתגלה כי וירוס ה HIV עובר במין, קיים עניין רב בסיכון להדבקות בוירוס במין אוראלי. למרות שמחקרים מוקדמים שללו לחלוטין העברה של HIV  במין אוראלי, חוקרים כיום מבינים שקיים סיכון מזערי להדבקות במין אוראלי. מחקר שבוצע בשנת 2000 בסאן פרנסיסקו הצביע על 8% הדבקות ב HIV במין אוראלי.

Risk of HIV infection attributable to oral sex among men who have sex with men and in the population of men who have sex with men

Page-Shafer, Kimberlya,b; Shiboski, Caroline Hb; Osmond, Dennis Hc; Dilley, Jamesd; McFarland, Willie; Shiboski, Steve Cc; Klausner, Jeffrey De; Balls, Joycea; Greenspan, Deborahb; Greenspan, John Sb

Free Access

Article Outline

Author Information

aCenter for AIDS Prevention Studies, Department of Medicine, bDepartment of Stomatology, School of Dentistry, and cDepartment of Epidemiology and Biostatistics, University of California San Francisco, San Francisco, CA, USA; dAIDS Health Project, San Francisco, CA, USA; and eSan Francisco Department of Public Health, San Francisco, CA, USA.

Sponsorship: This work was supported by a grant from NIDCR (1 R01 DE12911-01) and was presented in part at the 2nd National HIV Prevention Conference, Atlanta, GA, 14 August 2001.

Received: 3 January 2002; revised: 6 June 2002; accepted: 20 June 2002.

We examined HIV infection and estimated the population-attributable risk percentage (PAR%) for HIV associated with fellatio among men who have sex with men (MSM). Among 239 MSM who practised exclusively fellatio in the past 6 months, 50% had three partners, 98% unprotected; and 28% had an HIV-positive partner; no HIV was detected. PAR%, based on the number of fellatio partners, ranges from 0.10% for one partner to 0.31% for three partners. The risk of HIV attributable to fellatio is extremely low.

Since HIV was identified as being sexually transmitted, there has been considerable interest in the risk associated with performing fellatio. Although early studies found no independent risk for fellatio, the high correlation among multiple sexual practices raised the possibility that risk existed but could not be detected. Subsequently, case reports accumulated, largely among men who denied other risk behaviors [1]. Researchers acknowledged that fellatio, although not an efficient route of infection, nonetheless appeared to carry a small risk. Two studies provided quantitative estimates of the low risk among men who have sex with men (MSM) [2,3]. One [3] estimated the per-contact risk of unprotected fellatio with an HIV-positive or unknown HIV status partner [4/10 000; 95% confidence interval (CI) 0.01%, 0.17%] to be lower than the per-contact risk of acquiring HIV from protected receptive anal intercourse (RAI) (0.18%; 95% CI 0.10%, 0.28%).

Current 'safe sex' guidelines specify that unprotected orogenital sex is unsafe but low risk. A recent study of primary infection in San Francisco [4] reported that 8% of HIV-positive participants acquired HIV from fellatio. This finding has been widely interpreted that as many as 8% of HIV infections among MSM are attributable to fellatio [5]. It is understandable, given these conflicting messages, that individuals continue to ask for greater clarity regarding this risk. The population-attributable risk percentage (PAR%) is of special interest, because even a low-risk exposure could result in a substantial proportion of infections.

We present preliminary results from an ongoing study investigating orally acquired HIV infection demonstrating: (i) that such infection is rare; and (ii) conduct analyses using previously published data to show that the PAR% of HIV attributable to fellatio is also extremely low.

From December 1999 to 2001, individuals seeking HIV testing at an anonymous testing site in San Francisco were screened to identify those who in the past 6 months reported no anal or vaginal sex, had not injected drugs, and had performed fellatio on at least one male partner. Eligible participants completed a pre-HIV test survey, measuring a 6-month history of sexual practices. Post-interview HIV serology was conducted to determine participants' HIV serology using using enzyme immunoassays, Western blot confirmation, and a sensitive/less sensitive enzyme immunoassay strategy [6] to identify recently acquired infection. PAR% was estimated using Levin's formula: (p S(RR – 1)/(p(RR – 1) – 1) * 100), where p is the population exposure prevalence, and RR is relative risk [7]. An estimate of RR from previously published data was used [2], and the prevalence p of fellatio partners was obtained from data collected in a population-based study of MSM [8]. We estimated the prevalence p from data collected in baseline interviews in which participants were asked how many fellatio (receptive oral sex) partners they had had in the previous year. Analyses have shown that the prevalence of fellatio [9] and fellatio partners (unpublished data) has not changed significantly since that study was initiated. As the median number of reported fellatio partners in the previous year reported by participants in this study was three (range 0-400), we estimated the PAR% for one, two, and three fellatio partners.

Of 10 283 anonymous testing site clients, 413 (4%) were eligible, and 243 (2.3%) participated. Of those, 239 (98%) were men, whose median age was 39 years, and all were MSM. Four women were dropped from the analysis. No recently acquired HIV infections were detected and the estimated probability of orally acquired HIV was 0 (95% CI 0, 1.5%). The median number of fellatio partners in the past 6 months was three (interquartile range 1-6), almost all (98%) were unprotected. One third (35%) reported getting semen in their mouth, and of those, 70% swallowed it. Fellatio on a known HIV-positive partner was reported by 28%; of those, 81% did not use a condom, and 39% had swallowed ejaculate.

The PAR% rises as the number of partners increases: PAR% for one fellatio partner (p = 18%, RR = 1.01) was estimated at 0.18%, for two fellatio partners (p = 12%, RR = 1.02) at 0.25% and for three fellatio partners (p = 10%, RR = 1.03) as 0.31%. The cumulative PAR% for one to three fellatio partners could thus be 0.74%.

The absence of HIV infections detected in this sample confirms previous research that orally acquired HIV infection is rare. HIV prevalence and incidence among MSM who tested at the same anonymous testing sites in San Francisco during a similar time period (December 1999 to February 2001) were appreciably higher. The overall prevalence of HIV infection was 3.3% (95% CI 2.9-3.9), and among repeat testers the incidence was 1.9/100 person-years (95% CI 1.6-2.3). Among those who reported unprotected RAI, HIV prevalence and incidence were 5.1% (95% CI, 4.1-6.3) and 3.5/100 person-years (95% CI, 2.7-4.5), respectively. Among those who reported protected RAI, HIV prevalence and incidence was 2.3% (95% CI, 1.7-3.1) and 1.7/100 person-years (95%CI 1.2-2.3), respectively (T. Kellogg, San Francisco Department of Public Health, personal communication). These figures reveal the striking difference in the risk of HIV between those who report exclusively fellatio and those who report higher-risk sexual behaviors.

A strength of this study is that participants were queried about behaviors before HIV testing. Consistently, studies that rely on individuals identifying 'how they got infected', report a higher proportion of orally acquired infections than can be reliably established [4,5]. HIV-positive MSM may inaccurately report higher-risk exposures for reasons including social desirability and recall. Men may also report having only oral sex as a risk behavior because that is the only 'unprotected' sexual behavior they engage in, not acknowledging anal sex when a condom was used. Vittinghoff et al. [3] hypothesized that condom breakage or slippage could account for the higher per-act infectivity of protected anal sex compared with unprotected fellatio.

Our results are based on a modest sample size; therefore, we cannot rule out the possibility that the probability of infection is indeed greater than zero. Our data and those of others (D. Osmond, San Francisco Young Men's Health Study: ≤ 3%, unpublished data) show that the proportion of individuals who engage exclusively in fellatio is very low, thus obtaining precise and reliable estimates of the per-partner and per-contact risks of acquiring HIV from fellatio will be difficult. The likely importance of heterogeneity of susceptibility and infectiousness add further uncertainty to quantifying risk.

Our calculations showing very low PAR% are consistent with the findings of extremely low individual risk. In addition, if one considers that only a fraction of those who report fellatio are actually exposed to semen (35%), the PAR% will be considerably lower.

These data confirm that the risk of HIV infection attributable to fellatio among MSM and in the MSM population is especially low. It is important that health professionals, including HIV counsellors have valid information to impart to their sexually active clients. If individuals believe that the risk of HIV from fellatio is high or on a par with well-documented high-risk exposures such as anogenital sex, they may not feel that sexual behavior choices make a difference. Acquiring HIV through fellatio is significantly less risky than from anal sex, and therefore one's choice of sexual practices do matter.

Back to Top | Article Outline

Acknowledgements

The authors would like to acknowledge help from the following organizations and people who contributed to this project: Tim Kellogg at the San Francisco Department of Public Health; Dr Ron Stall, who contributed greatly to the inception and realization of the study; the Counseling and Testing Staff at the AIDS Health Project, especially Shannon Casey, Daniel Tracy, Barbara Adler and Joanna Rinaldi; Yvonne de Souza, Behnahz Cheikh, Mariza Labao, and staff from the Oral AIDS Center at UCSF; Henry Raymond at the Center for AIDS Prevention Studies, UCSF; Dr Robert Bolan at the Los Angeles Gay and Lesbian Project.

 

שתפו

מכורים לסמים להט"בים או מיעוטים מיניים

Substance Abuse Treatment Providers’ Explicit and Implicit Attitudes Regarding Sexual Minorities

הקדמה

אנשי טיפול צריכים להבין בצורה טובה יותר את הגורמים המסייעים להצלחת הטיפול במכורים לסמים להט"בים או מיעוטים מיניים.  מחקרים מצביעים על כך שלהט"בים נמצאים בסיכון גבוהה יותר לפתח בעיות הקשורות לבריאות הנפש, בעיות בריאות באופן כללי (Cochran, 2001; Cochran, Sullivan, & Mays, 2003) ובעיות הקשורות לשימוש בסמים בפרט (Hughes& Eliason, 2002). עם זאת, קיים מעט מאוד מחקר בנושא זה, ורוב המחקרים העוסקים בטיפול במכורים לסמים לא כוללים מידע לגבי הנטייה המינית או הזהות המגדרית של המשתתפים, מידע אשר עשוי להביא לשינוי בשיטות הטיפול.

בתחום מחקר דומה, נמצא כי מטפלים העובדים עם לקוחות ממיעוט אתני ציינו כי חשוב להבין מדוע אנשים השייכים לקבוצות בעלות סטיגמה עשויים להגיב בצורה פחות טובה או אפילו להירתע מטיפול כפי שהוא מוצע להם כיום. קיים גם צורך להבין יותר טוב את הגורמים אשר משפיעים על מספקי השירות עבור אוכלוסיית המכורים לסמים בקרב חברי להט"ב. במובן זה, יתכן שאין גורם יותר משמעותי המשפיע על הטיפול מאשר עמדותיהם של נותני השירות כלפי מיעוטים מיניים ומידת הבנתם של נותני שירותים אלו בנושאים הקשורים לטיפול בהם.

באופן היסטורי, מיעוטים מיניים תמיד היו קבוצה אשר נדחקה לשוליים. הומופוביה הינה גישה שלילית כלפי הומוסקסואלים. הטרוסקסיזם הינה הנחה שיחסים עם בן זוג מהמין השני הינם הביטוי הקביל היחידי לאהבה רומנטית ואילו יחסים הומוסקסואלים אינם קבילים.

מחקרים הבוחנים עמדות שליליות כלפי אוכלוסיית להט"ב מצביעים על כך שההטיה הטרוסקסיסטית מצד המטפל עלולה להוות גורם לחץ מתמשך ומדכא, אשר עלול להניב בריאות נפשית ירודה, כגון: דיכאון, דה-מוראליזציה, אשמה ומחשבות אובדניות בקרב מטופלים החשים כי בוחנים אותם לאור הסטיגמה של הקבוצה אליה הם משויכים (Meyer, 1995, 2003; Otis & Skinner, 1996). יתרה מזאת, הסטיגמה החברתית כלפי אותו האדם עלולה להביא ל"הומופוביה מופנמת" (Ross & Rosser, 1996; Shidlo, 1994).

מתוך סקירת הספרות העדכנית שנעשתה על ידי המחברים, נראה כי ישנה עדות לכך שהומופוביה מופנמת קשורה לדיכאון ולפגיעה עצמית, כגון: שימוש בסמים והפרעות אכילה (Williamson, 2000). מספר מחקרים שלא פורסמו, מצאו קשר בין הומופוביה מופנמת, בושה ושימוש בסמים (ר' למשל Jaffe, 1999; Jurek, 1999). עם זאת, עד כה לא בוצע מחקר אמפירי בנושא זה. בהתחשב בכך שנמצא כי פחד או תיעוב כלפי הומוסקסואלים  קשור לשימוש בסמים, אזי הכרחי שספקי שירותי טיפול ללהט"ב המכורים לסמים יהיו רגישים לנושאים הקשורים למיעוטים מיניים ויקבלו את זהותם המינית של הלקוחות שלהם.

Smith (1993) השתמש באינדקס של הומופוביה (The Index of Homophobia; Hudson & Ricketts, 1980) על מנת להעריך עמדות כלפי הומוסקסואלים ולסביות בקרב 165 אחיות פסיכיאטריות. התוצאות מצביעות על כך שכ-20% ממשתתפי המחקר היו בעלי עמדות הומופוביות רבות וכ 57% נוספים נמצאו עמדות הומופוביות במידה מסוימת. אותה מדידה נערכה כדי לבדוק את מידת ההומופוביה בקרב 187 עובדים סוציאליים (Berkman & Zinberg, 1997). החוקר במחקר זה מצא ש 11.2% מהמשיבים היו בעלי עמדות הומופוביות (למרות שרק לאחד מהמשיבים הייתה רמה גבוהה של הומופוביה).

במחקר אחר, נערך סקר ל-242 יועצים טיפוליים באייווה, אשר בחן את עמדותיהם כלפי לקוחות להט"בים (Eliason, 2000). כמעט כל היועצים היו בעלי עמדות חיוביות או אמביוולנטיות כלפי להט"ב, אולם נראה כי העמדות השליליות ביותר היו כלפי הביסקסואלים והטרנסקסואלים. נמצא כי כמחצית מהיועצים לא היו מודעים למושג "הומופוביה מופנמת", וחלקם אף ציינו כי סוגיות הקשורות ללהט"ב צריכות להיות כמה שיותר מזעריות במסגרת הטיפול.

אנו מאמינים כי גישות המטפלים כלפי אוכלוסיית להט"ב מהווים גורם משמעותי בתוצאות הטיפול. ההשפעה של דעות קדומות עשויה להיות בולטת יותר בעבודה עם קבוצה הנמצאת בשוליים עוד משחר ההיסטוריה.

מממצאי מחקר בתחום עולה כי 59% להט"בים הביעו העדפה למטפל בעל נטייה מינית מקבוצת מיעוט (McDermott, Tyndall, & Lichtenberg, 1989). דבר זה עשוי להצביע על כך שלהט"ב חוששים שמטפלים הטרוסקסואלים לא יבינו אותם או גרוע מכך, שיפלו אותם עקב זהותם המינית.

דומה כי עמדותיהם של נותני הטיפול כלפי לקוחות להט"ב המשתמשים בסמים מהוות גורם חשוב באיכות הטיפול שמוגש לאוכלוסייה זו. ראשית, רוב השירותים מבוססים על מודל 12 הצעדים, לפיו החיבור בין הלקוח למטפל חשוב לשימור ותחזוקת הטיפול. מיעוטים מיניים עשויים לחוש מחוברים יותר למטפל אשר אינו מפגין עמדות הומופוביות באופן מוצהר או סמוי. שנית, טיפול בלהט"ב על ידי מטפלים שמקבלים באהדה את זהותם המינית ("גיי-פרנדלי") עשוי להביא לתוצאות חיוביות בטיפול. שלישית, מטפלים הומופובים עלולים להגביר את שיעורי החזרה של לקוחותיהם לשימוש בסמים. במחקר שלפנינו, בוצעה הערכה של העמדות הגלויות והמוצהרות של מטפלים כלפי מיעוטים מיניים.  
דיון

מטפלים במכורים לסמים במחקר הנוכחי היו בעלי ניסיון רב של עבודה עם לקוחות להט"בים. המטפלים דיווחו שכשישית מהלקוחות בהם טיפלו הזדהו כלהט"ב, ומעל חמישית מהמשתתפים במדגם הזדהו כמיעוטים מיניים בעצמם.

מאחר והמשתתפים נכנסו למחקר בידיעה שמטרתו לבדוק את הגישות שיש להם כלפי להט"בים, אזי סביר להניח שמטפלים במחקר הנוכחי היו מודעים יותר לסוגיות הקשורות ללהט"ב בטיפול בהשוואה למרבית המטפלים.

למרות שהמטפלים נמצאו כבעלי פחות אמונות הומופוביות מוצהרות מאשר מדגמי הסטודנטים במקצועות אלה, בכל זאת היה טווח ניכר בגישותיהם. סביר לשער כי לגישות של מטפלים במכורים לסמים יש השפעה ניכרת על החיים של אחרים, בפרט על הלקוחות שהם מטפלים בהם. בנוסף, השונות בגישות המוצהרות במחקר זה, קשורה בקשר חזק לשונות בגישות האוטומטיות או הסמויות שיש למטפלים אלה כלפי הומוסקסואלים.

כמו-כן ניכר מהמחקר הנוכחי שהבדלים מובהקים עשויים להיות בין גברים ונשים, ובין הטרוסקסואלים והומוסקסואלים, הן במדידות המוצהרות והן בלא-מוצהרות של הטיה הטרוסקסיסטית. לדוגמא, הגישות הכי חיוביות כלפי להט"ב במחקר זה היו שייכות לגברים הומוסקסואלים וללסביות, בעוד שלנשים הטרוסקסואליות היו פחות גישות חיוביות ולגברים הטרוסקסואלים ואילו הגישות הכי שליליות כלפי מיעוטים מיניים היו לגברים ההטרוסקסואלים.

ניתוח גורמים הפיק חמישה גורמים מובחנים. ארבעה גורמים נקשרו באופן ישיר יותר לסוגיות ספציפיות בטיפול במכורים לסמים ויתכן שהגישות כלפי להט"ב בכלליות אינן בהכרח קשורות לאמונות לגבי האופן בו הנטייה המינית של האדם משפיעה על מהלך הטיפול.

15.2% מהמטפלים האמינו שטיפול במכורים לסמים יותר אפקטיבי להטרוסקסואלים, 26.1% מצאו שקשה לדרג את הבעיות הייחודיות שלהט"ב מציגים בטיפול, ו-17.4% האמינו שכל הלקוחות צריכים לראות במשפחה הגרעינית כיחידה חברתית אידיאלית. 26.1% מהמטפלים ראו או היו עדים לאפליה כנגד להט"בים בסוכנות שלהם, ו-19.6% מהמטפלים לא חשו שהם בעלי הכשרה נאותה לעבוד עם להט"ב.

אנשים שמכורים לסמים נמצאים, בין הקבוצות הקשות ביותר לטיפול. מיעוטים מיניים עשויים להרוויח מתוכניות אשר מכירות בסיכוי שסטיגמה חברתית תורמת לבעיותיהם. מטפלים צריכים להיות מודעים באמצעות תוכניות חינוך רציפות, לסוגיות שלהט"ב מתמודדים עימן ושאשר עשויות להיקשר לטיפול, לרבות העובדה שלקוחות שנכנסים לטיפול, נוטים להיות בעלי תחלואה נלווית פסיכולוגית ופיסיולוגית. בסופו שלדבר, חשוב שהמטפלים ישאלו את המטופלים שלהם לגבי נטייתם המינית. זאת על מנת להבין אם הלקוחות שלהם נמצאים בסיכון מוגבר וכן כדי לציין שזה נושא הולם לדיון.

 

שתפו

קווים מנחים לטיפול ומניעת מחלות מין – המרכז לבקרת מחלות – ארה"ב

מטרת סקירה זו להגיש בפני הקורא מידע מעודכן בנושא אבחון, טיפול ומניעת תחלואה של מחלות מין (STD). המידע וההנחיות מבוססים על הנחיות ה – CDC שעודכנו במאי 2002.

אנשי מערכת הבריאות נמצאים במיקום ייחודי מבחינת יכולתם לתרום בנושא חינוך מיני ומניעת מחלות מין. כחלק מהמפגש הקליני ניתן להשיג מידע מהמטופל לגבי התנהגותו המינית. נדרש ניסיון רב ויצירת אווירה מתאימה ויחסי אמון בין המטפל למטופל בכדי להשיג את המידע הנדרש תוך מתן ייעוץ מתאים.

מסרים הקשורים במניעת מחלות מין צריכים להיות מותאמים לגורמי הסיכון הרלבנטיים לחולה המסוים והכוללים פעולות ספציפיות. במידה והמטפל מזהה גורמי סיכון יש צורך לעודד קיום יחסי מין בטוחים תוך הפגנת רגישות, כבוד לזולת וללא שיפוטיות. טכניקות שהוכחו כיעילות לצורך יצירת מערכת יחסים מבינה ואוהדת כוללות את השימוש בשאלות פתוחות, שפה בהירה ומובנת וההבנה כי הטיפול לחולה יינתן ללא קשר לנסיבות האישיות של המטופל (כגון יכולתו לשלם, אזרחותו, אורח חייו וכדו').

תוכנית מניעה של מחלות מין מבוססת על העקרונות הבאים:

  1. חינוך מיני ומתן ייעוץ לקבוצות בסיכון בנושא קיום יחסי מין בטוחים
  2. זיהוי חולים א-סימפטומטיים וסימפטומטיים אשר ככל הנראה לא יפנו לאבחון וקבלת טיפול
  3. אבחון וטיפול אפקטיבי של חולים
  4. הערכה, טיפול ומתן ייעוץ לבני הזוג של החולים
  5. חיסון כנגד מחלות המועברות ביחסי מין של קבוצות בסיכון

 Centers for Disease Control and Prevention. Sexually Transmitted Diseases Treatment Guidelines 2002. MMWR 2002; 51 (No. RR-6), 1-78.

העברה דרך יחסי מין: חשוב להדגיש כי על שני בני הזוג לעבור בדיקה למחלות מין, כולל HIV, לפני קיום יחסי מין. במידה והפרטנרים אינם נבדקים יש להשתמש בקונדום במהלך קיום יחסי המין.

חיסונים: חיסון הינו אחת הדרכים היעילות ביותר למניעת מחלות מין אשר קיים חיסון כנגדם. למשל חיסון כנגד דלקת כבד נגיפית B  מומלץ לכל אלו אשר עוברים ברור ל – STD ואשר לא חוסנו בעבר. חיסון כנגד דלקת כבד נגיפית A מומלץ למשתמשים בסמים והומוסקסואלים. לגבי מחלות אחרות המועברות ביחסי מין ישנם מספר חיסונים אשר נמצאים עדיין בשלבי פיתוח ואשר ככל הנראה יהיו זמינים בשנים הקרובות.

קונדום: בשימוש נכון קונדום לטקס הינו יעיל במניעה של הדבקה ב – HIV ובהפחתת הסיכון להדבקות במחלות מין אחרות כגון זיבה, כלמידיה וטריכומונס. קונדום הינו פחות יעיל בהפחתת הסיכון להדבקה במחלות המועברות במגע עורי כגון הרפס סימפלקס (HSV), סיפיליס, HPV ו – chancroid, מאשר מחלות המועברות באמצעות נוזלי גוף. שיעור הקרעים בקונדום במהלך קיום יחסי מין הינו נמוך ועומד על כשני קונדומים קרועים על כל 100 קונדומים בשימוש. הבעיה לרוב הינה קשורה לשימוש לא נכון בקונדום. יש להדריך על הצורך בשימוש מתמיד בקונדום תוך הקפדה על ההמלצות הבאות:

  1. שימוש בקונדום חדש בכל אקט של יחסי מין (כולל יחסי מין אורליים, וגינליים ואנליים)
  2. יש להיזהר ולהימנע מפגיעה בשלמות הקונדום ע"י ציפורניים, שיניים או חפצים חדים אחרים
  3. יש להשתמש רק בלובריקנטים על בסיס מים היות ולובריקנטים על בסיס שמן יכולות להחליש את קונדום הלטקס.
  4. יש לאחוז את הקונדום בחוזקה בסמוך לבסיס הפין בזמן הסרתו ובעת שעדיין ישנה זיקפה על מנת למנוע דליפה.

קונדום נשי: מחקרים מעבדתיים מראים כי קונדום נשי המוחדר לוגינה הינו מחסום מכני יעיל כנגד וירוסים כולל HIV. אך למעט מחקר קליני אחד אשר בדק את הנושא של טריכומוניאזיס חוזרת, אין מחקרים קליניים אשר בדקו באופן מסודר את היעילות של קונדום נשי בהגנה מפני מחלות מין, כולל HIV. ההמלצה היא כי כאשר אין אפשרות להשתמש באופן נכון בקונדום על בני הזוג לשקול שימוש בקונדום נשי בעת קיום יחסי מין.

תכשירים קוטלי זרע, ספוגיות ודיאפרגמה: לאור מידע שהתקבל לאחרונה המראה כי קוטלי זרע המכילים nonoxynol-9 (N-9) אינם יעילים במניעת זיבה, כלמידיה או HIV, לא מומלץ להשתמש בקוטלי זרע בלבד לצורך מניעת הדבקה במחלות מין. בנוסף שימוש תדיר בקוטלי זרע המכילים N-9 נמצא קשור ללזיות גניטליות, דבר המגביר את הסיכון להדבקה ב – HIV. ספוגיות נמצאו כמגנות כנגד זיבה וכלמידיה אך כמעלות את הסיכון לקנדידיאזיס. מחקרי מקרה בקרה ומחקרי חתך הראו כי דיאפרגמה מגינה כנגד זיבה, כלמידיה וטריכומוניאזיס. בכל אופן לא ניתן לסמוך הן על ספוגיות והן על דיאפרגמה כהגנה מפני HIV. כמו כן דיאפרגמה וקוטלי זרע נמצאו כמעלים את הסיכון לדלקת בדרכי השתן בנשים.

חשוב לזכור כי לעיתים נשים שאינן יכולות להיכנס להריון יכולות בטעות להסיק שהן אינן בסכנה להדבק במחלות מין. אמצעי מניעה שאינם מכניים או כימיים מקומיים כגון גלולות, התקן תוך רחמי, עיקור או כריתת רחם לא מונעים הדבקות במחלות מין ויש להדגיש זאת בפני נשים העושות שימוש באמצעים אלו.

ייעוץ למניעת STD/HIV:

מתן ייעוץ אינטראקטיבי המכוון לגורמי סיכון אינדיבידואליים של החולה נמצא כיעיל במניעת מחלות מין. מספר מחקרים אף מצאו כי ניתן להפחית בכ – 25-40% הארעות מקרים חדשים באוכלוסיית מטופלים במרפאת STD. ניתן לשפר את מתן הייעוץ על ידי הכשרה מיוחדת של המטפלים, פיקוח של יועצים מקצועיים היכולים להעביר משוב וייעוץ, העברת שאלוני משוב בין המטופלים ופגישות קבועות עם היועצים למרפאה בכדי לדון במצבים מורכבים. הייעוץ לחולים נמצא יותר אפקטיבי באם הוא ניתן באופן לא שיפוטי, באופן המתחשב בהקשר התרבותי של המטופל, מין המטופל, העדפותיו המיניות וגילו.

ידוע בן הזוג:

נושא איתור המגעים אשר קיים זמן רב הורחב לתפישה של מתן שירות לפרטנר. יש צורך ללמוד מי הם הפרטנרים של המטופל על מנת לסייע בבדיקתם, אבחונם, ומתן טיפול וייעוץ מתאים. שירות זה יכול להינתן על ידי מרפאת ה – STD או בסיוע שירותי בריאות הציבור ברמה המקומית או הארצית. לרוב מתן שירות זה יהיה מלווה במתן ייעוץ והפנייה לשירותי בריאות אחרים במידת הצורך. יש צורך לעורר את מודעות החולים לסכנת ההדבקה והתחלואה לה חשופים הפרטנרים שלהם ליחסי מין וצורך של הפרטנרים להיבדק ולקבל טיפול במידת הצורך. עקב חוסר המידע בדבר היעילות של גישה זו לאחרונה ישנו ניסיון לשלב במקביל גם גישות אלטרנטיביות להתמודדות עם מחלות מין. אחת מגישות אלו היא הניסיון לפנות לרשתות חברתיות אשר משפיעות על העברת מחלות מין באופן שאינו תלוי בהתנהגות האינדיבידואלית. רשתות אלו הינן כלי רב השפעה בהקשר להעברת מחלות מין ועל כן כמקום מתאים לצורך זיהוי חשיפה ואוכלוסייה בסיכון. גישה אלטרנטיבית נוספת היא העברת הטיפול למגעים או אוכלוסייה בסיכון באמצעות החולים עצמם, באופן שיעצים את יכולת ההשפעה של המטפלים.

דיווח וסודיות רפואית:

זיהוי ודיווח בזמן הינם כלים חשובים לצורך בקרה וטיפול. במדינת ישראל קיימת חובת דיווח לגבי מחלות מין. המקורות המדווחים הינם מגוונים ויכולים להגיע מהרופא המטפל או ממעבדות. בכל מקרה יש צורך לשמור על סודיות המידע הרפואי ואין לפנות למגעים ללא הסכמתו של החולה.

המלצות לבדיקות סיקור אחת לשנה ב – MSM (Men who have Sex with Men)

  1. סרולוגיה ל – HIV (במידה ו – HIV Negative או לא נבדק בעבר)
  2. סרולוגיה לסיפיליס
  3. תרבית מהשופכה (urethra) או nucleic acid amplification test לגונוראה.
  4. תרבית שתן/שופכה או nucleic acid amplification test לכלמידיה בגברים עם חשיפה אורלית-גניטלית
  5. תרבית לוע לגונוראה בגברים עם חשיפה אורלית-גניטלית
  6. תרבית רקטלית לגונוראה וכלמידיה בגברים המקיימים יחסי מין אנליים

בנוסף מומלצים חיסונים כנגד דלקת כבד נגיפית A ו – B.

בגברים בסיכון גבוה (פרטנרים אנונימיים מרובים, שימוש בסמים או פרטנרים המשתמשים בסמים) ניתן לבצע את הבדיקות באופן תכוף יותר (מרווחים של 3-6 חודשים). הבדיקות הנ"ל מומלצות ללא קשר לכך אם מדובר בגבר המשתמש באופן תדיר בקונדום בעת קיום יחסי מין אנליים. בנוסף חשוב לזכור את הביטויים הקליניים הייחודיות של מחלות מין ב –  MSM (כגון סימפטומים אנו-רקטליים, דיסאוריה, הפרשות אורטרליות וכדו').

המלצות לבדיקת HIV

  1. יש להמליץ על בדיקת HIV לכל אדם המחפש הערכה וטיפול במחלת מין
  2. יש לבקש הסכמה מדעת לפני ביצוע הבדיקה
  3. יש לאמת תשובה סרולוגית חיובית ל – HIV על ידי בדיקה נוספת (WB או IFA) לפני אישור סופי של האבחנה.
  4. חולים חיוביים ל – HIV צריכים לקבל ייעוץ וכן הערכה התנהגותית, פסיכולוגית ורפואית.
  5. על המטפלים במרפאת STD להיות  מודעים לאפשרות של Acute retroviral syndrome ולבצע nucleic acid testing ל – HIV במידת הצורך.
  6. על המטפלים במרפאת STD להפנות את החולים להמשך טיפול במרפאת אידס ולהעביר לחולה את המידע המתאים לגבי המשך הטיפול והמעקב בהמשך תוך וידוא המשכיות הטיפול.

המלצות לגבי פרטנרים של חולי HIV/AIDS

  1. פרטנרים בהקשר ל – HIV כוללים לא רק פרטנרים ליחסי מין אלא גם מזריקי סמים
    (IDU – Injection-Drug Users) המשתמשים באותם מחטים או מרכיבים אחרים המשותפים להזרקת הסם.
  2. הודעה לפרטנרים חייבת להיעשות באופן השומר על סודיות רפואית ובהסכמתו של החולה.
  3. יש לעודד את החולה להודיע לפרטנר ולהפנות אותו לייעוץ ובדיקה. במידת הצורך יש לסייע בתהליך.

כיבים גניטליים

כיבים גניטליים יכולים להיגרם מסיבות שונות ולא רק עקב מחלות מין. אצל אנשים צעירים פעילים מינית עיקר התחלואה נגרמת על ידי הרפס גניטלי (השכיח ביותר), סיפיליס או chancroid. לעיתים מספר מחלות מתקיימות יחד. היות ואבחנה רק על סמך אנמנזה ובדיקה פיזיקלית הינם בעייתית, יש לכלול בהערכת הכיב גם בדיקה סרולוגית לסיפיליס והרפס גניטלי. במידה ומדובר באזור בו chancroid הינה מחלה שכיחה יש להוסיף גם תרבית ל – Haemophilus ducreyi.

לסיכום בירור כיבים גניטליים כולל:

  1. סרולוגיה + darkfield או אימונופלורסנציה ל – T. pallidum.
  2. תרבית או בדיקת אנטיגן ל – HSV.
  3. תרבית ל – H. ducreyi.

במידה והבדיקות חיוביות לסיפיליס ו/או H. ducreyi יש לבצע בדיקת HIV. במידה ומתקבלת תוצאה חיובית ל – HSV ניתן לשקול בדיקת HIV. ביופסיה מאזור הכיב יכולה לעיתים לסייע באבחון כיבים שלא מגיבים לטיפול.

היות ויש חשיבות בהתחלה מוקדמת של טיפול, יש לשקול את סוג הטיפול בהתאם לקליניקה ולאפידמיולוגיה של התחלואה. גם לאחר הערכה אבחנתית מלאה לפחות 25% מהסובלים מכיב גניטלי לא מאובחנים.

Chancroid

קריטריונים לאבחון Chancroid:

  1. לחולה יש כיב גניטלי כואב, אחד או יותר.
  2. אין עדות כי לזיהום ב –  T. pallidum בבדיקתdarkfield  מהפרשה שנלקחה מהכיב או בבדיקה סרולוגית לסיפיליס שבוצעה לפחות לאחר שבעה ימים מהופעת הכיב.
  3. הסתמנות קלינית מתאימה (אופי הכיב, מעורבות בלוטות לימפה)
  4. בדיקה מהכיב ל – HSV שלילית

טיפול ב – chancroid:

Azithromycin 1g PO (מנה אחת) או

Ceftriaxone 250 mg IM (מנה אחת) או

Ciprofloxacin 500 mg * 2/d PO למשך שלושה ימים או

Erythromycin 500 mg * 3/d PO למשך שבוע

מעקב: יש להזמין את החולים 3-7 ימים לאחר התחלת הטיפול לביקורת. משך זמן זה אמור להביא לשיפור. לעיתים במצב בו מדובר כיבים גדולים הריפוי יכול להימשך אף למעלה משבועיים. חולים לא נימולים או חולים עם HIV מגיבים פחות טוב לטיפול. חולים צריכים להיבדק ל – HIV ועגבת לאחר שלושה חודשים במידה והבדיקה הראשונית היתה שלילית.במידה ואין שיפור יש לשקול:

  1. האם האבחנה נכונה
  2. האם יש co-infection במחלת מין נוספת (כולל HIV)
  3. הטיפול לא התבצע כראוי
  4. ישנה עמידות לטיפול

טיפול במגעים: כל מי שקיים יחסי מין עם החולה בעשרה ימים לפני תחילת הופעת הסימפטומים צריך להיבדק ולקבל טיפול.

הרפס גניטלי:

אבחון: הסימנים הקליניים של הרפס גניטלי הם בעלי רגישות וסגוליות נמוכים. הבדיקה הטובה ביותר בחולים עם נגעים היא בידוד ה – HSV בתרבית תאים. רגישות בדיקה זו יורדת במהירות כאשר הנגע מתחיל להירפא (תוך מספר ימים). קיימת בדיקת PCR שהינה מאוד רגישה אך עדין לא ברור לגמרי תפקידה באבחון של הרפס גניטלי. שינויים ציטולוגיים מתאים הנלקחים מהנגע הגניטלי (Tzanck preparation) או ב – Pap smear אינם אמינים לצורך אבחון. ניתן גם לבצע בדיקות נוגדנים ספציפיים המבחינים בין HSV-1 ל – HSV-2. הערכה המתאימה לבדיקות אלו צריכה להתבסס על serologic type-specific Gg-based assay ולא על בדיקות ישנות יותר שהינן בעיתיות.

טיפול:

תרופות אנטי-וירליות יכולות לשמש כטיפול במחלה ראשונית, במקרים של הישנות המחלה ובמניעה של הישנות אך הן לא יכולות להשמיד את הוירוס או לשנות את הסיכון וחומרת ההישנות בעת שהתרופה מופסקת.

First clinical episode:

Acyclovir 400 mg * 3/d PO למשך 7-10 ימים או

Acyclovir 200 mg * 5/d PO למשך 7-10 ימים או

Famcyclovir 250 mg * 3/d PO למשך 7-10 ימים או

Valacyclovir 1 g * 2/d PO למשך 7-10 ימים.

הערה: ניתן להגדיל את משך זמן הטיפול במידה והנגע לא החלים

טיפול במקרה של הישנות:

בכדי שהטיפול יהיה יעיל צריך שינתן תוך יום מתחילת הסימפטומים או בתקופת הפרודרום המקדימה לעיתים את התחלואה. יש לתת לחולה את התרופה או המרשם לפני כן באופן שיוכל להתחיל את הטיפול בעצמו בזמן.

Acyclovir 400 mg * 3/d PO למשך 5 ימים או

Acyclovir 200 mg * 5/d PO למשך 5 ימים או

Acyclovir 800 mg * 2/d PO למשך 5 ימים או

Famcyclovir 125 mg * 2/d PO למשך 5 ימים או

Valacyclovir 500 mg * 2/d PO למשך 3-5 ימים או

Valacyclovir 1 g * 1/d PO למשך 5 ימים.

נקודות חשובות במתן יעוץ לחולה:

  1. מתן מידע על המחלה בדגש על האפשרות להישנות, האפשרות להדביק גם כשהחולה אסימפטומטי והסיכון שבקיום יחסי מין
  2. מתן מידע על האפשרות של טיפול במקרי הישנות בקיצור או מניעת התחלואה
  3. עידוד החולים לספר על מחלתם לפרטנרים ביחסי מין
  4. יש לעודד הימנעות מיחסי מין במצב בו קיימים נגעים או בפרודרום
  5. שימוש נכון בקונדום תוך כיסוי הנגעים יכול מפחית סיכון בהדבקה
  6. בדיקה סרולוגית של הפרטנרים האסימפטומטיים בכדי לקבוע האם ישנה סכנה בהדבקה
  7. חשוב להדגיש את האפשרות והסיכון שבהדבקת עובר ב – HSV.

Granuloma Inguinale (Donovanosis)

מחלה הנגרמת על ידי  Calymmatobacterium granulomatis, שהינו חיידק Gram (-) תוך תאי. המחלה מתבטאת ככיבים לא כואבים וללא הגדלת בלוטות לימפה. הנגעים מאוד וסקולריים (beefy red appearance) ומדממים בקלות במגע, אך לעיתים ההסתמנות הקלינית יכולה להיות היפרטרופית, נקרוטית או סקלרוטית. קשה לתרבת את החיידק והאבחנה דורשת מציאת Donovan bodies ב – tissue crush preparation או בביופסיה. הנגעים יכולים להזדהם בזיהום חיידקי משני או באחד מהגורמים האחרים ל – STD.

טיפול:

הטיפול מאט את התקדמות התפשטות הנגעים, אך יש צורך בטיפול ממשוך בכדי לאפשר ריפוי של אזור הנגע. תתכן הישנות תוך 6-18 חודשים לאחר מה שנראה כטיפול מוצלח.

Doxycycline 100 mg * 2/d PO לפחות במשך 3 שבועות או

Trimethoprim-sulfamethoxazole double strength (800 mg/160 mg) * 2/d PO לפחות למשך 3 שבועות

טיפול אפשריים אחרים:

Ciprofloxacin 750 mg * 2/d PO לפחות למשך 3 שבועות

Erythromycin 500 mg * 4/d PO לפחות למשך 3 שבועות

Azithromycin 1 g PO פעם בשבוע למשך 3 שבועות

יש לעקוב אחר החולים עד לריפוי הסימפטומים.

טיפול במגעים: כל אלו שקיימו מגע מיני עם החולה ב – 60 יום לפני הופעת הסימנים צריכים להיבדק ולקבל טיפול. לא ברור מה משמעות הטיפול במידה ולא קיימים סימנים קליניים במגעים.

Lynphogranuloma Venereum

המחולל הינו החיידק C. trachomatis serovars L1, L2, L3. הביטוי הקליני אצל הטרוסקסואלים הוא בלוטות לימפה מפשעתיות ו/או פמורליות רגישות, בד"כ חד צדדי. בקרב נשים והומוסקסואליים יתכן ביטוי של proctocolitis או דלקת ברקמה לימפטית פרי-אנלית או פרי-רקטלית היכולה לגרום לפיסטולות או היצרויות. תתכן הופעת כיב גניטלי אשר בדרך כלל כבר נעלם כאשר מגיעים לטיפול. האבחון הינו לרוב סרולוגי תוך כדי שלילה של גורמים אחרים להגדלת בלוטות לימפה מפשעתיות או כיבים גניטליים. טיטרים מעל 1:64 ב – complement fixation הינם אבחנתיים. לא ברור מה היעילות האבחנתית של סרולגיה מסוגים אחרים.

טיפול:

Doxycycline 100 mg * 2/d PO למשך 3 שבועות או

Erythromycin 500 mg * 4/d PO לפחות למשך 3 שבועות

(אין מידע קליני על Azithromycin 1 g PO פעם בשבוע למשך 3 שבועות)

טיפול במגעים:

כל אלו שקיימו מגע מיני עם החולה ב – 30 יום לפני הופעת הסימנים צריכים להיבדק ולקבל טיפול.

סיפיליס

אבחנה: הבדיקות הטובות ביותר לאבחון סיפיליס מוקדם הן של הימצאות החיידק תחת מיקרוסקופ בשדה אפל או direct fluorescent antibody test מחומר המופק מהנגע.

ניתן גם לבצע שני סוגים שונים של בדיקות סרולוגיות:

  1. nontreponemal tests: VDRL או RPR
  2. treponemal tests: FTA-ABS או TP-PA

ביצוע רק של סוג בדיקה סרולוגית אחת אינו מספיק לאבחנה בגלל ריבוי תשובות חיוביות כוזבות. לחולים אשר הינם גם חיוביים ל – HIV יכולות להיות תוצאות א-טיפיות בבדיקות סרולוגיות (מאוד גבוהות או מאוד נמוכות).

טיפול בסיפיליס ראשוני או שניוני:

Benzathine penicillin G 2.4 million units IM במנה אחת (או 50,000 יחידות לק"ג בילדים)

במצב של אלרגיה לפניצילין ניתן לשקול טיפול בדוקסילין (100 mg*2/d למשך 14 יום) או טטראציקלין (500 mg*4/d למשך 14 יום).
סיפיליס לטנטי:

מוקדם – Benzathine penicillin G 2.4 million units IM במנה אחת (או 50,000 יחידות לק"ג בילדים)

מאוחר – Benzathine penicillin G 7.2 million units IM בשלוש מנות של 2.4 מיליון פעם בשבוע (או 50,000 יחידות לק"ג בילדים בשלוש מנות אחת לשבוע)

כל החולים צריכים להיבדק ל – HIV. במידה וישנם סימנים המעידים על מעורבות נוירולוגית יש לבצע אבחון הכולל בדיקת CSF ובדיקת עיניים.

טיפול במגעים:

הדבקה מתרחשת כאשר קיימים נגעים בעור או ריריות (לא אופייני לאחר שנה מהופעת הזיהום).בכל אופן יש לבצע הערכה קלינית וסרולוגית של מגעים.

מי שנחשף תוך 90 יום לפני אבחון חולה הסיפיליס, ללא קשר לשלב המחלה, צריך לקבל טיפול גם אם הוא סרונגטיבי.

אם החשיפה היתה 90< יום יש לטפל מיד אם התשובות לבדיקות הסרולוגיות יהיו זמינות רק לאחר זמן או שהאפרות למעקב לא ברורה.

פרטנרים לאורך זמן של חולים עם סיפיליס לטנטי יקבלו טיפול בהתאם לממצאים הקליניים והסרולוגיים.   

טווח הזמן לצורך איתור מגעים הם: א. 3 חודשים + משך הסימפטומים בסיפיליס ראשוני. ב. 6 חודשים + משך הסימפטומים בסיפיליס שניוני. ג. שנה במצב של סיפיליס לטנטי מוקדם.

מעקב: יש לבצע ביקורת קלינית וסרולוגית לאחר 6 ו – 12 חודש מהטיפול. בחולים בהם אין תגובה לטיפול יש צורך בטיפול חוזר ובירור HIV.

מחלות המאופיינות ב – Urethritis ו – Cervicitis

גברים עם Urethritis: מתאפיין בהפרשה מהשופכה המלווה לעיתים בכאב במתן שתן או גרד, אך לא פעם א-סימפטומטי. המחוללים החיידקים העיקריים הם N. gonorrhoeae ו – C. trachomatis.  האתיולוגיה לרוב המקרים של NGU לא ידועה ואין הצדקה לביצוע בדיקות ספציפיות לגורמים אשר הודגמו כמחוללים במספר מחקרים כגון Ureoplasma urealyticum ו – Mycoplasma genitalium.

Urethritis מוגדרת כאשר קיימים אחד מהסימנים הבאים:

  1. הפרשה (mucopurulent or purulent)
  2. צביעת גרם של הפרשות מהשופכה המראות ≥5 WBC  בשדה. הימצאות WBC המכילות דיפלוקוקים גרם שלילי מאבחנת זיהום גונוקוקלי.
  3. מבחן leukocyte esterase חיובי או ≥10 WBC בשתן ראשון.

במידה ואף אחד מהקריטריונים לא מתמלא ניתן להמתין במתן הטיפול ולבצע בדיקות לגונוראה וכלמידיה. טיפול אמפירי ללא תעוד ל – urethritis מומלץ רק בחולים בסיכון גבוה להימצאות זיהום שלא סביר שיחזרו לביקורת. חולים אלו יטופלו כנגד גונוראה וכלמידיה תוך בדיקה וטיפול בפרטנרים שלהם.

טיפול ב – Nongonococcal Urethritis:

Azithromycin 1 g PO חד פעמי או

Doxycycline 100 mg*2/d PO למשך 7 ימים

(טיפול אלטרנטיבי: Erythromycin base 500 mg*4/d PO למשך 7 ימים או Erythromycin ethylsuccinate 800 mg*4/d PO למשך 7 ימים או Ofloxacin 300 mg*2 PO למשך 7 ימים או Levofloxacin 500 mg*1/d למשך 7 ימים)

במידה והחולה התמיד בטיפול וניתן לשלול חשיפה חוזרת לזיהום:

Metronidazole 2 g PO חד פעמי + Erythromycin base 500 mg*4/d PO למשך 7 ימים או

Erythromycin ethylsuccinate 800 mg*4/d PO למשך 7 ימים

מעקב: יש להנחות את החולים לחזור לביקורת אם הסימפטומים ממשיכים או לאחר סיום הטיפול. סימפטומים ללא עדות קלינית או מעבדתית לזיהום אינם סיבה לטיפול חוזר. יש להנחות את החולים להימנע מיחסי מין במשך 7 ימים מתחילת הטיפול.

טיפול במגעים: יש לאתר את כל הפרטנרים למגע מיני ב – 60 יום אחרונים.

Mucopurulent Cervicitis (MPC)

מאופיין בהפרשה (purulent or mucopurulent) אנדו-צרויקלית. לעיתים א-סימפטומטי אך תתכן הפרשה וגינלית או דימום בעת קיום יחסי מין. המחוללים יכולים להיות גונוראה או כלמידיה, אך לעיתים לא מבודדים את הגורם. בסך הכל רוב הנשים אשר נדבקות בגונוראה או כלמידיה לא סובלות מ – MPC.

הטיפול צריך להתבצע בהתאם לבדיקות ספציפיות לגונוראה או כלמידיה, אלא אם כן מדובר בחולה שסביר שלא יחזור להמשך מעקב. יש לשקול טיפול אמפירי אם:

  1. הימצאות גבוהה של המחלות באוכלוסית המטופלים
  2. קשה יהיה לאתר את החולה להמשך טיפול

על החולות ב – MPC והפרטנרים להימנע מקיום יחסי מין עד להשלמת הטיפול (7 ימים מתחילתו אם מדובר במתן חד פעמי או לאחר השלמת טיפול של 7 ימים)
זיהומים בכלמידיה

זיהומים א-סימפטומטיים נפוצים הן בגברים והן בנשים. נשים פעילות מינית (כל הנשים בגיל 20-25 ונשים מעל 25 עם פרטנר חדש או פרטנרים מרובים) צריכות לעבור מסרק לכלמידיה לפחות פעם בשנה גם ללא הימצאות סימפטומים.

טיפול:

הטיפול מונע הדבקת בני זוג וכן העברת החיידק במהלך הלידה בנשים בהריון. זיהום יחד עם גונוראה נפוץ

Azithromycin 1 g PO חד פעמי או

Doxycycline 100 mg*2/d PO למשך 7 ימים

(טיפול אלטרנטיבי: Erythromycin base 500 mg*4/d PO למשך 7 ימים או Erythromycin ethylsuccinate 800 mg*4/d PO למשך 7 ימים או Ofloxacin 300 mg*2 PO למשך 7 ימים או Levofloxacin 500 mg*1/d למשך 7 ימים)

בכדי להגביר היענות הטיפול צריך להינתן במקום ותוך כדי הסתכלות ישירה (DOT). יש להדריך את המטופלים להימנע מיחסי מין במשך 7 ימים מתחילת הטיפול וכן עד לאחר סיום הטיפול בפרטנר במידה וצריך זאת.

מעקב: אין צורך לבדיקה חוזרת לכלמידיה לאחר טיפול אלא אם כן הסימפטומים ממשיכים או שיש חשד להדבקה חוזרת. לא פעם ישנה הדבקה חוזרת היות והפרטנרים לא מטופלים, מה שמעלה גם את הסיכוי ל – PID וסיבוכים אחרים. מסיבה זאת נשים אשר נדבקו לאחרונה הינם בעדיפות לבדיקה חוזרת לכלמידיה. יש על כן לשקול לשלוח נשים שנדבקו בכלמידיה לבדיקה חוזרת כ – 3-4 חודשים לאחר הטיפול. בכל מקרה מומלץ לבצע rescreening לנשים החוזרות לבדיקה שיגרתית תוך 12 חודש מהטיפול.

טיפול במגעים: יש לעודד את בדיקתם של הפרטנרים ליחסי מין של החולים בכלמידיה. יש לבדוק את המגעים במידה וקיימו יחסי מין במהלך 60 יום שקדמו להתחלת הסימפטומים. הפרטנר האחרון למגע מיני צריך להיבדק גם אם מדובר ב 60< יום מאז תחילת הסימנים. יש להימנע מקיום יחסי מין עד לשבעה ימים לאחר השלמת הטיפול של שני בני הזוג.

זיהומים גונוקוקליים:

ברוב הגברים הזיהום הינו סימפטומטי ומביא אותם לחפש טיפול שאומנם לרוב מונע סיבוכים אך לא הדבקה של פרטנרים. בנשים פעמים רבות הזיהום הוא א-סימפטומטי עד להופעת סיבוכים כגון PID, עקרות או הריון מחוץ לרחם. חולים רבים החולים בגונוראה גם נדבקו בכלמידיה. מסיבה זאת נהוג לטפל בטיפול משולב כנגד שני מחוללים אלו. במקומות רבים בעולם חידקי הגונוקוק פתחו עמידות לקווינולונים.

טיפול בזיהום גונוקוקלי ללא סיבוכים של שופכה, צואר הרחם ורקטום:

Cefixime 400 mg PO חד פעמי או

Ceftriaxone 125 mg IM חד פעמי או

Ciprofloxacin 500 mg PO חד פעמי (לא במקומות בהם יש עמידות)

Ofloxacin 400 mg PO חד פעמי (לא במקומות בהם יש עמידות)

Levofloxacin 250 mg PO חד פעמי (לא במקומות בהם יש עמידות)

בנוסף אם לא נשללה אפשרות של כלמידיה: Azithromycin 1g PO חד פעמי או

 Doxycyclin 100 mg*2/d PO למשך 7 ימים

טיפולים אפשריים אחרים: Spectinomycin 2 g IM חד פעמי

טיפול בזיהום גונוקוקלי של הלוע:

זיהום זה יותר קשה לארדיקציה. למרות שזיהום לוע יחד עם כלמידיה במקרה זה אינו שכיח, יתכן זיהום בכלמידיה באזור אברי המין, לכן גם כאן יש הצדקה לטיפול משולב כנגד גונוראה וכלמידיה:

Ceftriaxone 125 mg IM חד פעמי או

Ciprofloxacin 500 mg PO חד פעמי (לא במקומות בהם יש עמידות)

בנוסף אם לא נשללה אפשרות של כלמידיה: Azithromycin 1g PO חד פעמי או

 Doxycyclin 100 mg*2/d PO למשך 7 ימים

מעקב: בבחולים ללא סיבוכים אשר טופלו באנטיביוטיקות הנ"ל אינם צריכים לחזור לבדיקה בכדי לוודא ריפוי. במידה והחולה אינו נרפא יש צורך ליטול תרבית כולל בדיקת רגישות לאנטיביוטיקה. לרוב הסיבה לחוסר הריפוי הינה הדבקה חוזרת ולא כישלון טיפולי, דבר המצביע על החשיבות בהסברה ובדיקת הפרטנרים.

טיפול במגעים: כל הפרטנרים אשר קיימו יחסי מין ב – 60 יום לפני התחלת הסימפטומים צריכים להגיע להיבדק ולקבל טיפול. במידה והפרטנר האחרון היה לפני יותר מ – 60 יום גם הוא צריך להגיע לבדיקה וטיפול. יש צורך להסביר לחולה כי עליו להימנע מלקיים יחסי מין עד להשלמת הטיפול שלו ושל הפרטנרים.

מחלות המתאפיינות בהפרשה וגינלית

מתאפיין בדרך כלל בהפרשה וגינלית או גרד, יתכן גם ריח רע. שלושת המחלות השכיחות בהקשר זה הינן trichomoniasis, bacterial vaginosis וקנדידיאזיס. לעיתים MPC הנגרמת על ידי גונוראה או כלמידיה יכולה להתבטא בהפרשה וגינלית. bacterial vaginosis וקנדידיאזיס לא מועברות בדרך כלל ביחסי מין אך הן מאובחנות לא פעם כאשר האשה עוברת בירור ל – STD.

ניתן לאבחן זיהום וגינלי באמצעות בדיקת pH ובדיקה מיקרוסקופית של ההפרשה.
Bacterial Vaginosis

BV הוא סינדרום הנובע מהחלפת הפלורה הוגינלית הנורמלית המכילה מינים של לקטובצילוס מיצרי H2O2, במינים אנארוביים (כגון Prevotella ו – Mobiluncus), G. vaginalis ו – Mycoplasma hominis. BV הינה הסיבה השכיחה להפרשות וגינליות או ריח רע, אך עד 50% מהנשים הן אסימפטומטיות. גורמי הסיכון הם פרטנרים מרובים ליחסי מין, douching, חוסר בלקטובצילוס וגינלי. לא ברור האם הגורם למחלה מועבר באמצעות יחסי מין, אך נדיר כי נשים שלא קיימו יחסי מין יחלו. טיפול בפרטנרים של הנשים לא מונע הישנות של המחלה.

אבחון:

שלוש מתוך הסימפומים או הסימנים הבאים:

  1. הפרשה הומוגנית, לבנה ולא דלקתית המצפה את דפנות הוגינה.
  2. מציאת clue cells בבדיקה מיקרוסקופית
  3. pH>4.5 של הנוזל הוגינלי
  4. ריח דגים של ההפרשה לפני או אחרי הוספת 10% KOH (whiff test)

ניתן גם לבצע צביעת גרם וקבוע את המורפולוגיה והריכוז של החיידקים. תרבית של G. vaginalis אינה מומלצת היות ואינה ספציפית. ל – DNA probe based test הבודק ריכוזים שך G. vaginalis יש יעילות קלינית מסוימת. כמו כן קיימות בדיקות מסחריות ל – pH ול – trimethylamine ו – prolineaminopeptidase.

טיפול:

Metronidazole 500 mg*2/d PO למשך 7 ימים או

Metronidazole gel 0.75% 5 g intravaginally*1/d למשך 5 ימים או

Clindamycin cream 2% 2% 5 g intravaginally*1/d לפני השינה למשך 7 ימים (נמצא פחות יעיל מהפלג'יל)

מעקב: אין צורך במעקב אם הסימפטומים נעלמים. אין צורך בטיפול מונע לטווח ארוך. אין צורך בטיפול בפרטנרים.  

טריכומוניאזיס

מחלה הנגרמת על ידי הפרוטוזואה T. vaginalis. רוב הגברים הינם א-סימטומטיים ובחלקם המחלה מתבטאת כ – NGU. בנשים המחלה יולה להתבטא בהפרשה מרובה, מסריחה בצבע צהבהב ירקרק המלווה בגירוי באזור ה – vulva. האבחנה יכולה להעשות באמצעות בדיקה מיקרוסקופית של ההפרשה (רגישות הבדיקה היא כ – 60-70%). הבדיקה הרגישה ביותר הינה תרבית. נכון להיום למרות שמספר מעבדות פיתחו שיטות PCR, אף בדיקה כזו לא אושרה ע"י ה – FDA.

טיפול:

Metronidazole 2 g*1/d PO חד פעמי או

Metronidazole 500 mg*2/d PO למשך 7 ימים

מעקב: אין צורך במעקב בחולים שטופלו ונרפאו. במידה והטיפול נכשל ניתן לטפל במינונים גבוהים יותר של metronidazole (2 g*1/d למשך 3-5 ימים). חולים שלא הגיבו גם לטיפול זה כאשר לא מדובר בהדבקה חוזרת יש לבדוק האם החיידק לא עמיד לטיפול.

Vulvovaginal candidiasis (VVC)

המחלה נגרמת על ידי C. albicans או על ידי זני קנדידה אחרים. הסימנים הקליניים אינם ספציפיים ומתבטאים בגרד, הפרשה, כאבים בקיום יחסי מין ומתן שתן. על בסיס ההסתמנות הקלינית, הבדיקות המיקרוביולוגיות ותגובה לטיפול ניתן לחלק את התחלואה ב – VVC ללא מסובכת או מסובכת (זיהום חוזר או חמור או non-albicans או בנשים עם סכרת לא מאוזנת/הריון/דיכוי חיסוני).  

Uncomplicated VVC

אבחנה: אשה עם גרד או רגישות ב – vulvovaginal area לעיתים עם הפרשה וכן –

  1. צביעת גרם או wet preparation (saline, 10% KOH) המראה שמרים או pseudohypae
  2. תרבית חיובית

זיהום בקנדידה מאופיין ב – Ph נורמלי (4.5≥). תרבית חיובית ללא סימפטומים אינה אינדיקציה לטיפול.

טיפול:

Butoconazole 2% cream 5 g intravaginally למשך שלושה ימים או sustained release במנה חד פעמית

Clotrimazole 1% cream 5 g intravaginally למשך 7-14 יום או

Clotrimazole 100 mg vaginal tablet שתי טבליות למשך 3 ימים או

Clotrimazole 500 mg vaginal tablet חד פעמי או

Miconazole 2% cream 5 g intravaginally למשך 7 ימים או

Miconazole 100 mg vaginal suppository*1/d למשך 7 ימים או

Miconazole 200 mg vaginal suppository*1/d למשך 3 ימים או

Nystatin 100,000 unit vaginal tablet*1/d למשך 14 ימים או

Tioconazole 6.5% ointment 5 g intravaginally חד פעמי או

Terconazole 0.4% cream 5 g intravaginally למשך 7 ימים או

Terconazole 0.8% cream 5 g intravaginally למשך 3 ימים או

Terconazole 80 mg vaginal suppository למשך 3 ימים או

Fluconazole 150 mg PO חד פעמי

מעקב: יש להנחות את החולות לחזור לביקורת במידה והסימפטומים ממשיכים או חוזרים תוך חודשיים. בנוסף חשוב לזכור כי הטיפולים יכולים להחליש עמידות קונדום ביחסי מין.

טיפול במגעים: VVC לרוב אינו מועבר ביחסי מין אך יתכן והעברה ביחסי מין קשורים במקרים של זיהומים חוזרים. במיעוט המקרים פרטנרים גברים יכולים לסבול מ – balanitis ובהם כדאי לטפל בתכשיר אנטי-פטרייתי מקומי.

Epididymitis

הגורמים השכיחים בקרב גברים פעילים מינית מתחת לגיל 35 הם גונוראה וכלמידיה. בהומוסקסואלים תתכן הדבקה גם בגורמים אנטריים כמו E. coli. הסימנים הקליניים בדרך כלל מלווים גם באורטריטיס, לרוב א-סימפטומטית. אפידידימיטיס שאינה מועברת ביחסי מין והקשורה יותר לזיהומים בדרכי השתן אופיינית יותר בגברים מעל גיל 35 אשר עברו ניתוח או פעולה חודרנית אחרת בדרכי השתן או בגברים עם מום אנטומי בדרכי השתן.

בדרך כלל החולים מגיעים עם כאב ורגישות באחד האשכים, לרוב גם מלווה בנפיחות. יש צורך לשלול תסביב אשך שהינו מקרה מקרה חירום.

הבירור צריך לכלול:

  1. צביעת גרם של הפרשה או חומר שנלקח מהשופכה
  2. תרבית מחומר ההפרשה או nucleic acid amplification test (שתן ראשון או intraurethral swab) לגונוראה וכלמידיה.
  3. בדיקת שתן ראשון ללויקוציטים במידה וצביעת גרם שלילית וכן תרבית שתן.  
  4. סרולוגיה לסיפיליס ובדיקת HIV.

טיפול:

ניתן להתחיל לטפל אמפירית לפני קבלת תוצאות הבדיקות. בנוסף לטיפול אנטיביוטי ניתן גם לטפל בתרופות נגד כאבים ומנוחה.

טיפול כאשר המחולל הוא קרוב לודאי גונוקוק או כלמידיה:

Ceftriaxone 250 mg IM חד פעמי + Doxycycline 100 mg*2/d למשך 10 ימים.

טיפול כאשר המחולל הוא קרוב לודאי חיידק אנטרי, או בחולים רגישים לצפלוספורינים ו/או טטראציקליניים או בגברים מעל גיל 35:

Ofloxacin 300 mg*2/d PO למשך 10 ימים או

Levofoxacin 500 mg*1/d PO למשך 10 ימים

מעקב: במידה ואין שיפור תוך 3 ימים מתחילת טיפול יש צורך בהערכה מחודשת של האבחנה והטיפול. אבחנה מבדלת כוללת גידול, אבצס, נמק, TB או זיהום פטרייתי.

טיפול במגעים: יש להפנות את הפרטנרים ב – 60 יום לפני התחלת הסימפטומים לבדיקה וטיפול. יש להנחות את החולים לא לקיים יחסי מין עד לריפוי שלהם ובני זוגם.

Human Papillomavirus (HPV)

יבלות גניטליות: יותר מ – 30 מינים של HPV יכולים לגרום לזיהום באזור הגניטליה, רובם באופן אסימפטומטי. רוב הזיהומים הגורמים ליבלות נגרמים על ידי זנים 6 ו – 11. זנים אחרים (16,18,31,33 ו – 35) נמצאו קשורים ל – cervical neoplasia. ניתן לאבחן את היבלות באמצעות ביופסיה אך לרוב אין בכך צורך מלבד במצבים שאינם מגיבים לטיפול, החולה סובל מדיכוי חיסוני או שהיבלות בעלות פיגמנטציה, מקובעות או מכוייבות. בנוסף לאברי המין היבלות יכולות להופיע על צואר הרחם, פי הטבעת והפה.

טיפול: ניתן להסיר יבלות סימפטומטיות. לא ברור מה המשמעות של הסרתן מבחינת המשך הדבקת בני זוג ולמרות קיום בדיקות DNA של הוירוס לא ברורה משמעותן הקלינית. פקטורים המשפיעים על סוג הטיפול קשורים לגודל היבלת, מספר היבלות, מיקומן האנטומי, מורפולוגיה, העדפת החולה, עלות, נוחות, תופעות לוואי ונסיון המרפאה המטפלת. הטיפולים יכולים להתבצע על ידי החולה או הרופא המטפל.

טיפול ע"י החולה:

Podofilox 0.5 solution or gel – על החולה למרוח את המשחה פעמיים ביום למשל שלושה ימים והפסקה ביום הרביעי. לאחר מכן ניתן לחזור על הטיפול עד 4 מחזורי טיפול. שטח הטיפול יכול להגיע עד 10 cm2 ונפח המשחה עד 0.5 ml ליום,  או

Imiquimod 5% cream – על החולה למרוח את המשחה פעם ביום לפני השינה, 3 פעמים בשבוע עד 16 שבועות. יש לרחוץ את האיזור במים וסבון 6-10 שעות לאחר השימוש בקרם.

טיפול ע"י הרופא:

Cryotherapy – ניתן לחזור על הטיפול פעם ב – 1-2 שבועות  או

Podophyllin resin 10%-25% – ניתן לחזור על הטיפול פעם בשבוע או

Trichloroacetic acid (TCA) or Bichloroacetic acid (BCA) 80%-90%

ניתן גם להסיר את היבלות בניתוח או באמצעות לייזר

מעקב: אינו הכרחי אבל יכול להועיל לצורך בדיקת הישנות היבלות אשר במידה וחוזרות הדבר קורה תוך 3 חודשים. בנוסף ביקורת יכולה לעזור בבדיקת התגובה לטיפול ובהקשר לחינוך מיני והסברה.

בדיקת מגעים: אין חובה לבדוק את המגעים היות ולא ברור משמעות הדבקה חוזרת בקיום יחסי מין במקרים של הישנות היבלת. כמו כן לא ברור מה השפעת הטיפול בהורדת הסיכוי להמשך הדבקה. בכל מקרה הזמנת פרטנרים לבדיקה יכולה להועיל בכדי לבדוק האם הם נגועים ביבלות או במחלות מין אחרות.   

כינמת הבושת

חולים פונים לרוב עקב גרד או עקב מציאת כינים בשערות הבושת. הכינים מועברות בדרך כלל במגע מיני

טיפול:

Permethrin 1% cream או

שמפו Lindane 1% או

Pyrethrins with piperonyl butoxide

בנוסף יש להחליף ולכבס את המצעים והבגדים. יש גם לבדוק את החולים למציאת מחלות מין נוספות.

הטיפול אינו מתאים לכינים המצויות בריסים היות ואסור שהחומרים הנ"ל יבואו במגע עם העין. ניתן לטפל במשחות המתאימות לעיניים. בנ

מעקב: במידה והסימטומים אינם חולפים יש להיבדק שוב לאחר שבוע ובמידה ובבדיקה נמצאים שוב כינים או ביצים יש לחזור על הטיפול או להחליף את הטיפול לאחד הטיפולים האחרים ברשימה לעיל.

טיפול במגעים: פרטנרים שקיימו יחסי מין בחודש האחרון צריכים לעבור אף הם טיפול. יש להימע מקיום יחסי מין עד לסיום הטיפול בחולה ובפרטנרים.

סקביאס

המחלה מתבטאת בעיקר בגרד. כמו כן לפני הגרד מופיעים סימנים המעידים על רגישות לגורם המחלה – Sarcoptes scabiei. המחלה במבוגרים פעמים רבות מועברת ביחסי מין, בניגוד למקרים המופיעים בילדים.

טיפול:

Permethrin cream (5%)

טיפולים אפשריים אחרים: Lindane (1%) או Ivermectin 200ug/kg PO (מנה חוזרת לאחר שבועיים).

בנוסף יש להחליף ולכבס את המצעים והבגדים. הפריחה והגרד יכולים להישאר עד שבועיים מהטיפול. באם הסימנים נשארים מעבר לכך יתכן וישנה עמידות לטיפול או שהטיפול לא בוצע בצורה הנכונה – בין אם הטיפול המקומי או בבגדים ומצעים נגועים. לעיתים מדובר בהדבקה חוזרת מבני המשפחה. לעיתים החמרת הסימנים נובעת מ – allergic dermatitis.

טיפול במגעים: פרטנרים ליחסי מין או מגעים במשפחה בחודש אחרון צריכים להיבדק ולקבל טיפול.

 

שתפו

שימוש בקונדום וסיכון להדבקות בוירוס הפפילומה האנושי (HPV) בקרב נשים צעירות

Winer, R. L., Hughes, J. P., Feng, Q., O’Reilly, S., Kiviat, N. B., Holmes, K. K., & Koutsky, L. A. (2006). Condom use and the risk of genital human papillomavirus infection in young women. The New England Journal of Medicine, 354, 2645-54.

למאמר: http://www.nejm.org/doi/full/10.1056/NEJMoa053284

וירוס הפפילומה הוא זיהום שכיח בקרב נשים והמועבר במגע מיני. סוגים מסוימים של הוירוס עלולים לגרום לסרטן צוואר הרחם וליבלות על אברי המין. מחקרים הוכיחו כי שימוש בקונדום יעיל במניעת הדבקת נשים ב HIV, אך יעילותו איזה זהה במניעת הדבקות ב HPV. מחקר זה ינסה לבדוק בצורה מדויקת יותר את הקשר בין שימוש בקונדום ומניעת הדבקות ב HPV.

המדגם כלל סטודנטיות לתואר ראשון באוניברסיטת וושינגטון, בגילאי 18-22 שמעלום לא קיימו יחסי מין, או שקיימו יחסי מין עם פרטנר אחד בשלשות החודשים האחרונים.

מתוצאות המחקר, עולה כי השימוש בקונדום אפקטיבי בהפחתת הסיכון להדבקות נשים ב HPV  . עבור נשים שקיימו יחסי מין עם גברים שהתשמשו תמיד בקונדום, נמצא כי סיכון ההדבקות שלהן ב HPV נמוך בכ 70% מנשים שקיימו יחסי מין עם גברים שאינם משתמשים באופן קבוע בקונדום.

המחקר שלפנינו מצביע על קשר בין שימוש בקונדום והפחתת הסיכון להדבקות ב HPV. מאחר ו HPV  עלול לעבור גם במגע מיני שאינו כולל חדירה, אין זה מפתיע שהתרחשו מקרי הדבקה מעטים בנשים שדיווחו על שימוש תמידי בקונדום. בנוסף, המחקר מראה כי שימוש עקבי בקונדום מעניק הגנה טובה כנגד סוגים שונים של HPV: הן בסוגים המהווים סיכון גבוה, והן בסוגים המהווים סיכון נמוך.

שתפו

מחלות מין באנגליה

450,000 אבחנות של מחלות מין באנגליה

בשנת 2012, נצפתה עליה בשיעור האבחנות למחלות מין באנגליה. כחצי מיליון אבחנות למחלות מין התקבלו בשנה זו, כששיעור האבחנות הגבוה ביותר נצפה בקרב אנשים מתחת לגיל 25.

לדברי המחלקה לבריאות הציבור באנגליה, בשנת 2012 התקבלו 448,442 אבחנות חדשות למחלות מין, עלייה של 5% באבחנות לעומת 2011. לדבריהם, מידע זה מצביע על כך שאנשים מעמידים עצמם בסיכון להדבקה במחלות מין על ידי קיום יחסי מין לא מוגנים.

שיעור ההדבקה בכלמידיה בקרב אנשים מתחת לגיל 25 עמד על מעל 64% ושיעור ההדבקה ביבלות גניטליות (HPV) עמד על שיעור של 54% בקרב הטרוסקסואלים בשנת 2012.
מספר האבחנות החדשות של זיבה עלה ב- 21%, מספר מדאיג לנוכח האיום הגלובאלי לעמידות תרופתית של חיידק הזיבה (האם זיבה הופכת עמידה לתרופות?).

לדברי המחלקה לבריאות הציבור באנגליה, מחלות מין מאובחנות ומטופלות כיום הרבה יותר מבעבר, עם דגש על שיפור בהיענות לבדיקות בקרב בוגרים-צעירים וגברים המקיימים יחסי מין עם גברים (MSM) לזיבה וכלמידיה.
לדברי דר' גוונדה, ראש המחלקה למחלות מין " אנו עדיין עדים לכך שהרבה אנשים ממשיכים לקיים יחסי מין לא מוגנים וחושפים עצמם להדבקה במחלות מין ולתופעות לוואי הקשורות להדבקה במחלות מין כולל חוסר פוריות … ישנה חשיבות עליונה להשקעה בתכניות להעלאת המודעות לסיכונים הכרוכים בהדבקה במחלות מין ו- HIV וחשיבות השימוש בקונדום, במיוחד בקרב קבוצות סיכון."
עלייה משמעותית בהדבקה במחלות מין נצפתה בקרב גברים המקיים יחסי מין עם גברים (MSM), כולל עלייה של 37% בהדבקה בזיבה.

חשיבות הבדיקה
המחלקה לבריאות הציבור באנגליה גורסת, שלמרות שההיענות להיבדק למחלות מין העלתה את כמות האנשים המאובחנים במחלות מין, סיבה נוספת לשיעורי ההדבקה הגבוהים בקרב MSM באנגליה היא קיום יחסי מין לא מוגנים. אחת ההצעות של המחלקה לבריאות הציבור היא שימוש קבוע ומתמיד בקונדום שעוזר להקטין את ההדבקה במחלות מין ו- HIV בזמן קיום יחסי מין פרטנרים חדשים, הימנעות מחפיפה בין בני זוג ובדיקה שנתית קבועה למחלות מין ו- HIV.

ליסה פאואר, מנהלת תחום מדיניות בקרן טראס היגינס אומרת: "ההתנהגות המינית של הבריטים נמצאת על מדרון חלקלק וללא השקעה מסיבית בכל המדינה המצב יכול להתדרדר".
"לאור העובדה שכמעט חצי מיליון אנשים נמצאו חיוביים למחלות מין בשנה האחרונה, זה חיוני שהרשויות המקומיות ישקיעו בקיומן של בדיקות זמינות ותכניות למניעה ברמה המקומית"

דר' ג'אנט וילסון, נשיאת האיגוד לבריאות מינית ו- HIV אמרה שלעלייה באבחונים החיוביים למחלות מין בקרב MSM ובהדבקה בזיבה יש משמעות חשובה לאור העובדה שנמצאה עמידות של חיידק הזיבה לטיפול אנטיביוטי. לפיכך היא אמרה "לאור הממצאים חשוב מאוד שתהיה נגישות קלה ופתוחה למומחים ולשירותים לבריאות מינית בכל חלקי הארץ, כמו גם לעודד ולשפר את מניעת מחלות המין ו- HIV.

להמשך קריאה

שתפו

חיי המין של מבוגרים ועלייה במחלות מין- פברואר 2012

חייהם המיניים של אנשים בגיל הזהב לא זכו להתייחסות מחקרית, אך לאחרונה, לאור הסטטיסטיקות החדשות הנושא מקבל תשומת לב חדשה.

קיימת עלייה במחלות המועברות בקיום יחסי מין, כגון: זיבה, כלמידיה ועגבת, וגילוי מחלות מין הכפיל את עצמו בקרב אנשים בני 50-70 בעשור האחרון. למרות זאת, קידום המודעות למין מוגן בקרב אוכלוסייה זו על ידי רופאים עדיין נמוכה. סוגיה זו נידונה במאמר שפורסם לאחרונה על ידי חוקרים במכללת קינג'ס ובית החולים תומס בלונדון.

עלפי דיווחים מהמרכז לבקרת מחלות ומניעתן, בשנת 2000 התגלו 885 מקרים של הדבקה בעגבת בקרב בני 45-64 , ובשנת 2010 התגלו מעל ל 2,500 מקרי הדבקה בעגבת. בשנת 2000 התגלו 6,700 מקרי הדבקה בכלמידיה בקבוצת גיל זו, ואילו בשנת 2010 המספר זינק ל- 19,000 מקרי הדבקה.

מספרם של אנשים בגילאים אלו שנדבקו ב- HIV כמעט והוכפל בארצות הברית, ו- 15% מסף האבחנות החדשות של HIV נמצאו בקרב בני 50 ומעלה בשנת 2005.
החוקרים טוענים שקשה לדעת מדוע יש עלייה בהדבקה במחלות מין ו- HIV בקרבאנשים בגילאים אלו בעיקר משום שהמחקר בנושא חיי המין של בני גיל הזהב מצומצם.

לדברי רחל וון סימסון, החוקרת הראשית "לצערנו עד שנתוני בריאות הציבור לא הצביעו על עלייה בהדבקה, אף אחד לא חקר את התחום… אנו רק יודעים שכיום מאובחנות יותר הדבקות מבעבר".

ייתכן כי הרקע לעלייה בהדבקה קשורה לבעיות פיזיולוגיות והעלייה בתרופות לאין אונות. שינויים בנרתיק הקשורים לגיל המעבר, כגון ירידה בחומר הסיכה הטבעי, מגבירים את הסיכון של נשים להדבק בדלקות, ותרופות כמו ויאגרה מאפשרות לגברים לקיים יחסי מין בגילאים מאוחרים יותר מאשר בעבר.

לדברי אלי קולמן, ראש התכנית ללימודי מיניות בבית ספר לרופאה של אוני' מיניסוטה, תוחלת השנים והצמיחה באחוזי הגירושין בקרב מבוגרים מאפשרים לאנשים לקיים יחסי מין עם פרטנרים רבים מאשר בעבר. כמו כן, תפישת עולמם השונה והידע של אוכלוסייה זו ביחס לקונדום ומין מוגן נמוך יותר מאשר הידע של ילדיהם.
לדברי אלי קולמן, "אנשים יוצרים שינויים באמצע החיים ומתחילים שוב לצאת ולהכיר אנשים וייתכן כי אלו אנשים שמעולם לא השתמשו בקונדום בעבר. ייתכן והם מדמיינים את הקונדום כפי שהיה בזמנם ואינם מודעים לשינויים הנרחבים ולסוגים הרבים הקיימים כיום ולזמינות הגדולה או כיצד יש להשתמש בהם".

במחקר של אוני' אינדיאנה משנת 2010 בנושא בריאות מינית, נמצא שיעור נמוך של אנשים בגילאי 45 ומעלה המשתמשים בקונדום.

החוקרים של המחקר הנוכחי טוענים שבמקרים רבים רופאים מרגישים לא בנוח לדון בנושא מין בטוח עם המטופלים המבוגרים שלהם ולעיתים אף לא חושבים שישנה סכנה בהדבקה במחלות מין בקרב גילאים אלו. בנוסף, תכניות לקידום מיניות בריאה ומוגנת פונים ברובם לבני נוער ומבוגרים צעירים, ופרסומות הפונות לאנשים בגילאים מבוגרים נדירות יותר.

לדברי קולמן: "אנשים חושבים שמדובר בבעיה של בני הנוער, וישנה תחושה של חוסר פגיעות ובורות בקרב מבוגרים… אנו קוראים לרופאים להסתכל על כל המטופלים שלהם בסיכון להדבקה במחלות מין."

למאמר המקורי: http://abcnews.go.com/blogs/health/2012/02/03/older-people-getting-busy-and-getting-stds/

שתפו
שתפו